פרשת בא – כחצות הלילה

הקראת כתבה
יום רביעי ב׳ שבט ה׳תשע״ה
בשיחת הרבי לפרשת בא מסביר הרבי, שבשר ודם יכול לדייק, אם כי במאמץ רב ברגע אחד. אך גם לרגע יש שיעור. אולם הקדוש ברוך הוא מדייק ב״חוט השערה״, בנקודה הקטנה ביותר של הזמן, שאדם אינו מסוגל להגדירה ולחלקה ורק הקדוש־ברוך־הוא אשר ״יודע עתיו ורגעיו״ יכול להבחין בכך. ולכן אמר הקדוש־ברוך־הוא “בחצות״ ומשה אמר לפרעה “כחצות”.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
יער

א. שני הפירושים של רש״ על ״כחצות הלילה״

על הפסיק[1] ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים״ מביא רש״י שני פירושים למילים ״כחצות הלילה״:

א ״פשוטו לישבו על אופניו״ הוא, שהמשמעות של ״כחצות הלילה״ היא “כהחלק הלילה״, ולפי פירוש זה ״אין חצות שם דבר של חצי״ – חצי לילה, אלא זוהי פעולה[2] (רש״י מביא לכך מספר דוגמאות).

ב ״ורבותינו דרשו[3] כמו כבחצות[4] הלילה, ואמרו שאמר משה כחצות דמשמע סמוך לו .. שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא״: משמעות המילה ״חצות״ כאן היא ״שם דבר של חצי״ – חצי הלילה, אך משה אמר ״כחצות״ – ״סמוך לו״, ולא ״בחצות״ (בדיוק), משום חששו ״שמא יטעו… ויאמרו משה בדאי הוא״. ולאחר מכן מסיים רש״י (לפי מספר נוסחאות[5]) ואומר: ״אבל הקדוש ברוך הוא יודע עתיו ורגעיו, אמר בחצות״.

ה״מזרחי״ ומפרשים נוספים מסבירים, שהקושי בפסוק, אשר אותו רוצה רש״י לתרץ על־ידי שני הפירושים הוא בדומה לקושי הגמרא[6] – ״מי איכא ספיקא קמי שמיא״ (וכי יש ספק אצל הקדוש־ברוךהוא)?:

אם נאמר ש״חצות״ הוא ״שם דבר של חצי״, יוצא שה״כ״ף״ של ״כחצות״ היא ״כ״ף השיעור״, כבדוגמאות שמביא רש״י: כעשרת הימים[7], כאיפה שעורים[8]. כלומר, במשוער, בערך, קרוב לזמן חצות. ויוצא, ש״הדבר מסופק״[9], ואין יודעים בדיוק את הזמן שבו יתרחש הדבר – והרי כך אי אפשר לומר כלפי הקדוש־ברוךהוא[10].

על כך מביא רש״י שני פירושים:

א המשמעות של ״כחצות הלילה״ היא ״כהחלק הלילה״. ולגבי פעולה המשמעות של ״כ״ף״ היא ״כאשר״: ״כחצות הלילה״ – ״כאשר יחלק הלילה״[11], בדיוק בחצי הלילה. ויוצא, שאין כאן ספק. ב המשמעות של ״כחצות״ היא אכן ״כמו כבחצות הלילה ״ דמשמע סמוך לו״, ומשה אמר כך ״שמא יטעו…״, ואילו הקדוש ברוך הוא אכן אמר ״בחצות״ – את הזמן המדוייק.

ב. מהי ההוכחה של רש״ שמדובר כאן על ספק!

אך יש להבין:

מדוע מוכרחים לומר, שכאשר ה״כ״ף״ של ״כחצות״ היא ״כ״ף השיעור״ אז ״יחוייב שיהיה הדבר

מסופק״9? הרי אפשר לומר, שנאמר ״כחצות״ לא משום הספק שבדבר, אלא משום שאכן היה זה ״סמוך לחצות״[12]?

