מזלו של חודש תשרי, מאזניים, בא ללמדנו כי בעשרת ימי תשובה, ימי הדין, שוקלים בבית דין של מעלה את מעשיהם של בני האדם, שופטים במאזני צדק את פועלם של כל ברייה, אומה ולשון, וחורצים את גזר דינו של היקום כולו. כפי שאמר איוב לפני הקב״ה בעצם יום ראש השנה: ״ישקלני במאזני צדק וידע א-לוה תֻּמָּתִי״[1].

עוד מרמזים לנו המאזניים על בריאת העולם, שהכל נעשה בידי הקב״ה במחשבה תחילה, במידה, במאזני צדק ובשיקול הדעת.

שתי הבנות אלו שבמאזניים קשורות הן זו בזו, שכן כך אנו דורשים: ברא הקב״ה את עולמו במאזניים ובפלך, והתקין לבריותיו עולם שהוא מאוזן ושקול. אמר הקב״ה לאדם: בידך הדבר לשמור על עולמי. גוזרני עליך שלא תטה את כפות המאזניים מן האור אל החושך ומן הטוב אל הרע[2].

חכמי הסוד מגלים כי במילה ״מאזניים״ חבויה גם המילה ״אזניים״, מ־אזניים, ללמדנו שמעשיו של האדם והתנהגותו תלויים מאוד באוזניים.

בבוא יום הדין, כאשר ידונו וישקלו את מעשיו של אדם במאזניים של מעלה, יבקשו לדעת אם נתן את לבו למה ששמע בהר סיני במו אוזניו.

לאוזן חלק חשוב בטהרה ובענישה. בטהרת הכוהנים התורה מצווה "ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו הימנית…״[3]: ובטהרת המצורע ציוותה התורה: ״ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית״…[4].

את אוזנו של עבד עברי המסרב לצאת לחופשי יש לרצוע במרצע, כפי שנאמר: …״והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם״[5].

״אמר רבי יוחנן בן זכאי: אוזן זאת ששמעה על הר סיני ׳לא תגנב', והלך וגנב, תירצע… אוזן ששמעה על הר סיני ׳לי בני ישראל עבדים', והלך וקנה אדון לעצמו, תירצע״[6].

אמור מעתה: שתי כפות המאזניים קיימות גם אצל כל אדם. על האדם להאזין תמיד לדבר ה', בתורתו שבכתב ושבעל־פה, ומתוך כך לאזן את דרכיו ולדעת מה טוב ומה רע.