אוצר פתגמים

בתפילה צריכה להיות לא רק התבוננות אלא גם תענוג. בתנאי שהתענוג בביטול בלי הרגש עצמו אלא הרגש האלוקות עצמו שהוא עצם הטוב. 

סדר היום מתחיל ב'מודה אני', ואומרים זאת קודם לנטילת ידיים מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא את ה'מודה אני' של יהודי.

ה' צילך – כמו שהצל עושה מה שאדם עושה, כך הקב"ה עושה מה שאדם עושה. 

גלות מצרים ברוחניות היא שהנפש הבהמית מסתרת על הנפש האלוקית… ויציאת מצרים היא שהשכל מאיר בלב במדות טובות בפועל ממש.

העיקר בזמן הזה בעקבות המשיח, שלא לילך אחר השכל וטעם ודעת, כי אם לקיים התורה והמצוות בתמימות ואמונה פשוטה באלקי ישראל.

כאשר משוחח האחד עם זולתו בענייני עבודת ה', ולומדים יחד – הרי זה מצב של שתי "נפש אלוקית" נגד "נפש טבעית" אחת. 

ה"צמח צדק" אמר לר' הענדל ביחידות: "זוהר" מרומם את הנפש, מדרש מעורר את הלב, ותהלים בדמעות – מדיח את הכלי.

אדמו"ר הזקן אמר בדביקותו: איני חפץ במאומה; איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך – כי אם אותך בלבד.

כשמעמידים פנס – מתקבצים החפצים באור, כי "אור ממשיך" – אור מושך אליו (היום יום יג טבת).

חיי האדם תלויים באויר שמסביבו. בלי אויר אי אפשר לחיות, ולפי סוג האויר שנושמים – כך הם החיים. חיי תורה ומצוות הם חיים בריאים.

כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, מה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.

הקב"ה מצפה לישראל יותר מאב לבנו ואשה לבעלה שיעשו תשובה ויגאל אותם.

על ידי עבודת הנסיונות מתגלה היחידה שבנפש שנותנת תוקף וחיות והרגשת תענוג גדול בעבודת ה' ובענייני העולם הן ולאו שוים אצלו.

שמחתו של יהודי בשמחתו של הזולת וברכותיו – מקובלת אצל השי"ת כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים. 

יהודים פשוטים בעלי אמונה טהורה, האומרים מזמורי תהילים, משתתפים בהתועדויות ומצטיינים באהבת ישראל הם השעשועים של גן עדן.

נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים שמונים שנה כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות.

ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה.

בעבר כל אימרה ששמעו – היתה תורה, וכל מחזה שראו – הוראה בעבודה והדרכה.

מרגלא בפומיה של הרבי – הבעל שם טובאהבת ישראל הוא אהבת המקום, "בנים אתם לה' אלקיכם", כשאוהבים את האב אוהבים את הבנים.

מעלת ט"ו באב על כל ט"ו בחדש, שזהו רק השלמות בהגילוי, אבל מכל מקום היא רק בחינת מקבל, אבל בט"ו באב האור בה בקביעות, לפי שהעליה היא לפי ערך עוצם הירידה דתשעה באב (היום יום ט"ו מנחם אב)