ובמיוחד,  כפי ששואל בעל ה״לבוש״: גם כאשר אדם מתבטא ב״כ״ף השיעור״ אין בכוונתו לומר שזהו דוקא ״דבר מסופק״. אלא שהוא ״לא חש״ לומר את המספר המדוייק, ולכן הוא מציין באופן כללי, שזה סמוך למספר מעוגל.

הטעם הפשוט לכך שאי אפשר לומר זאת[13] הוא שבהמשך נאמר[14] ״ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור…״ – שמכת בכורות ארעה בדיוק ״בחצי הלילה״ ולא ״סמוך לחצות״.

אך אין סביר לומר שזוהי הסיבה שבגללה מוכרח רש״י כאן להסביר אחרת, שהרי אם ההוכחה של רש״י היא רק מפסוק מאוחר יותר ״ויהי בחצי הלילה״, צריך היה רש״י לצטט פסוק זה בפירושו כאן,

כפי שהוסבר מספר פעמים שרש״י בפירושו על התורה אינו מסתמך על פסוק אשר בן החמש לא למד אותו עדיין.

ובמיוחד כאשר לפני כן, על הפסוק בפרשת לך לך[15] ״ויחלק עליהם לילה״ מצטט רש״י ממדרש אגדה[16] ״שנחלק הלילה .. וחציו השני נשמר .. לחצות לילה של מצרים״. כלומר, ש״חצות לילה של מצרים״ אינו דוקא הרגע של חצות הלילה, אלא ״חציו השני״ באופן כללי[17].

ובודאי צריך היה רש״י לצטט כאן את הפסוק ״ויהי בחצי הלילה…״.

וכיון שרש״י אינו מצטט פסוק זה, ואומר על פירושו הראשון ״זהו פשוטו לישבו על אופניו״ מובן, שמ״פשוטו״ של פסוק זה, כשלעצמו, מוכרחים לבאר ״כהחלק הלילה״.

ג. שאלות נוספות על דברי רש״י

כן יש להבין:

א במה קרוב יותר פירושו הראשון של רש״י ל”פשוטו״ מאשר הפירוש השני, אשר רש״י מגדיר אותו כ״דרש״?

אין לומר, שלפי פשוטו ״אין חצות שם דבר של חצי״ [כפי שניתן היה, לכאורה, להבין את דברי רש״י ״זהו פשוטו לישבו על אופניו שאין חצות שם דבר של חצי״, כי ״אין חצות דבר של חצי״ היא הסיבה ל״זהו פשוטו״] – שהרי המילה ״חצות״ מופיעה פעמיים במקרא[18], ובשני המקומות ״חצות״ הוא ״שם דבר של חצי״[19],

ומוכרחים לומר, שבאמרו ״זהו פשוטו.. שאין חצות שם דבר של חצי״ מתכוון רש״י לומר, שכדי ״לישבו על אופניו״ לפי פשוטו, צריך לחדש ולומר, שבעניננו[20] ״אין חצות שם דבר של חצי״.

וכיון שבמקום שנאמר ״חצות״ זהו ״שם דבר של חצי״, מדוע נאמר, ש״פשוטו״ של ״כחצות״ כאן איננו שם דבר של חצי, אלא ״כהחלק הלילה״ אשר אין לו הוכחה במקרא, והפירוש המסביר שהכוונה היא ״סמוך לחצות״ הוא ״דרש״ בלבד[21]?

ולמרות שלפי זה צריך לומר, שמשה אמר ״כחצות״ כדי למנוע ״שמא יטעו…״, הרי, לכאורה, יש לחשש זה מקום בדרך הפשט[22].

ב מהי כוונת רש״י באמרו בפירושו השני ״שמא יטעו… ויאמרו משה בדאי הוא״ – מדוע יקבל משה את החשש של שמא בודאות רבה כל כך (ובמילא כאשר כל הבכורות ימותו לפי חישוביהם של אצטגניני פרעה ״סמוך לחצות״ ולא בדיוק בחצות, יאמרו ש״משה בדאי הוא״)[23], עד כדי כך שהוא משנה עקב זאת את הביטוי בחצות ואומר כחצות?!

