עניינה העיקרי של פרשת קורח הוא מרד קורח בן דודו של משה ועדתו במשה ואהרון, בטענה שחלוקת התפקידים בכהונה ובמשכן של משה אינה צודקת.

אם בחוקותי תלכו – אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח לכל אחד ואחד מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

ענינו של רבי שמעון בר יוחאי הוא, שפעל ההתקשרות של פנימיות התורה וגליא דתורה. הוא המשיך פנימיות התורה בגלוי אפילו בנגלה.

איזה מזל שיש שבת! בכל הדורות שקדמו לנו אבל בעיקר בדור הזה, של קצב מסחרר, מידע מהיר, ריבוי משימות… שבת היא תחנת עצירה, הרגעות, ריענון וטעינה.

פרשת שלח עוסקת בעיקרה בענין 12 המרגלים שנשלחו לתור את ארץ כנען ולעמוד על טיבה, היא גם עוסקת בחטא מקושש העצים, במצוות ציצית ועוד מצוות.

מַדּוּעַ נִתְּנָה תּוֹרָה דַּוְקָא עַל הַר סִינַי? הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁבִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה הִתְאַסְּפוּ כָּל הֶהָרִים, כִּי כָּל הַר רָצָה שֶׁעָלָיו יִתֵּן הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה…

פרשת בהעלותך עוסקת במצות הדלקת המנורה במשכן. בטהרת הלויים והכנתם לעבודת המשכן. בצבא העבודה של הלויים. בקרבן פסח ראשון במדבר ועוד.

פרשת בהעלותך עוסקת במנורת המשכן, בפסח שני, הענן כסימן למסעות בני ישראל במדבר, בחטא המתאוננים, בחטא לשון הרע של מרים ועונשו ועוד.

פרשת נשא שמייחדת מקום וחשיבות רבה לקרבנות הנשיאים, עוסקת גם בפרשת נזיר, פרשת סוטה, ברכת כהנים ועוד.

פרשת נשא עוסקת בספירת משפחות הלויים נושאי המשכן וכליו, בפרשת סוטה ופרשת נזיר, הפורש ונבדל מתענוגות העולם, בברכת הכוהנים, בקרבנות הנשיאים ועוד.

בשבת נמשך מתנה מלמעלה, כמאמר: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. ולכן גוי ששבת חייב מיתה, כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל דוקא.

פרשתנו, פרשת במדבר, עוסקת במפקד האוכלוסין של בני ישראל על כל שבטיו. היא גם מתארת את תפקידו של שבט לוי, ומונה את בני שבטו במניין מיוחד. פרשתנו גם מתארת את הקמת מחנה ישראל המתכונן להיכנס לארץ ישראל.

פרשת במדבר עוסקת במניין בני ישראל לשבטיו, ומתארת את מחנה ישראל בחנייתו ובמסעיו. גם מונה את הלויים, פודה את בכורות בני ישראל בבני לוי ומתארת את תפקידי הלויים.

פרשת בחוקותי עוסקת בעיקרה בברכות וקללות ונחמה, ונוסף על כך מלמדת דינים הקשורים בהקדשה פדיון וגאולה.

במרכזה של פרשת "בחוקותי", העשירית והאחרונה בספר ויקרא, הברכות והקללות. ונוסף על כך, דיני הקדשה פדיון וגאולה.

פרשת אמור עוסקת בקדושת הכהנים ובפרט כהן גדול, למי מותר לאכול בקדשים שבת ומועדים ועוד.

פרשת אמור עוסקת בשמירת קדושתם של כוהני ה', ובמיוחד של הכוהן הגדול. באיסור כהן בעל מום לשרת במקדש. אכילת תרומה – למי מותר ולמי אסור ועוד.

בפרשת "בהר", או "בהר סיני" מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

פרשת "בהר" עוסקת במצוות חשובות הדואגות לחלשים ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

ונקדשתי בתוך בני ישראל – ידוע הדרוש על זה בלקוטי תורה ראשית פרשתנו, שמדייק שם כמה דיוקים בפסוק זה, מהו לשון תוך, וגם מה שכתוב בנזיר גם לשון קדוש – קדוש יהי' גדל פרע.

תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לָכֵן לֹא יִפָּלֵא שֶׁמִּיָּד שֶׁיָּצָא עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפַר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת… עַד לְיוֹם הַחֲמִשִּׁים יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

עבודת ספירת העומר היא בירור המדות, שלכן סופרים ארבעים ותשעה יום, "שבע שבתות תמימות", כדי לברר את שבע המדות, כאשר האדם משלים את עבודתו בבירור המדות נותנים לו מלמעלה ענין זה של תורה.

קדושים תהיו כי קדוש אני גו' , וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים גו', ואיתא במד"ר, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם", הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

על פי הלל מצד הדרגה ש"ישראל קדמו לתורה", הרי כל התורה היא למען ישראל, כדי לגלות את מעלתם. וכיון שהם אחים ממש מצד שורש נפשם, הרי שאהבת ישראל היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא.

בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש"מחובר לא בטל".

על הפסוק "ושמרתם את משמרתי" נאמר בגמרא: "עשו משמרת למשמרתי". מכאן היסוד לגדרים והסייגים דרבנן, וגם של הגדרים והסייגים שכל יהודי חייב לגדור עצמו בהם – אפילו ביחס לדברים המותרים – כדי שלא לבוא ח"ו לידי איסור.

