פרשת ויגש לילדים – מה לומדים מהמפגש בין יוסף לאחיו?

הקראת כתבה
יום חמישי ג׳ טבת ה׳תשע״ה
בפרשתנו פרשת השבוע ויגש מגיעים לשיא דרמטי במפגש שבין יוסף לאחיו בשיחה שבין יהודה ליוסף ואחר כך בגנבת גביע הכסף ולשיא השיאים כשהגיע הרגע של אמת בהתוודעות יוסף לאחיו.
מאת שולמית שמידע
אנשים מעופפים

יוֹסֵף וְאֶחָיו נִפְגָּשִׁים

פָּרָשַׁת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל יוֹסֵף עִם אֶחָיו מַתְחִילָה בְּפָרָשַׁת מִקֵּץ

וּמַגִּיעָה לְשִׂיאָהּ בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ.

וְכָאן רוֹאִים אָנוּ אֵיךְ גַּלְגַּל חוֹזֵר בָּעוֹלָם! כֵּיצַד הִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת!

יוֹסֵף שֶׁהָיָה הָאָח הַמִּסְכֵּן שֶׁאֶחָיו רוֹצִים לְהָרְגוֹ,

הַיּוֹם מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, וּבִלְעָדָיו "לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ"…

הוּא תַּקִּיף וּבַעַל כֹּחַ הַמִּתְנַכֵּר לְאֶחָיו.

הוּא מַאֲשִׁים אֶת אֶחָיו וְאוֹמֵר לָהֶם "מְרַגְּלִים אַתֶּם",

וּמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת בִּנְיָמִין כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לוֹ בָּזֶה שֶׁאֵינָם מְרַגְּלִים.

הוּא גַּם אוֹסֵר אֶת שִׁמְעוֹן לְעֵינֵיהֶם.

 

הָאַחִים מַבִּיעִים רִגְשֵׁי חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְיוֹסֵף וְאוֹמְרִים:

"אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ,

אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְּנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֵלָיו,

עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת"…

יוֹסֵף מִתְרַגֵּשׁ וּבוֹכֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם.

 

וְשׁוּב נִפְגָּשִׁים הָאַחִים עִם יוֹסֵף בִּגְלַל הָרָעָב, הַפַּעַם גַּם בִּנְיָמִין אִתָּם.

הֵם מְלֵאִים פַּחַד מִיּוֹסֵף שֶׁהֶאֱשִׁים אוֹתָם שֶׁהֵם מְרַגְּלִים,

וְכִי אָסַר אֶת שִׁמְעוֹן לְעֵינֵיהֶם,

וּבִפְרָט שֶׁרָאוּ שֶׁהֵשִׁיבוּ אֶת כַּסְפָּם לְאַמְתַּחְתָּם.

בְּכָל זֹאת יוֹסֵף מְקַבֵּל אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת,

וּמַרְגִּיעַ אוֹתָם בִּדְבַר הַכֶּסֶף שֶׁהוּשַׁב לְאַמְתְּחוֹתֵיהֶם,

וְאוֹמֵר לָהֶם שֶׁלֹּא לִדְאֹג עַל כָּךְ, כִּי בְּוַדַּאי זֶהוּ מַטְמוֹן שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם מֵאֵת הַשֵּׁם.

הוּא מַזְמִין אוֹתָם לִסְעוּדָה חֲגִיגִית יַחַד עִם שִׁמְעוֹן,

הָאַחִים נֶהֱנִים מִן הַסְּעוּדָה וַאֲפִלּוּ שׁוֹתִים וּמִשְׁתַּכְּרִים,

דָּבָר שֶׁלֹּא הֵעֵזּוּ לַעֲשׂוֹת מֵאָז מְכִירַת יוֹסֵף.

 

גַּם הַפַּעַם בִּרְאוֹת יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין וּבִמְיֻחָד אַחֲרֵי שִׂיחָתוֹ עִם בִּנְיָמִין,

לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁכָּל עֲשֶׂרֶת בָּנָיו שֶׁל בִּנְיָמִין נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ וְהַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ לוֹ,

הוּא מִתְרַגֵּשׁ מְאֹד וּבוֹכֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אָחִיו.

 

עֲלִילַת גְּנֵבַת הַגָּבִיעַ

יוֹסֵף מַעֲמִיד אֶת אֶחָיו בְּמִבְחָן קָשֶׁה.

הוּא כְּמוֹ אֶחָיו יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה יַעֲקֹב קָשׁוּר לְבִנְיָמִין,

הַבֵּן מֵאִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה רָחֵל שֶׁמֵאָז שֶׁנֶּעֱלַם יוֹסֵף נוֹתַר יָחִיד.

הוּא מְעֻנְיָן לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בִּגְנֵבַת הַגָּבִיעַ כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַבְדּוֹ,

וְלִרְאוֹת כֵּיצַד יִנְהֲגוּ הָאַחִים,

הַאִם עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם קִנְאָה בָּאָח הַמָּעֳדָף כְּשֵׁם שֶׁקִּנְּאוּ בּוֹ,

אוֹ שֶׁמָּא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

הוּא מְבַקֵּשׁ לָשִׂים אֶת גְּבִיעוֹ גְּבִיעַ הַכֶּסֶף בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין קוֹדֵם צֵאתָם מִבֵּיתוֹ,

וּמִיָּד לְאַחַר שֶׁהֵם יוֹצְאִים מִן הָעִיר,

הוּא מְבַקֵּשׁ מִבְּנוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם עַל הַגְּנֵבָה שֶׁגָּנְבוּ.