ג בסוף דברי רש״י ״אבל הקדוש ברוך הוא יודע עתיו ורגעיו[24] אמר בחצות״, אין מובן:

כאמור מספר פעמים, גם כאשר מביא רש״י מדרשי חז”ל, הוא מצטט רק את הענינים המיישבים את דברי המקרא בדרך הפשט. ויש להבין בעניננו: למרות שהדברים לקוחים מ״רבותינו״[25], מדוע הכרחי לומר על דרך הפשט ש״הקדוש־ברוך־הוא .. אמר בחצות”, ומשום כך יש לומר שמשה שינה את דברי הקדוש ברוך הוא, כפי שהמפרשים מאריכים בכך. והרי אפשר לומר, שגם הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיאמר לפרעה ״כחצות״, מאותו חשש עצמו ״שמא יטעו…״[26]?

ד מדוע מצטט רש״י מן הפסוק גם את המילה ״הלילה״ – והרי, לכאורה, שני הפירושים הם בקשר למילה ״כחצות״ (״כהחלק״ או ״כמו כבחצות״)?

ד. הקושי הוא על תוכן המילים ״כחצות הלילה״

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הדיוק בלשונו של רש״י – ״זהו פשוטו לישבו על אופניו״, שהרי, לכאורה, ביטוי זה מיותר. רש״י צריך היה לומר כלשונו במקומות אחרים בפירושו ״זהו פשוטו, ורבותינו דרשו…״.

אלא, בכך רומז רש״י, שהקושי במילים ״כחצות הלילה״, שאותן הוא מצטט, איננו על עצם פירוש המילה ״כחצות״, ואפילו לא על הטעם שאי אפשר לבאר כך כלפי הקדוש ברוך הוא, אלא על תוכן הענין שבפסוקים: ה״פשוטו״ צריך להיות פירוש כזה אשר יישב את הפסוק ״על אופניו״, כך שהמילים ״כחצות הלילה״ יתאימו לתוכן הכללי של הפסוקים.

ההסבר לכך הוא:

בלימוד הפסוק ״כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים״ מתעוררת מיד שאלה פשוטה: לשם מה חשוב לציין שהפעולה ״אני יוצא״ תארע ״כחצות הלילה״?

אין לומר, שהקדוש ברוך הוא רצה להודיע בכך לפרעה את זמן המכה, כי ברוב המכות לא קבע הקדוש ברוך הוא את הזמן המדוייק להתרחשות המכה –

אפילו במכות ״דבר״, ״ברד״ ו״ארבה״[27], הרי שבמכות ״דבר״[28] ו״ארבה״[29] קבע הקדוש ברוך הוא את היום, ״מחר״, ולא את השעה ביום[30]. ובמכת ״ברד” שבה אמר הקדוש־ברוך הוא ״כעת מחר״[31], וכפירוש רש״י ״כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל…״, יש סיבה מיוחדת להכרח שבדבר[32], כדי לוודא ש״ירא את דבר ה’״[33] ידע את הזמן כדי להציל את ״עבדיו״ ו״מקנהו״ מן המכה, ובעניננו אין סיבה כזו.

בנוסף לכך – בעניננו לא אמר הקדוש ברוך הוא באיזה יום תתרחש המכה, אלא רק ״כחצות הלילה״, וממילא אין פרעה יכול לדעת בודאות את זמנה של המכה[34]!

הכרחי לומר, שהכוונה במילים ״כחצות הלילה״ אינה להודיע את זמנה של המכה, אלא יש חשיבות בדבר לגבי אופן ואיכות המכה: המילים ״כחצות הלילה״ מדגישות ומגלות ש״אני יוצא״, שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו יוצא ומביא את המכה, בדומה לנאמר לפני כן[35] ״למען תדע כי אין כה׳ אלקינו״.

