תניא לעם – פרק כא באגרת הקודש

הקראת כתבה
יום שלישי כ״ו מרחשון ה׳תשע״ה
בפרק זה מעורר רבנו הזקן את הזריזות בנתינת הצדקה ומוסיף ביאור על מעלת נתינת צדקה בפעמים רבות מאשר בפעם אחת.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
צבי לילך עץ

 

 

מבוא לפרק

 

בפרק זה מעורר רבנו הזקן את הזריזות בנתינת הצדקה ומוסיף ביאור על מעלת נתינת צדקה בפעמים רבות מאשר בפעם אחת.

 

זריזותו של אברהם אבינו עליו השלום

 

אחר דרישת שלומם, כמשפט לאוהבי שמו, אל המתנדבים בעם, לעשות צדקת השם, עם ארצו הקדושה, לתת מדי שנה בשנה חוק הקצוב מעות ארץ הקדש תבנה ותכונן במהרה בימינו, אליהם תטוף מלתי, ותזל כטל אמרתי, לזרז לזריזים, ולחזק ידים רפות, במתן דמים מעות ארץ ישראל, מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו, מערכו הקצוב לערך שנה וכל כסף הקדשים אשר עלה על לב איש להתנדבר בלי נדר, לפרנסת אחינו יושבי ארץ הקודש מדי שנה בשנה. כי הנה מלבד הידוע לכל, גודל מעלת הזריזות בכל המצות, הנאמר ונשנה בדברי רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת בבא קמא דף לח' עמוד ב') אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה כו'"  שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות: עובד ישי ודוד ושלמה ואילו צעירה עד רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה העמונית. וזריזותיה דאברהם אבינו עליו השלום היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם, כי העקדה עצמה אינה נחשבה כל כך לנסיון גדול לערך מעלת אברהם אבינו עליו השלום בשגם כי השם דיבר בו (בראשית פרק כב' פסוק ב') וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ כו' אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת השם גם כי לא דיבר השם בם רק שאברהם אבינו עליו השלום עשה זאת בזריזות נפלאה, להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו, ולעשות נחת רוח ליוצרו. וממנו למדו רבותינו זיכרונם לברכה (תלמוד מסכת פסחים דף ד' עמוד א') "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר "וישכם אברהם בבקר". לקיום כל המצות בכלל, ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה, המגינה ומצלה בפירותיה בעולם הזה, מכל מיני פורעניות המתרגשות כדכתיב: (משלי פרק י' פסוק ב') לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: וכל שכן משאר מיני יסורים הקלים ממות כל שכן שטוב לנו גם בעולם הזה להקדימה כל מה דאפשר, שהרי (תלמוד מסכת ראש השנה דף טז' עמוד א'): רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבינו הזקן מעורר את המתנדבים לצדקה להמשיך לתת את הסכום הקצוב עליהם מידי שנה בשנה ואם אדם התחייב לתת סכום מסוים שלא ימתין עד שעת הכושר לסלק את חובו אלא יחלק הסכום לחלוקה שבועית או על כל פנים חודשית וייתן את ההתחייבות שלו גם בחלקם אבל בזריזות ולא להמתין לקבוץ כל הסכום כי הזריזות בכל המצוות נלמדת מאברהם אבינו עליו השלום שהלך לעקוד את יצחק בנו בזריזות ושמחה.

 

הכל לפי רוב המעשה

 