וְאָכֵן הַגָּבִיעַ נִמְצָא בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין.

יוֹסֵף מְאַלֵּץ אֶת אֶחָיו לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתֵיהֶם.

הָאַחִים רוֹאִים אֶת יוֹסֵף וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּאָמְרָם:

"מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק,

הָאֱלֹקִים מָצָא אֶת עֲווֹן עֲבָדֶיךָ,

הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי"… –

 

יוֹסֵף רוֹאֶה שֶׁאֶחָיו מוֹדִים בַּחֵטְא וּמִתְחָרְטִים עָלָיו חֲרָטָה גְּלוּיָה.

אוּלָם הוּא מוֹסִיף לְנַסּוֹתָם:

חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת!

הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד!

וְאַתֶּם עָלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם".

 

אָז "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"

יְהוּדָה, שֶׁהִנְהִיג אֶת אֶחָיו בְּיַד רָמָה נִגַּשׁ אֶל יוֹסֵף בְּתֹקֶף וּבְנִימוּס: בִּי אֲדוֹנִי,

אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל אָבִי בְּלִי בִּנְיָמִין, כִּי אֲנִי עָרַבְתִּי אֶת הַנַּעַר,

אִם יַעֲקֹב לֹא יִרְאֶה אֶת בִּנְיָמִין הוּא עָלוּל לָמוּת…

עִם זֹאת, יְהוּדָה מוּכָן לְהַחְרִיב אֶת מִצְרַיִם אִם לֹא יְשַׁחְרְרוּ אֶת בִּנְיָמִין.

יוֹסֵף חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֶחָיו יַחְרִיבוּ אֶת מִצְרַיִם, רַק כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת בִּנְיָמִין.

וּמִזֶּה הוּא מֵבִין שֶׁאֶחָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה.

 

וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק עוֹד…

כְּבָר אֵין סִבָּה לְהִתְאַפֵּק…

הָאַחִים כְּבָר הִתְיַסְּרוּ דַּיָּם כְּעֹנֶשׁ עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ,

וְגַם הִתְחָרְטוּ חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל מַעֲשֵׂיהֶם,

וְהָעִקָּר, הֵם עָמְדוּ בַּמִּבְחָן שֶׁל אַהֲבַת אָח (בִּנְיָמִין) וְכִבּוּד אָב (יַעֲקֹב).

 

רֶגַע הָאֱמֶת הִגִּיעַ

מַגִּיעַ רֶגַע הָאֱמֶת, הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיּוֹסֵף יִתְגַּלֶּה לְאָחִיו:

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם שֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתִי לְמִצְרַיִם" –

אֲנִי הָאָח שֶׁרוֹצֶה בְּטוֹבַתְכֶם וְלֹא רוֹצֶה לִנְקֹם בָּכֶם.

 

אֵין לְתָאֵר בַּמִּלִּים רֶגַע מַבְהִיל זֶה בּוֹ מָצְאוּ הָאַחִים אֶת עַצְמָם מוּל יוֹסֵף,

מוּל הָאָח שֶׁהִתְעַלְּלוּ בּוֹ קֹדֶם שֶׁהָפַךְ לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם.

בְּרֶגַע שֶׁל אֵימָה וּפַחַד כָּזֶה בָּרוּר שֶׁהָאַחִים הִתְחָרְטוּ לְגַמְרֵי עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה.

עַכְשָׁו מִתְגַּלִּים הָאַחִים כְּמוֹ שֶׁהֵם בְּשָׁרְשָׁם – אוֹהֲבִים וּמְאֻחָדִים.

אוּלָם הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲדַיִן אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת,

לָכֵן יוֹסֵף וּבִנְיָמִין בּוֹכִים זֶה עַל צַאוַּר זֶה,

הֵם יוֹדְעִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִים בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ (שֶׁהָיוּ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין),

וּמִשְׁכַּן שִׁילֹה (שֶׁהָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף) לְהֵחָרֵב בִּגְלַל שִׂנְאַת חִנָּם.

רַק כַּאֲשֶׁר יִסְתַּיְּמוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְהַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת יִהְיוּ בִּשְׁלֵמוּת,

יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְהוּא יִהְיֶה בֵּית מִקְדָּשׁ נִצְחִי!

 

מַהִי הַהוֹרָאָה מִסִּפּוּר זֶה?

אִם כֵּן, עָלֵינוּ לְהַגְבִּיר וּלְחַזֵּק אֶת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, אַתְּ אַהֲבַת הַחִנָּם וְהַחֶסֶד,

וְלִהְיוֹת בְּאַחְדוּת מֻחְלֶטֶת.

עִם זֹאת לִהְיוֹת בְּאַחְדוּת עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו "מֵי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי?!"

וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְנַהֵג עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף הִתְנַהֵג עִם אֶחָיו לַמְרוֹת כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לוֹ.

לְהִתְחַנֵּן שֶׁיַּגְבִּיר אֶת מִדַּת הַחֶסֶד עַל מִדַּת הַדִּין וְיִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּרַחֲמִים מְרֻבִּים,

עַד שֶׁיִּגְאַל אוֹתָנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָמִים מִיָּד מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחָנוּ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email