אך על כך נדרש הסבר: מהי המעלה המיוחדת בזמן של ״כחצות הלילה״, בסמוך לחצות, שדוקא בזמן זה מתבטא היתרון המיוחד של ״אני יוצא״?

ואדרבה: לאחר שראה פרעה שמכת ברד התרחשה בזמן המדוייק, בדיוק ברגע שאמר הקדוש־ברוך־הוא מראש: ״כעת מחר .. שתגיע חמה לכאן ירד הברד״[36], הרי, אדרבה, תיחלש ה״נאמנות״ של משה באמרו ש״אני יוצא״ יתרחש ״כחצות הלילה״ (בערך, בסמוך לחצות)?!

ה. חצות הלילה – זמן; כהחלק הלילה – נקודה בלבד

לפיכך מפרש רש״י, שהמשמעות של ״כחצות הלילה״ היא ״כהחלק הלילה״, ולפי פירוש זה אכן נקבע הזמן המדוייק ביותר להתרחשות המכה, יותר מאשר ב״כעת מחר״[37].

ההבדל בין שתי הדרכים השונות לבטא את הזמן של ״חצי הלילה״ – ״חצות הלילה״ או ״כהחלק הלילה״ – הוא:

בביטוי ״חצות הלילה״ מדובר על זמן מסויים. הביטוי ״כהחלק הלילה״, שמבטא את התחלקות הלילה לשני חצאים, אינו מתאר זמן, אלא פעולה, אשר איננה מתבצעת בזמן ממושך, אלא בנקודה של ״זמן״.

הנקודה המחלקת את הלילה לשני חצאים אינה משך זמן מסויים הניתן למדידה, שהרי אם ניתן למדוד אותה צריכה אף היא להתחלק – חציה לחצי הלילה הראשון, וחציה השני – לחצי הלילה השני.

וזהו החידוש של ״כחצות הלילה אני יוצא…״ – הקדוש־ברוך־הוא יוצא בדיוק בנקודה של ״כהחלק הלילה״[38], כי הוא ״יודע עתיו ורגעיו״.

ו. בפירוש הדרש מדובר על שני נוסחים שונים

אך אין מובן: מדוע נאמר ״כחצות”, אשר לכך יש שתי משמעויות, ואדרבה: הפשט נזקק כאן להוכחות, ואין די בהוכחה אחת, וההוכחות אינן מתאימות בדיוק לעניננו[39], כי בשתיהן מדובר על נקודה התחלתית שלאחריה המשך בזמן ממושך (מחוץ לנקודה), ואילו כאן מדובר על נקודה בלבד, כדלעיל – כאשר ניתן לומר בפשטות ממש בחצות, ב״בי״ת[40]! לפיכך זקוק רש״י לפירוש שני, למרות שאין הוא חלק בדרך הפשט, אלא בדרך הדרש, שמשה אמר בתחילה ״כה אמר ה’״, ומיד שינה ואמר במקום בחצות – כחצות.

אך גם לפי פירוש רבותינו הרי ״הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו (וממילא אין אצלו ספק) אמר בחצות״, ובכך מודגש ש״אני יוצא״ – בארץ מצרים, אחר הרחיים… שאילולא כן אין טעם לקבוע את הזמן של ״חצות לילה״, כדלעיל בסעיף ד׳.

החידוש של ״רבותינו״ הוא, שכאשר מסר משה את דברי ה’ אל פרעה, הוא שינה משום החשש ״שמא יטעו…״, ובודאי היה זה רצון ה׳[41].

ומסיבה זו פירוש זה הוא ״דרש״ בלבד, כי בפשט המקרא אין מוזכרים שני נוסחים שונים – [״הקדוש־ברוך־הוא .. אמר בחצות״], ומשה – ״כחצות״, אלא זהו ״דרש״.

