תניא לעם – פרק יג באגרת הקודש

הקראת כתבה
מוצאי שבת כ״ג מרחשון ה׳תשע״ה
"מה רב טובך שצפנת ליראיך" הטוב והחסד הרב נמצא אצל הירא את השם באופן מוצפן ונעלם. וזאת משום היות שורש נשמתו מצד הגבורה והיראה. אולם יהודי צריך להיות מאוזן מחסד וגבורה ושתיהן צריכות להיות בגלוי ולא מוצפנות ונעלמות.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
משאיר

 

 

מבוא לפרק

 

"מה רב טובך שצפנת ליראיך" הטוב והחסד הרב נמצא אצל הירא את השם באופן מוצפן ונעלם. וזאת משום היות שורש נשמתו מצד הגבורה והיראה. כי בישראל ישנם נשמות מצד החסד כמו "בית הלל" מלשון "בהלו נרי עלי" אור ושפע של חסד, או נשמות ששורש נשמתם מצד הגבורה כ"בית שמאי" מלשון "שמאות והערכה" כלומר בדיקת מצב תמידית הבאה משורת הדין והגבורה. יהודי צריך להיות מאוזן מחסד וגבורה ושתיהן צריכות להיות בגלוי ולא מוצפנות ונעלמות וכדלהלן:

 

נשמות מצד החסד ונשמות מצד הגבורה

 

(תהילים פרק לא פסוק כ') מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וגו' פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם: רוב טוב נובע מחסד והחסד הזה מעורר אהבה כי פנימיות החסד הוא אהבה ואילו כאן לא כתוב אשר צפנת לחסידיך אלא ליראי השם שהם מצד הגבורה ולא החסד כי פנימיות הגבורה היא היראה. אם כן יש לשאול לכאורה היה מתאים יותר לומר אשר צפנת לחסידיך ולא ליראיך וכדלהלן: הנה בכלל עובדי השם יש שתי בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה, מבחינת ימין ושמאל דהיינו שבחינת שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת השם כמו שכתוב: (מיכה פרק ו' פסוק ח') הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת כו' עִם אֱלֹהֶיךָ: ובירמיה פרק יג' פסוק יז' וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה כו' נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהֹוָה: ובתלמוד מסכת מועד קטן דף טז' עמוד א'). פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש על הפסוק בשיר השירים פרק ז' פסוק ב' מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן: מה ירך בסתר (מטעמי צניעות) אף דברי תורה בסתר אמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים בסתר כו' תורתו מכרזת עליו מבחוץ. הנה ראינו שלוש מקורות לעניין שצריך להיות בהסתר ובצניעות שהיא מידת הגבורה. והנה ממדה זו נמשכה גם כן בחינת הצמצום והגבול בעבודת השם כמו בצדקה להיות נידון בהשג יד והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכהאי גוונא בתלמוד תורה ושארי מצות די לו שיוצא ידי חובה מחיוב מפורש שחייבתו התורה בפירוש לקבוע עתים כו'. וממנה נמשך גם כן מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת כתובות דף קג' עמוד ב') לפני שנסתלק רבי יהודה הנשיא השאיר צוואה לחכמי ישראל ולילדיו והתלמוד מספר "נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדרי נשיאות אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים כו'. דהיינו מידת הגבורה בהגברה. אך בחינת ימין בדפוס המקורי נכתב כאן (צריך עיון. ונראה שצריך להכתב קודם) ואכן סידרנו כאן את סדר הדברים לפי זה. היא מדת החסד וההתפשטות בעבודת השם בהתרחבות בלי צמצום והסתר כלל כמו שכתוב: (תהילים פרק קיט' פסוק מה') וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כו' כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: וגם בלי צמצום וגבול כלל ואין מעצור לרוח נדבתו בין בצדקה ובין בתלמוד תורה ושארי מצות ולא די לו לצאת ידי חובתו בלבד אלא עד בלי די כו' דהיינו שבכלל עובדי השם ישנם שני סוגים אחד העובד על פי דין תורה ומדייק לעשות כנדרש והנהגתו מצד הדין. והאחר עובד את השם בהרחבה ובהתפשטות ולא די לו לצאת ידי חובה בלבד אלא מוסיף והולך. ובא מצד החסד. ושניהם אמת ושניהם נדרשים וכדלהלן:

