אדמו"ר האמצעי – רבי דובער

הקראת כתבה
יום רביעי י׳ שבט ה׳תשע״ו
ט' כסלו הוא יום ההולדת ויום הפטירה של אדמו"ר האמצעי, באופן של: "את מספר ימיך אמלא".
מאת ברכה טברדוביץ
האמצעי

 

 

ט-י כסלו

ט' כסלו הוא יום ההולדת ויום הפטירה של אדמו"ר האמצעי, באופן של: "את מספר ימיך אמלא". בקיץ תקפ"ז רמז על הסתלקותו, ואמר[1]: "אבי היה בן 54 שנה כשנלקח לפטרבורג בפעם השנייה, ונתנו לו אז ברירה מן השמים: או יסורים או הסתלקות, ובחר ביסורים, וכפי הנראה שאת האופן השני הניח לי. וכך היה – שנסתלק בן 54 בדיוק.

אדמו"ר האמצעי היה ה"בינה" של החסידות. את הדברים שאדמו"ר הזקן אמר בתמציתיות, באופן של חכמה, הרחיב בנו אדמו"ר כרחובות הנהר.

על פטירתו של אדמו"ר האמצעי אומרים, שהייתה בדוגמת מיתת הנשיקה של אהרן הכהן. שבוע לפני פטירתו, ראו הרופאים שהוא שוכב בלי שום חיות גופנית, עד שהתפלאו ממה שהוא חי.

אמר אחד מהם לחבריו[2]: אראה לכם דבר פלא. הנכם רואים שהוא שוכב בלא חיות, הבה ונרשה לו לומר חסידות ויקום מיד בחיות חדשה. המה כן עשו, והוא קם תיכף בפנים לוהטות, וציווה להתקין לו מושבו, ונתקבצו כל אנ"ש עד שנתמלא הבית. והרבי אמר: אומר לכם עתה חדשות שלא גיליתי מימי. אך מה' הייתה שלא לגלות דברים הנסתרים, כי האיש שעמד סמוך לאדמו"ר וראשו כפוף, פתאום נפל כובעו מעל ראש הרבי, ויאמר: נראה שמן השמים אין רוצים שאגלה. והתחיל לומר דרוש ארוך של חסידות.

בליל ט' בכסלו התעלף מספר פעמים. ופתאום פתח את עיניו ופניו היו שוחקות, ואמר: "שמעתי קול קורא, מה צריכה נשמה כזו בעולם?! אחר כך אמר שילבישו אותו כותנת לבנה, ולבש לבנים ונתעטף לבנים, דומה למלאך ה' צבאות. והתחיל ללמד זכות על עם ישראל וללמד עליהם סנגוריה, שמקפידים על קלה כבחמורה, ומקפידים מאד על מצוות הצדקה ומצוות מעשיות. אך על דבר אחד היה לבו דווה כל הימים, על אהבת ישראל…

החל לומר בלהט דברי אלוקים חיים, ואת המאמר השלישי: "זכר רב טובך" אמר, ושאל בכל פעם אם הגיע עלות השחר. ואיך שהגיע למילים: "כי עמך מקור חיים", לא הספיק לומר את המילה "חיים" ונשמתו עלתה לגנזי מרומים.

 

י' כסלו הוא זמן הלידה של חסיד

אדמו"ר ה"צמח צדק" בעת השבעה אמר[3]: "הסתלקות כזו לא הייתה מאז הסתלקות הרשב"י, ר' שמעון בר יוחאי. לגביו הכל הוא אחד, הוא אומר חסידות בגן עדן ונשמות מקשיבות לו. גם לנו יכול היה להיות ללא שינוי, אם רק היינו יכולים לקבל איזו אגרת".

יציאת אדמו"ר האמצעי ממאסר, הייתה בי' בכסלו תקפ"ז. לשנה האחרת[4], כאשר רצו לקבוע יום זה ליום שמחה, לא הספיקו, היות ויום לפני כן, בט' כסלו תקפ"ח, נפטר אדמו"ר האמצעי.

י' כסלו הוא זמן הלידה של חסיד, בי"ט כסלו הוא זמן הברית. בשניהם אין אומרים 'תחנון'!

 

 

מקורות



[1] סיפורי חסידים מועדים סיפור 148.

[2] המשך הנ"ל.

[3]  לשמע אוזן עמי מז.

[4] לקוטי ספורים עמ' צה.

 

פרסום תגובה חדשה

test email