ז. ציון נקודת הזמן מכוון לאצטיניני פרעה

יותר מכך: לכאורה, מתעורר קושי הסותר את הפירוש הראשון: אם ״כהחלק הלילה״ היא נקודת זמן, אשר רק הקדוש־ברוך הוא יכול לכוון לה, ואדם אינו מסוגל להבחין בכך – מה תוסיף ההודעה לפרעה ולחרטומיו ולכל מצרים על כך, כאשר הוא וכל אלו לא יוכלו להבחין אם אכן התרחשה המכה בדיוק בנקודה שבה נחלק הלילה, אם לאו[42].

קושי זה מתורץ על־ידי שרש״י מצטט בהרחבה את לשון המדרש, בהזכירו את האנשים שלא דובר עליהם כלל – אצטגניני פרעה,

ולא פרעה ועבדיו וכדומה. כמפורש בפסוק, שמשה דיבר אל פרעה ואל החרטומים אשר היו אמורים להוכיח בלהטיהם שבעת מעשה שגם הם מסוגלים לעשות זאת וכן ״כל עבדיך אלה״[43],

אך האמור לעיל, שבלתי אפשרי לכוון את נקודת הזמן הזו אמורה לגבי פרעה וכל מצרים, אך יש יוצא מן הכלל אחד, והם אצטגניני פרעה – חוזים במזלות וכוכבים, הרואים בכלל את האמת[44], ופרעה התחשב בהם ופעל בהתאם להוראותיהם[45],

וביכולתם להבחין ברגע של פעולת ה׳[46], אלא קיים החשש ״שמא יטעו״.

ח. בחצות – רק הקדוש ברוך הוא יכול לכוון בדיוק

ויש לומר, שבאמרו ״אבל הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות״, מתכוין רש״י לרמוז לפירוש קודם שלו:

על ״ויכל אלקים ביום השביעי״[47] מביא רש״י את מאמר רבי שמעון ״הקדוש־ברוך־הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה״.

משמעות הדברים היא: בשר ודם יכול לדייק, אם כי במאמץ רב, אפילו ברגע אחד. אך גם לרגע יש שיעור – ״אחד מחמשת… רגע כמימריה״[48], הבעת שלוש אותיות.

אך ב״חוט השערה״ הכוונה היא לנקודה הקטנה ביותר של הזמן שאדם אינו מסוגל להגדירה ולחלקה – אפילו אצטגנינין ובלעם[49] אשר יכולים להבחין ברגע של פעולת ה׳[50], אלא רק הקדוש־ברוך־הוא אשר ״יודע עתיו ורגעיו״ יכול להבחין בכך.

ולכך רומז רש״י בפרשתנו באמרו ״אבל הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות״:

במילה ״בחצות״ אין הכוונה סתם לרגע של חצות אשר גם אדם יכול לכוון אליו, אם כי במאמץ רב, וכלשון ה״אבן עזרא״[51]: ״בטורח גדול בכלים גדולים של נחושת״, אלא הכוונה היא ל״חוט השערה״, של חצות[52], שאליו יכול לכוון רק ״הקדוש־ברוך־הוא (אשר הוא) יודע עתיו ורגעיו״.

(משיחות ש׳׳פ בא וש״פ יתרו תש״מ)

 

 

הערות


[1]פרשתנו יא, ד.

[2]ראה ראב״ע וגו״א כאן (באר הגולה באר השלישי סמוך לסופו). רא”ם, דקדוקי רש״י (ועוד) כאן.

[3]ברכות ג, ב ואילך.

[4]כ״ה בדפוסים שלפנינו, אבל בדפוס ראשון ושני ובכמה כת״י רש״י שתח״י – ״בחצי״, והוא לשון הכתוב לקמן יב, כט (וראה לקמן סעיף ב).

