אין דור שאין בו כמשה

משה רבינו הוא נשיא הדור, והנשיא הוא הכל. הוא שקול כנגד כל ישראל, והוא ככל הדור. הוא הנבחר מכל מין האדם. משה הוא איש אלוקים, וכפי שמסביר המדרש, חציו אדם וחציו אלוקים. הוא רבן של נביאים, שכינה מדברת מגרונו. נשמתו נשמה דאצילות, ומכיוון שעולם האצילות כולו אלוקות, נשמתו מאירה בעולם הזה כמו שהיא מאירה בעולמות העליונים. הוא הממוצע המחבר בין עם ישראל להקב"ה. לכן האמונה בו היא כמו האמונה בה'. וצריך לדעת שאין דור שאין בו כמשה.

האמונה במשה רבינו שבכל דור היא מעיקרי האמונה

כדי לנצח את עמלק ("היודע את ריבונו") מחליט אפילו משה רבינו, ה"ראש" שלמעלה מכולם – "להרים את הידיים מעל הראש" – לא ללכת על-פי הראש והשכל, אלא דווקא להתעצם באמונה פשוטה ולוהטת שלמעלה מן השכל. שכן השכל מצד-עצמו – אפילו שכלו של משה רבינו, תכלית החכמה דקדושה – אין בכוחו לנצח את עמלק (אדמו"ר האמצעי ב"שער האמונה"). רק באמונה מעל השכל ננצח את עמלק ונקבל פני משיח צדקנו.

הרבי מביט למרחוק

עד אז התפלל מסידור אל מי שלא האמין במציאותו וקרא בספר תורה כעושה טובה לשולחיו. המאורע עם המיסיונרית הנביט בתוכו את מה שזרעו בו האותיות הקדושות של הסידור והתורה.

רב"י – ראש בני ישראל, ראש יש רק אחד

כמו במשל, ככל שקשורים יותר אל המוח כך קשורים יותר עם הנפש (ואף פעם אין חשש שמא יהיו קשורים למוח "יותר מדאי", ואולי על ידי זה ישכחו כאילו את הנפש) – כך בנמשל, ככל שהקשר עם הרבי הוא חזק יותר ועמוק יותר ופנימי יותר, כך יהי' יותר הקשר עם הקב"ה. וכמובן שאף פעם אין שום חשש שמא יהיו קשורים לרבי "יותר מדאי", ואולי על ידי זה "ישכחו" כאילו ח"ו את הקב"ה.