 

איש ישראל צריך להיות מאוזן מחסד וגבורה

 

והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול משתי בחינות אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים במשנה מסכת עדיות פרקים ד'-ה' שני פרקים אלו מפרטים את הדברים שמקילים בהם בית שמאי ומחמירים בהם בית הלל ובלשון המשנה: אֵלּוּ דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה. ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי בית שמאי שיהיו מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה אף על פי כן בכמה דברים היו בית שמאי מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין. וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל כידוע דרך ומדות קדש העליון דלית תמן קיצוץ ופירוד מארמית ללשון הקודש אין שם למעלה קיצוץ או פירוד הנובעים ממידת הצמצום חס ושלום וכל המדות כלולות זו מזו. ולכן הן מיוחדות זו בזו כידוע ליודעי חכמה נסתרת. וכדכתיב באברהם שהוא מדת החסד והאהבה: (בראשית פרק כב' פסוק יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: על ידי שלבש מדת הגבורה (בראשית פרק כב' פסוקים (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת כו' לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: ומה שאמר הכתוב: (ישעיה פרק מא' פסוק ח') וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי: ו(בראשית פרק לא פסוק מב') לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: הנה ההפרש וההבדל הזה הוא בבחינת גילוי והעלם שבמדת יצחק הפחד הוא בבחינת גילוי והאהבה מסותרת בבחינת העלם והסתר וההיפך במדת אברהם אבינו עליו השלום. שורש נשמת האדם העובד השם מצד הדין הוא מהגבורה ושורש נשמת האדם העובד השם לפנים משורת הדין הוא מצד החסד. כמו בית הלל ובית שמאי וכמו אברהם אבינו ויצחק אבינו אך כל זה מצד הגילוי ואילו ההפך הוא בהסתר. כי בקדושה הכול בא בהתכללות יש חסד שבחסד ויש גבורה שבחסד וכן גבורה שבגבורה וחסד שבגבורה. ולכן מצד הגילוי זה מתנהג במידת הדין וזה מתנהג במידת החסד אך ישנה גם התכללות של המידה ההפכית ויש צורך שגם היא תבוא לידי ביטוי והאדם יהיה מאוזן מחסד וגבורה או מגבורה וחסד.

 

טוב בלי גבול ומידה

 

וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום "מה רב טובך וגו'" כלומר שמדת הטוב והחסד אשר היא בבחינת העלם והסתר אצל כל מי ששורש נשמתו מבחינת שמאל הנקרא בשם "יראיך" כמדת בית שמאי. הנה אף שהוא טוב הגנוז וצפון אף על פי כן הוא רב וגדול מאד כמו מדת הגדולה והחסד ממש שמבחינת ימין ושתיהן הן מבחינת גילוי בלי גבול ומדה ושיעור. וזה שכתוב "מה רב טובך" כלומר בלי גבול ומדה בין הטוב אשר צפנת ליראיך ובין "אשר פעלת לחוסיך בך" שהם בעלי הבטחון שמבחינת ימין וחסדם וטובם הוא גם כן בבחינת גילוי והתפשטות נגד בני אדם, ולא בבחינת צמצום והסתר כלל. (ומה שכתוב "ליראיך" ולא ביראיך היינו משום שכל מה שהוא בבחינת העלם בכל נשמה הנה בחינה זו אינה מלובשת תוך הגוף במוחו ולבו אלא היא בבחינת מקיף מלמעלה ומשם היא מאירה למוחו ולבו לעתים הצריכים להתעוררות בחינה זו שתתעורר ותאיר למוחו ולבו כדי לבא לידי מעשה בפועל ממש). ואמר על כן אשר (ישעיה פרק סג' פסוק ז') חַסְדֵּי יְהֹוָה אַזְכִּיר תְּהִלֹּת יְהֹוָה כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ יְהֹוָה וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו: הצפון והגלוי הוא בבחינת בלי גבול ומדה לפי ערך נפשותם המלובשת בגוף, לכן גם אתה השם תתנהג עמהם במדת חסדך הגדול בלי גבול ותכלית הנקרא "רב חסד". דאית חסד ואית חסד. אית "חסד עולם" שיש כנגדו ולעומתו מדת הדין חס ושלום למעט ולצמצם חסדו וטובו. אבל חסד עליון הנקרא "רב חסד" אין כנגדו מדת הדין למעט ולצמצם רוב חסדו מלהתפשט בלי גבול ותכלית כי הוא נמשך מבחינת "סובב כל עלמין" ו"טמירא דכל טמירין" הנקרא "כתר עליון" וזה שכתוב: (תהילים פרק לא' פסוק כא') הפסוק בשלמותו הבא אחרי הפסוק הפותח מאמר זה: (כ) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם: (כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ וגו' מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה וגו' מֵרִיב לְשֹׁנוֹת: מכיון שגם הנסתר דהיינו ההיפך מן הגלוי אם חסד ואם גבורה שורשם הוא ממקור עליון הנושא שני הפכים סובב כל עלמין ונעלם מכל הנעלמים ונקרא כתר עליון אם כן כשאנו מתנהגים לא בחסד גלוי אלא ברב חסד המקור של החסד גם הקדוש ברוך ינהג איתנו במידה זו באופן של למעלה מהגבלה ומניעת ההתפשטות באופן של רב חסדו וטוב ובגלוי.

