החודש השישי

במקרא החודש מכונה בדרך כלל בשם ״החודש הששי". כך, למשל: "הששי לחדש הששי עירא בן עקש התקועי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף״[1]; ״בשנת שתים לדריוש המלך, בחדש הששי ביום אחד לחדש, היה דבר ה׳ ביד חגי הנביא…״[2], ועוד.

אלול

חודש אלול מופיע במקרא בשם הזה פעם אחת בלבד: ״ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום״[3]. השם ״אלול״ אינו עברי, מקורו בבלי. אך חכמינו מוצאים בשם ״אלול״, אף שאינו ממקור עברי, רמזים עמוקים למהותו של אלול ולסודם של ימי התשובה והרחמים.

אלול מלשון ״אללי״ – יש אומרים כי חודש אלול לתחנון ולבקשה הוא בא, ורמז לדבר במילה הקרובה ״אללי״, שפירושה צעקה של בכי: ״אם רשעתי אללי לי"[4], ״אללי לי כי היית כאספי קיץ״[5].

מרירות מסוימת נופלת על האדם באלול גם בגלל המשפט העומד לפניו, וגם בגלל השנה המסתיימת מאחוריו. עם סוף הקיץ האדם רואה כיצד עוד שנה מסתיימת לה וכמה מעט עשה בה. בצמחים הכמשים והנובלים, באורו של יום ההולך ופוחת, בצללים על הארץ ובשמים המתקדרים הוא רואה רמז לחייו הכלים והולכים. טוב לו לאדם בימים הללו שייאנח ויאמר "אללי!״, וינסה ללמוד אם יש תכלית לחייו, ומה עוד יש ביכולתו להשיב ולתקן.

אם כי בחסידות מדגישים דוקא את השמחה של המלך בשדה, ואת ההכנות לקראת המלכת המלך בראש השנה. ובמיוחד שבכל ראש השנה יורד אר חדש לעולם.

אלול מלשון חקירה ודרישה – אל תקרא ״אלול״ אלא ״אילול״, היינו: חקירה ודרישה ועיקוב. שהרי חודש אלול ניתן לנו לחשבון הנפש, לבחינת עצמנו ולמניין החטאים והעברות. במדרש אנו מוצאים: "מאלל את השנה אם טובה ואם רעה״[6], וכן בתרגום אונקלוס למילים ״ויתרו את הארץ״[7]: "ואלילו ית ארעא״.

מכאן שאלול הוא חודש של מבחן וחקירה פנימית, שבו נקרא האדם לפשפש במעשיו, לבחון את עצמו ולבער מתוכו את הרע. בוחן כליות ולב עתיד לבחון אותנו בראש השנה, לבדוק אם שבנו מחטאינו ושיפרנו את מעשינו.

פרשת שופטים נקראת תמיד בראשיתו של חודש אלול. מתוכה עולה ובוקעת הקריאה לאדם לבחון את עצמו, לשפוט את מעשיו ולחזור בתשובה: ״שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלוקיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק״[8].

על האדם מוטל לשפוט משפט צדק את מעשיו כדי לתקנם[9].

אלול מלשון הלל – יש המפרשים את השם ״אלול״ מלשון הלל דווקא,

במשמעות של שבח ורוממות, שהרי אין עבודת ה׳ בחודש אלול בלא שיר ושבח לבורא העולם, שהחל לברוא את עולמו בכ״ה באלול.

נוסף על כך, בשם ״אלול״ מצאו חכמים נוטריקונים שונים המתייחסים להיבטים שונים של עבודת החודש הזה.

נוטריקון אחד עולה מראשי התיבות של הפסוק ״אני לדודי ודודי לי״[10], הרומז להתפייסות ולהתקרבות ההדדית בין אדם למקום ואולי גם בין אדם לחברו.

נוטריקון נוסף עולה מראשי התיבות בפסוק ״ומל ה׳ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך״[11], המרמז על עניין התשובה.

נוטריקון שלישי עולה מראשי התיבות של המילים: ״ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים״[12], המעורר את העם להרבות במעשי צדקה וחסד, המעבירים את רוע הגזרה.