[5]כ״ה בדפוס שני ועוד (אבל בדפוס ראשון ובכמה כת״י רש״י שתח״י ליתא). וראה ברכות ותוד״ה ואתא שם. – הל׳ ״יודע עתיו ורגעיו״ נמצא בפסיקתא דר״כ פ׳ ויהי בחצי הלילה. וראה גם מכילתא על הפסוק ויהי בחצי הלילה. פס״ר פ׳ ויהי בחצי הלילה. יל״ש פרשתנו רמז קפו. ועוד. וראה לקמן הערה 52.

[6]ברכות שם.

[7]שמואל א כה, לח.

[8]רות ב, יז.

[9]לשון הרא״ם כאן.

[10]ועד״ז אין לומר ע״ד הפשט שהכ״ף הוא כ׳ הדמיון (כדעת רב אשי בברכות שם), כמ״ש הרא״ם שם.

[11]ראה גם רשב״ם כאן.

[12]להעיר מלשון הכתוב (וירא יט, טו) ״וכמו השחר עלה״.

[13]ראה גם בחיי כאן. ועוד.

[14]פרשתנו יב, כט.

[15]יד, טו.

[16]תיב״ע שם. ב״ר פמ״ג, ג. ועוד.

[17]ולהעיר, שהראב”ע כאן פירש שזהו ״כחצות הלילה״, בחציו השני, וכן מפרש מ״ש לקמן ״בחצי הלילה״. ובזהר פרשתנו לז, ב (ופי׳ עץ הדעת טוב כאן) שזהו ההפרש בין ״כחצות׳׳ (שפירושו ״כמפלג״) ל״בחצי״ (כפירושו ״בפלגות בתראה״). וראה ש״ך על התורה כאן, שהיציאה (״אני יוצא״) היתה ״כחצות״ והמכה (״וה׳ הכה״) ״בחצי הלילה״.

[18]תהלים קיט, סב. איוב לד, כ. וראה חדא״ג מהרש״א ברכות שם.ולהעיר גם מלשון רש״י לך שם – ״לחצות לילה של מצרים״, המורה ג״כ ש״חצות״ הוא ״שם דבר של חצי״. אלא שאפשר לחלק בין לשון מקרא ללשון רש״י.

[19]ולהעיר, שבאיוב שם פירש״י דקאי על חצות לילה דמצרים.

[20]להעיר (יתירה מזו) מפירוש הרא״ם בפרשתנו (יא, ב) במ״ש רש״י ״אין נא אלא לשון בקשה״, דהיינו ״אין נא האמור פה אלא כו׳״, והביא כמה ראיות לדבריו.

[21]כקושיית הלבוש.

[22]וע״ד מ״ש רש״י לקמן (פסוק ח) שחלק משה כבוד למלכות, ומשום זה הי׳ דיבורו באופן המתאים. וראה דברי דוד (ועוד) כאן, שמשה שינה מדברי הקב״ה ע״ד מה ששינה הכתוב מפני השלום (פרש״י וירא יח, יג).

[23]ראה בחיי כאן. שפ״ח כאן. ועוד. ולהעיר מנתיבות עולם (למהר״ל) נתיב האמת פ״ב.

[24]ראה ג”כ פרש״י בראשית ב, ב. וראה לקמן סעיף ח.

[25]נסמן לעיל הערה 5.

[26]בלבוש פירש כן לפי האמת (אלא שרז׳׳ל וגם רש״י ז״ל אחריהם כינו הדברים כלפי משה). וכפיהנראה לא היו תיבות אלה לפניו (ראה הערה 5 לעיל). וראה צידה לדרך כאן.

[27]וגבי צפרדע וערוב אמר משה לפרעה שסיום המכה יהי׳ ״מחר״ (וארא ח, ו. ח, כה).

[28]וארא ט, ה.

[29]פרשתנו י, ד.

[30]ועוד: שם י״ל שנאמר הזמן כדי לזרז את פרעה, שאין לו זמן לשהות בהחלטתו אם לשלוח את בנ”י, ואם אינו מוציאם עד למחר תבוא עליו המכה (ולהעיר מפרש׳׳י וארא ז, כה), משא״כ כאן שלא נאמר באיזה לילה, כדלקמן בפנים.