 

סיכום הפרק

 

בכלל עובדי השם יש שתי בחינות חלוקות מצד שורש נשמתם, מבחינת ימין ושמא, שמאל היא מידת הצמצום וההסתר ומניעת ההתפשטות וממנה נמשך עבודת השם על פי הדין. וימין היא מידת ההרחבה וההתפשטות וממנה נמשך עבודת השם לפנים משורת הדין.

אף בית הלל ובית שמאי אלו נוהגים להקל ואלו נוהגים להחמיר באים מצד שורש נשמתם זה מצד הגבורה וזה מצד החסד. וגם אברהם אבינו עליו השלום נקרא אברהם אהובי מצד החסד ויצחק אבינו עליו השלום נקרא פחד יצחק ששורש נשמתו מצד הגבורה.

אך כל זה בגלוי אבל בפנימיות יש להכליל מידת החסד במידת הגבורה וכן להיפך כמו שמצאנו אצל אברהם אבינו שלמרות היותו חסד בגלוי עקד את בנו לשחיטה. וכן בית הלל ובית שמאי ישנם מקומות שאלו המחמירים תמיד דווקא מקילים ואילו המקלים תמיד דווקא מחמירים.

בכלל הטוב הנסתר הוא יותר נעלה מהגלוי ובהתנהגות זו של הבחינה הנסתרת דווקא מעוררים את החסד הנסתר והנעלה יותר שבא מצד הבורא יתברך למרות שהוא צפון ונסתר כי הוא בא בדרך מקיף וסובב מלמעלה. ולכן נדרש אף מאיתנו להתנהג בגלוי מההסתר.

 

סיפור חסידי לפרק

 

בזמנו של הרבי ה"צמח צדק" קרוב לעיירה "ליובאוויטש" חנה גדוד חיילים וביניהם היו גם כמה וכמה חיילים יהודים. בשלהי החורף נודע כי הם הולכים להעתיק את מקום הגדוד לערי רוסיה הפנימית דרך העיר "סמולנסק".

היהודים בגדוד התעצבו אל ליבם, כי מי יודע היכן ישהו בדרכם, ומן הסתם לא בסביבה יהודית, ומה יהיה על חג הפסח הקרב ובא.

והחליטו לשלוח נציג מהחיילים לרבי הצמח צדק לבקש ברכתו ועצתו.

הרבי יעץ לחייל לפנות אל המפקד ולומר לו שהתכנית ללכת ישירות דרך סמולנסק אינה נכונה כי המרחק בין עיר לעיר הוא בערך שבעים וחמשה קילומטרים, ואי אפשר ללכת מהעיר לעיר ביום אחד ויאלצו לשהות בשטח. לכן עדיף ללכת דרך ערי רוסיה הלבנה, ארשע ומשם לשקאלו ואחר כך לעיר קאפוסט ומוגילוב עד סמולנסק ושם הערים סמוכות זו לזו ואפשר להגיע מעיר לעיר ביום אחד ולהצטייד בכל הדרוש.

