ספירת-המלכות

ספירת המלכות של עולם הבריאה נקראת אמה, על שם שטפלה לספירת המלכות שבעולם האצילות – המתלבשת בתוכה, ומלכות דבריאה משרתת אותה.

ספירת המלכות נקראת אימא תתאה (האם התחתונה) ורמוזה באות ‘ה’ אחרונה ־ התחתונה מבין שתי האותיות ‘ה’ של שם הוי’.

בדבר מלכות כ”ח סיון מסביר הרבי שכ”ח סיון מורה על כח חודש סיון, וכמאחז”ל “בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי”.

ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף היה גילוי מלך מלכי המלכים, גילוי העצמות, הקב”ה פסח ודילג על הפרסאות והמסכים – “ופסח הוי’ מעל הפתח”. אבל רק על ידי ה”פתח”, רק על ידי ספירת המלכות (הנקראת “לילה”), הקב”ה בקע את הפרסה שבין אצילות לבריאה יצירה עשיה. לכן יציאת מצרים נמשלה לנר. אבל אנו מצפים לבקיעת הנהר – לגילוי העצמות באופן ש”לא יכנף עוד מוריך” בגלוי לגמרי, עד לבקיעת הפרסה שבין אצילות לעולמות שלמעלה מאצילות. (ובפרטיות לבקיעת הפרסה שבין חכמה לבינה).

ספירת המלכות מבטאת את העדר ההגבלה המוחלט של ה’ יתברך, שלמעלה מכל ענין של מעלה ושלימות, עד שכביכול אין הוא יתברך מוגבל ומוגדר גם לא ב”ציור” וב”הגדרה” של “שלימותו שלו” ש”אין עוד מלבדו”, אלא יכול הוא לברוא ולהוות גם דברים שיהיו כאילו נפרדים ממנו יתברך, ואף על פי כן לא יחול שום שינוי ח”ו בעובדה האמיתית המוחלטת ש”אין עוד מלבדו”.

כדי להגיע לעצמותו יתברך צריך להתבטל בתכלית. חידוש זה של תורת החסידות, פיתח הרחיב והעמיק רבינו הזקן.