תכלית הבריאה היא שתהיה דירה לה' יתברך בתחתונים, שמהדברים הנחותים יעשו דירה לקדוש־ברוך־הוא.

ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', עד שנמשך גם הענין של והריחו ביראת ה', שהוא בחי' הוד שבעתיק, שכל זה נמשך ע״י בחי' הוד שבהוד.

ענין הדילוג הוא מה שכתוב במדרש, שמדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, הכוונה היא שאינו מביט על מעשיכם כו׳ ומדלג על ההרים וגו׳, ונגלה עליהם וגאל אותם.

חטא בני אהרן היה שב"רצוא" שלהם לא נרגש ה"שוב", הם נכנסו לפני ולפנים ולא חשבו אודות היציאה. ואף שעבודתם היתה בתכלית העילוי, והיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, בכל זאת היו צריכים את ה"שוב".

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, ולכן היא נקראת גם "פרשת טהרות" או "פרשת זאת תהיה". לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

פָּרָשַׁת מְצֹרָע עוֹסֶקֶת בְּטֻמְאַת צָרַעַת וּבְעִנְיְנֵי טֻמְאָה וּנְגָעִים אֲחֵרִים. וְכַיָּדוּעַ, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַכֹּל לְטוֹבָה. אָז מָה בִּדְבַר עִנְיְנֵי צָרַעַת וּשְׁאַר נְגָעִים, גַּם הֵם לְטוֹבָה?…

סיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, שהרי ענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא.

פרשתנו נקראת בספרי הראשונים בשם "זאת תהיה". אך בדורות המאוחרים יותר מנהג ישראל (אשר תורה הוא) לקרוא לה בשם "מצורע". מדוע?

לפי פרשת תזריע, כשם שזריעה היא בארץ, באדמה, כדי שתהיה צמיחה, כך גם הזריעה הרוחנית היא דווקא בעשייה גשמית, ארצית – קיום המצוות בפועל.

אחת הטענות שטענו המתנגדים נגד אדמו"ר הזקן היתה, שבדרושיו הרבים טוען רבינו הזקן שה"מלכות" אינה שווה שום דבר – ובלשון ה'קבלה' "לית לה מגרמה כלום", ולכן היא הספירה האחרונה…

אם נשאל אשה, מהו לדעתה הדבר המאפיין את חג הפסח? תשובתה מן הסתם תהיה – עבדות. הזמן הלחוץ והמתיש ביותר ביומנה של האשה, עקרת הבית, הוא חג הפסח וההכנות אליו.

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ עוֹסֶקֶת בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. כַּאֲשֶׁר כֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם נָגוּעַ בְּצָרַעַת, הַצָּרוּעַ נֶחְשַׁב לְטָמֵא וְעָלָיו לָשֶׁבֶת בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

מַדּוּעַ בָּרָא הַשֵּׁם אֶת הַיְּהוּדִי בִּלְתִּי מָהוּל וְצִוָּהוּ לָמוּל אֶת עַצְמוֹ, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא אוֹתוֹ מָהוּל מִלְּכַתְּחִלָּה?

במצות מילה שקיימו ישראל במצרים נתגלה יחודה של מצות מילה, שלגביה לילה "כיום יאיר": שהרי כל ענין יציאת מצרים היה כולו בדרך של "פסח" – דילוג, למעלה מהגבלות הטבע.

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. אמרו רז״ל, משבחר ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה שנאמר החודש הזה לכם וגו׳.

במרכז פרשת כי תשא עומד חטא העגל. משה עלה אל הר-סיני. כיוון שמלאו ארבעים יום ולא שב, נתייאשו בני-ישראל ודרשו מאהרון, שיעשה להם צורה מוחשית, שתסמל את האלוקות.

בפרשיות "תרומה-תצווה" למדנו על ציווי ה' למשה לעשות את המשכן וכליו. בפרשיות "ויקהל-פקודי" משה מוסר את דבר ה' אל ראשי האבות.

המספר שמונה מסמל ביהדות את העל טבעי. לא בכדי חוגגים את חג החנוכה בשמונה ימים, ולא סתם את ברית המילה עורכים דווקא ביום השמיני להיוולדו של תינוק. ומה בקשר לפרשת שמיני?…

בפרשת ויקרא ה' קורא למשה ומצוה אותו על הקרבנות המובאים בנדבה או בחובה; אלה הם מיני הקרבנות: העולה, המנחה, השלמים, החטאת, והאשם.

בפרשת צו מצווה משה לדבר אל אהרון ואל בניו ולצוותם על חובת הקרבת קרבנות ישראל: העולה, המנחה, חביתי הכהן הגדול, החטאת, האשם, התודה, השלמים, איסורי חלב ודם…

…ביום השמיני אחרי שבעת ימי המלואים, בראש חודש ניסן מקריבים את הקרבנות וחונכים את עבודת הכהנים בקדש…

מַה טַּעַם אָסְרָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה מַאֲכָלוֹת מְסֻיָּמִים כְּגוֹן בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת?… מֵהֶם סִימָנֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה וּמָה לוֹמְדִים מִזֶּה?…

את פרשת פרה קוראים בשבת לפני שבת החודש – ניסן – פרשה שעניינה רצוא ושוב, התעלות ורגיעה. דבר המאפיין את כל החיים שלנו. הכיצד?…