פרשת תרומה

לאחר מתן תורה מצווים בני ישראל לבנות מקדש. וקודם הכניסה לארץ וההתיישבות בה, עליהם לבנות משכן ארעי העשוי בעיקרו מקרשים ויריעות מעורות בעלי חיים הניתנים לפירוק.

בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה מְצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן, מִשְׁכָּן נַיָּד אֲרָעִי, כַּתַּבְנִית שֶׁהֶרְאָה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בָּהָר. מִשְׁכָּן הֶעָשׂוּי מִקְּרָשִׁים וִירִיעוֹת מֵעוֹרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלַהֲקִימוֹ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְתַכְלִיתוֹ לְהַשְׁרוֹת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – ואמרו רבותינו: כל מקום שנאמר “לי” אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…

וידבר הוי׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו׳ , ואמרו רז״ל ג׳ תרומות נאמרו בפרשה זו, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם.

בשיחת הרבי לפרשת תרומה מסביר הרבי, שלעתים חש אדם במצב של ״מדבר״, ללא קדושה ח״ו. ואל לו להתייאש. גם המשכן של ישראל הוקם בהיותם במצב של ״מדבר״. וכאשר יהודי בונה משכן בהיותו במצב רוחני של ״מדבר״, נגרם ״יתרון האור מן החושך״.

לכל אחד ואחד מישראל אנשים נשים וטף יש הציווי והכח לעשות את המשכן לה’, שצריך להיות “לשמי” – כי ע”י מתן תורה נעשה יהודי למציאות חדשה, מציאות כזו שבהיותה נשמה בגוף למטה, ומבלי הבט על דרגתו בעבודה (אפילו אם היא שלא לשמה), הרי ה”תוך” והפנימיות שלו הוא “לשמה”, לשם ה’, מבלי שום טעם וענין אחר, “לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת”. ולכן יש בכחו לפעול שגם מציאות העולם (תחתונים) תוכל להעשות קדושה (עליונים), עד – “דירה לו יתברך בתחתונים” , משכן ומקדש לה’, עליו אומר הקב”ה “ושכנתי בתוכם”.

פרשת תרומה העוסקת במשכן, בו מתגלה עצמות ה’ ית’, שאינו מוגבל בזמן ומקום, מתקשרת גם למשה רבינו שנולד ומת בז’ באדר, שזכותו הגדולה בהורדת השכינה לעולם.

מפרשת תרומה למדים, שכוחו ותפקידו של יהודי, העושה עבודתו כאן למטה בהתבוננות עמוקה בקריאת שמע, ומוכן למסור נפשו ב”אחד” וב”ואהבת”… מבין שהוי’ אחד ואין עוד, ורוצה להתכלל בו.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. במקדש מאיר שם הוי’ ממש בדוגמת הארת זיו השכינה בגן עדן. וכמו בגן עדן גם במקדש יש השגת מהות אלוקות. שלכן במקדש יש מצות ראיה – “כשם שבא לראות בא ליראות”.

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן. אמנם אי אפשר להגדיר את הקב”ה על ידי הגבלות של “מקום”, ואף לא על ידי הגבלות של “למעלה מן המקום”; שגם ה”למעלה מן המקום” הוא תואר המורה על הגבלות מסויימות. אלא שבכח ה’ נמנע הנמנעות לחבר הפכים.

פרשת תרומה מספרת לנו על בניית המשכן. לכאורה, הרבה מאוד פרטים טכניים, אולם הם טומנים בחובם עולם שלם של מסרים עמוקים ורלוונטיים לנו. רק צריך להתבונן קמעא.

פרשתנו, פרשת תרומה עוסקת בסוגיה מעניינת שבין אדם לכספו. אגב כך, עומדת תורת החסידות גם על ההבדל בין “תרומה” ל”צדקה”.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הָרֵי תַּכְלִית בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה רוּחָנִית אֱלֹקִית, אָז לָמָּה הָיָה צָרִיךְ לְהַדֵּר בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ, מַדּוּעַ הַמִּשְׁכָּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת צִבְעוֹנִי וְיָפֶה?

“וְעָשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” – פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. לְשֵׁם כָּךְ מְצֻוִּים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחַת דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים כְּמוֹ זָהָב וָכֶסֶף, וּמֵהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לְהַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכָם.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס “אוֹר אֵין סוֹף” בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי מֻגְבָּל וְקָטָן כָּל כָּךְ?… – “הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ”, הֲרֵי “הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ”?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף לַזָּהָב, כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת? 2. מַה הַגָּוֶן שֶׁל צֶבַע הָ”אַרְגָּמָן”? 3. מִמַּה הָיָה עָשׂוּי צֶבַע הַתְּכֵלֶת הַמֻּזְכָּר בַּפָּרָשָׁה?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה – מָה מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה “לִי”? 2. כַּמָּה אַבְנֵי שֹׁהַם הָיוּ וּלְאֵיזֶה צֹרֶךְ? 3. כַּמָּה אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן: א. אֶחָד מִצִּבְעֵי הַפָּרֹכֶת ב. עֲשׂוּיִים מֵעֲצֵי שִׁטִּים ג. עֲשׂוּיִים בַּמְּנוֹרָה כְּמִין כּוֹסִיּוֹת קְטַנּוֹת לְנוֹי בִּלְבַד…

חידון לשוני – אין טוב מחידונים ושאלות להעמיק בהבנת תוכן פרשת השבוע.

הציווי לעשיית המשכן בא דוקא לאחר מתן תורה, וכהמשך למתן תורה – שאז נפעל ה”ובנו בחרת מכל עם ולשון”, בחירת הקב”ה בכל אחד ואחד מישראל, ודוקא בגוף היהודי, שגם בהיותו נשמה בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי יהי’ הוא “ממלכת כהנים וגוי קדוש”.

הציווי לעשיית המשכן בא דוקא לאחר מתן תורה, וכהמשך למתן תורה – שאז נפעל ה”ובנו בחרת מכל עם ולשון”, בחירת הקב”ה בכל אחד ואחד מישראל, ודוקא בגוף היהודי, שגם בהיותו נשמה בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי יהי’ הוא “ממלכת כהנים וגוי קדוש”.

דבר מלכות לפרשת תרומה מבאר הרב זמרוני ציק.