[31]וארא ט, יח.

[32]ראה בארוכה – לקו׳׳ש חל״א ע׳ 43. וראה גם אוה״ח וארא ט, ה (גם בנוגע לדבר).

[33]וארא ט, כ.

[34]וכמ״ש הרמב״ן כאן: ולא פירש עתה איזה לילה תהי׳ המכה הזאת. ומה שביאר, שעיקר הכוונה היא לומר לו שיקום הוא ועבדיו באמצע הלילה, לכאורה אי״ז ביאור מספיק על הדיוק ״כחצות הלילה״, והי׳ די שיאמר ״בלילה״ סתם, כמו: ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״ (פרשתנו יב, יב); ״ויקם פרעה לילה״ (שם, ל).

[35]וארא ח, ו – גבי קביעת זמן סיום מכת הצפרדעים.

[36]ל׳ רש״י וארא ט, יח.

[37]די״ל, שגם מטעם זה מעתיק רש״י תיבת ״הלילה״, להדגיש, שכאן לא הי׳ יכול לשרוט שריטה בכותל וכו׳ כבברד (שהרי אין חמה בלילה), ואעפ״כ ה׳ זמן המכה בדיוק ועוד יותר משם.

[38]ראה גם מכילתא פרשתנו יב, כט (ובשאר מקומות שנסמנו בהערה 5 לעיל). שו״ת הרדב״ז סי׳ תתי״ד.

[39]ראה גם גו״א (כאן) ובאר הגולה שנסמנו בהערה 2.

[40]שג״ז יש לפרשו פעולה ולא זמן – כי אין משנה בזה האם כתוב בכ״ף או בבי״ת.

[41]וי”ל שהי׳ גם דברי ה׳ וע״ד שמצינו בכו”כ ענינים שבכתוב מפורש רק דבר ה׳ למשה, או רק דבר משה לישראל – אף ששניהם היו. וראה פרש״י לפנ״ז – שמות ג, יד.

[42]להעיר מתוס׳ ברכות שם ד״ה ואתא. וראה גם אבי עזר לראב״ע כאן.

[43]פרשתנו יא, ח.

[44]פרש״י לך טו, ה: אברהם אין לו בן. וראה הערה הבאה.

[45]פרש״י שמות א, טז. שם, כב.

[46]ראה ברכות (ז, א) ויודע דעת עליון.. שהי׳ יודע לכוין אותה שעה שהקב״ה כו׳.

[47]בראשית ב, ב.

[48]ברכות שם ובתוד״ה שאלמלי.

[49]ברכות שם.

[50]דלא כדלעיל בנוגע לאצטגנינין. וי״ל דגם מכת בכורות ה״ז זעמו וכמה זעמו רגע (ברכות שם) ולא חוט השערה. ועוד י״ל שרק בלעם (דוגמא באומות – דמשה, שלא קם נביא בישראל כמשה אבל באומות קם ואיזה זה בלעם (ספרי ברכה לד, י)), משא״כ אצטיגנינין שהן (בנוגע לדיוק בנקודה*) כסומא בארובה (ב״ב יב, ב), אבל כדוגמתו, ברוב הפעמים טועים, ולכן חשש משה כ״כ שמא יטעו עד כדי לשנות ל״כחצות״. ואכ״מ.*) ויש לקשר זה בהא דפחות מכשעורה אינו שולט עליו (רש״י וארא ח, יד – משא״כ בסנה (סז, ה) מיכנף ובפרש״י שם, שאינו שייך לכאן).

[51]פרשתנו כאן.

[52]וכלשון הפסיקתא רבתי (ויל״ש) שבהערה 5: הקב״ה יודע עתותיו כו׳ נכנס בו כחוט השערה. ובמכילתא (שם) ״היודע שעותיו.. חלקו״. וראה תנחומא (באבער) פרשתנו יז: שנחלק הלילה מאליו וחלק כחוט השערה.

 

פרסום תגובה חדשה

test email