אך גם זאת מצאנו ראינו בעבודת הצדקה מעלה פרטית גדולה ונפלאה, אין ערוך אליה להיות מעשה הצדקה נעשית בפעמים רבות, וכל המרבה הרי זה משובח, ולא בפעם אחת ובבת אחת גם כי הסך הכולל אחד הוא, כמו שכתב הרב משה בן מימון (הרמב"ם) זיכרנו לברכה בפירוש המשנה מסכת אבות פרק ג' משנה טו') ששנו חכמים זיכרונו לברכה "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה: ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות שלו: שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים, והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פעל אחד גדול מפעולות הטובות כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק, והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד ולאיש אחד לא יתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות, מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק, וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפעל טוב ואח"כ פסקה ממנו. וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו כמו שפדה עשרה איסורים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים ואל זה ההקש, וזה ענין אמרו לפי רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה: והנה מלבד כי הרב משה בן מימון (הרמב"ם) זיכרונו לברכה ביאר היטב טעמו ונימוקו, כדי לזכך הנפש על ידי רבוי המעשה הנה מקרא מלא דיבר הכתוב: חיבור שני פסוקים: משלי פרק י' פסוק טז' פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: ומשלי פרק יא פסוק יט' כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ: דהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים אין סוף ברוך הוא לארץ החיים היא שכינת עוזינו, שעליה נאמר: (נחמיה פרק ט' פסוק ו') אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: והיא סוכת דוד הנופלת עד עפר, וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (מדרש ספרי סוף פרשת מסעי) רבי נתן אומר חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנמר (שמואל א' פרק ב' פסוק (כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה: גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישעיה פרק מג' פסוק (יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם:. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר (ירמיה פרק מט' פסוק (לח) וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם יְהֹוָה:. גלו לאדום שכינה עמהם כו' שנאמר (ישעיה פרק סג' פסוק (א) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ:. וכשהם חוזרים שכינה עמהם שנאמר (דברים פרק ל' פסוק (ג) וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: ושב השם את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב השם אלהיך. ואומר (שיר השרים פרק ד פסוק (ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים: כי באתערותא דלתתא להחיות רוח שפלים דלית ליה מגרמיה כלום, אתערותא דלעילא, ובפרט בהתנדב עם להחיות ישובי ארץ החיים ממש ודי למבין. וכל משכיל על דבר גדול ונפלא כזה ימצא טוב טעם ודעת כמה גדולים דברי חכמים זיכרונם לברכה שאמרו: "הכל לפי רוב המעשה" דהיינו מעשה הצדקה נעשה בפעמים רבות, להמשיך חיים עליונים ליחד יחוד עליון פעמים רבות. והיינו נמי כעין מה שכתב הרב משה בן מימון (הרמב"ם) לזכך הנפש, כנודע מזוהר הקדוש דשכינה נקראת "נפש" כי היא חיינו ונפשנו וכתיב: (תהילים פרק מד' פסוק כו') כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: ולכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת בבא בתרא דף י' עמוד א') תניא רבי יצחק אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר השם שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות להקימה מעפר מעט מעט עד כי יבא שילה: יותר קל לאדם לעשות פעולה חד פעמית ולהתפטר ממנה אבל אין זה קנין בנפשו לצורך שינוי בנפשו פעולה אחת לא מספיקה אלא צריך לשנות הרגל ולעשות פעולות רבות כדי שיהפך לקניין נפשו. כך גם בצדקה לפי המשנה במסכת אבות האומרת שהכל לפי רוב המעשה דהיינו לפי מעשים רבים. ולכן עדיף נתינת צדקה מידי יום ביומו מאשר נתינה חד פעמית ואפילו גדולה. זהו בכל פעולה ופועלה הנקבעתת בנפש הפועל ועושה אותה אך בצדקה מעלה יתירה בהיות הצדקה פועלת לחיים ומעוררת את חיי החיים ובפרט צדקת ארץ הקודש הנקראת ארץ החיים והיא מסוגלת לפועל עד ביאת הגואל.

 

סיכום הפרק

 

אגרת זו נכתבה לאוהבי שמו המתנדבים בעם העושים בעיקר בצדקה למען ארצנו הקדושה שחוק קבוע להם לתת סכום קבוע לצדקה ומעורר אותם לתת את הסכום בזריזות ואף אם יש בידם רק חלק מהסכום ייתנו וישלימו בהמשך או יחלקו הסכום לשיעורים קטנים ויתנו הצדקה מידי שבוע בשבוע או על כל פנים מידי חודש בחודשו כי מעלת הזריזות נלמדת מאברהם אבינו עליו השלום המעורר עלינו חסד בגלל זכותו של אברהם אבינו במעלת הזריזות והשמחה ועוד שפעולה מרובה ולא פעולה גדולה יכול לפועל ולקבוע בנפש שינוי בהנהגת האדם לכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהכל לפי רוב המעשה ולא לפי גודל המעשה.

 

סיפור חסידי לפרק

 

אצל הרב המגיד ממזריטש היו סביבו חסידים גאונים גדולים וענקי הרוח חסידים קדושי עליון. אך היו גם יהודים פשוטים שבאו להסתופף בצילו של הרב המגיד ולחזק את אמונתם הפשוטה בבורא העולם בזכות הצדיק. חסידים אלו הפשוטים לא יכלו להבין את עומק דברי הרב המגיד והסתפקו בעזרה ובכבוד תלמידי חכמים והיו מסיקים את התנור בקרה ומביאים מים לנטילת ידי החכמים ומכבדים את בית המדרש.

רבנו הזקן בעל התניא סיפר פעם שהיה בבית מדרשו של הרב המגיד ושכב על התנור לנוח בלילה והוא שמע את האנשים הפשוטים שבאו לכבד את בית המדרש משוחחים ביניהם והחליט להאזין לדבריהם:

ושמע שאחד שואל את חבריו מדוע עושים עניין גדול מאברהם אבינו עליו השלום על פעולת העקידה הרי אם היה הקדוש ברוך הוא נגלה אלי ומבקש לעקוד את בני לא הייתי עוקד אותו? ולאח רגע המשיך אני חושב שמעלת אברהם אבינו שהוא הלך בזריזות כי אני לא הייתי רץ לדבר השם אלא מחכה כמה ימים ומשחק עם בני עד שהייתי עוקד אותו.

השני השיב לו אני הייתי הולך בזריזות אבל לא בשמחה. והשלישי עורר אני הייתי הולך בזריזות ובשמחה אבל אם הקדוש ברוך הוא היה אומר לי לא לשחוט את בני לבסוף ובמקום זה לעקוד את האייל לא הייתי מצליח לפועל בעצמי שיהיה לי שמחה באותה מידה של עקידת הבן במקום האייל.

ואמר רבנו הזקן שכל אחד דבר לפי מעלתו.

פרסום תגובה חדשה

test email