לא קל היה לקבוע מזל לחודש החורבן: שום מזל לא רצה לתת חסות לחודש המחריב את ביתו של המלך. נעלמו המזלות, מיאנו להיבחר. כל המזלות וצבא השמים הסתייגו מן הדין הקשה של החודש, והיו משרתי עליון נאלצים לעשות מאמצים כבירים, שינויים וחילופים כדי למצוא פתרון לשאלת המזל ולקבוע מזל לחודש. יש על כך אגדות, וכולן נפלאות ומלאות סודות ורמזים העומדים ברומו של עולם.

אגדה אחת מוסרת על מעשה חילופים שעשו עם יהודה. יהודה, בתור בחיר השבטים ובתור הממונה על חודש ניסן, היה במעמד של מלך החודשים והמזלות. משלא מצאו מזל לחודש אב הלכו ליהודה, לגזור ולצוות עליו בסוד פקודתו של מלך, ועמדו עליו ולא נתנו לו מנוח עד שימצא מזל לחודש אב, שאין חודש בלי מזל, ואין שנה בלי חודשים, ואין מלך בלי חיילות. וכשיהודה לא מצא פתרון, עמדו עליו להעביר את מזלו הוא לחודש אב, ולא הייתה לו ליהודה, מלך החודשים, ברירה אחרת אלא להעביר את מזלו לחודש אב.

מזלו של יהודה, לאמיתו של הדבר, היה צריך להיות האריה, כפי שבירכו יעקב "גור אריה יהודה"[1], וכך היה צריך להיות החודש שלו במזל אריה ומזלו של חודש אב היה צריך להיות הטלה, שהוא החלש בכבשים ההולך כשה לטבח. אולם הטלה לא רצה לקבל את מזלו של אב וטען שהוא חלש מדי לחודש של חורבן, עמדו יודעי דבר והחליפו את המזלות – העבירו את הטלה החלש לחודש ניסן, שהוא חודש הגאולה, ואת האריה החזק לחודש אב – לחודש החורבן, שיתגבר, יתאושש, יתחזק ויתנשא בחזרה כארי[2]. והארי – בהתחלה סירב אף הוא ודחה את ההצעה, וחזר וקיבלה רק לאחר שהבטיחוהו שבימיו ובחודש מזלו – באב גופא – יתקומם כארי, כפי שנאמ ר"כלביא יקום וכארי יתנשא"[3].

מעשה חילופין זה מרומז בסוד א"ת ב"ש לסידור ימי השנה, שלפיו ליל הפסח חל תמיד בליל תשעה באב והלילות מתחלפים במזלותיהם: מה שקרה בניסן בליל הפסח, בחודש של גאולה – נופל בט' באב, ומה שנופל בט' באב – נגאל וקם בליל הפסח. מעשה זה גם מרומז בשבטו של החודש – שמעון, שאף הוא התקשר ליהודה וסומך עליו, והוא גם מרומז במשלו של בלעם שנשא לכבודו: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"[4] – שהוא מכוון לט' באב.

מקורות והערות