וסיים הרבי יש לי בקשה פרטית אליך. כשתלכו בדרך זו תחגגו את ליל הסדר בשקאלו ומן הסתם יזמינו אותכם היהודים המקומיים להתארח בביתם אך אל תישן בבית המארח אלא תלך לישון בבית הכנסת הירוק שבשקאלו, ולקראת הימים האחרונים של חג הפסח תגיעו למוגילוב גם שם יארחו אתכם יהודי העיר אך אל תלון בביתם אלא במקום המיועד ללינה של עוברי אורח הנקרא "הקדש". כי הוא מוקדש לעוברי אורח הנוטים ללון.

כשחזר החייל ושאלו אותו החיילים מה אמר לו הרבי ענה את תשובת הרבי אך אף אחד מהם לא העיז לבוא למפקד ולומר לו שתוכניתו אינה נכונה. רק בהתקרב החג וראו שאין ברירה בידם סמכו על כך שאם הרבי אמר את דבריו בוודאי לא יעונה להם כל עוון.

כשהציעו את התוכנית בפני המפקד התפלא המפקד על ידעתם את הארץ. וענו שזהו העצה של הרבי על מנת שנחגוג את חג הפסח כראוי המפקד קיבל את הדברים ואף הבטיח לשחרר את החיילים לימי החג היומיים הראשונים והיומיים האחרונים כפי שהציע הרבי.

אכן לשקלאוו הם הגיעו בערב פסח ושוחררו להתפלל בבתי הכנסת ואף היהודים המקומיים הזמינו אותם לחגוג את ליל הסדר בבתי היהודים. החייל שהיה אצל הרבי קם בסיום ליל הסדר ללכת ואף שהפצירו בו להישאר אמר שהוא מוכרח ללכת והלך לבית הכנסת הירוק לישון.

הוא נשכב על אחד הספסלים בבית הכנסת אך גילה להפתעתו יהודי נוסף הלן בבית הכנסת ומתאנח ובוכה. החייל שמע את בכייתו של היהודי וניגש לשאול מה הוא יכול לעזור אך היהודי השיב אתה חייל מה אתה יכול לעזור לי אך כשהפציר בו הוא פתח את סגור ליבו וסיפר שהוא התאלמן לפני כמה שנים ולאחר מכן נשא אישה צעירה ופתיה. יום אחד הגיעו לעיר להקת צוענים ובעלי כלי זמר ואשתו התפתתה ללכת אחריהם כשגנבה ממנו כל רכשו ועתה הוא בעירום ובחוסר כל. כשהוא נשוי למופקרת ואינו יודע היכן למצוא אותה.

החייל השיב לו שהוא משתתף בצערו אך מציע לו שיתאר כיצד היא וחבורתה נראית כי הוא הולך ממקום למקום עם הגדוד ואולי הוא יתקל בה. היהודי תיאר בפני החייל את מראה אשתו וחבורתה.

החיילים המשיכו בדרכם כפי התוכנית של הרבי ולימים האחרונים של חג הפסח הם שהוו במוגילוב ואף שם שוחררו לבית הכנסת והתארחו אצל יהודי המקום והחייל בסיום הסעודה הלך לישון בלינת ה"הקדש".

באמצע הלילה היה רעש גדול כי חבורת צוענים נגנים הגיעו לישון במקום זה ומהרעש התעורר החייל וראה בדיוק את מראה האישה שהייתה איתם וכשכולם נרדמו קפץ החייל ממיטתו ורץ לבית הרב העיר אותו מהשינה וסיפר את כל הסיפור הרב לא חיכה ומיד הזמין את המשטרה ועצרו את הצוענים בחיפוש בכליהם נמצא הרכוש שגנבו מהבעל והרב שלח שהבעל יבוא לקבל את רכושו חזרה ולסדר גט לאישה.      

פרסום תגובה חדשה

test email