סיפור-לחנוכה

בכוחו של הנר החמישי להאיר את החושך הגדול ביותר. וכמו בסיפור המופת של הרבי שברוב ענוותנותו זקף אותו לרבי הריי"ץ חותנו באומרו, שהוא רואה למרחוק…

שאלתי אפוא את הרבי שליט"א האם לנסוע לאירן, והוא ענה: "סע לשלום", והוסיף: 'בוודאי תדליק מנורת חנוכה באירן'. "בתחילה חשבתי לעצמי: מה?… איך?… הן כלל לא התכוננתי להישאר באירן בימי החנוכה, וגם אם איאלץ להישאר – הלא אין ספק כי אמלא את מצוות החג ואדליק נרות חנוכה. מדוע מצא הרבי לנכון לעודדני לקיים מצווה זו?

סיפור מרתק ונפלא ומרגש עד דמעות על ליל ראשון דחנוכה של מפקד נ.ק.וו.ד. מספר לייזר: "מדי שנה בשנה, בהדליקי נר ראשון של חנוכה, אני רואה אותו לפני: יהודי במדים סובייטיים יושב בחדרו ברחוב לנינא 3 שבלבוב. המונים מתדפקים על דלתו אבל הוא שוכח את מקומו, תפקידו ומעמדו. הוא יושב מול השלהבת הקטנה ומכסה בשתי כפות ידיו את נר החנוכה שהדליק על שולחנו, מפזם בניגון עצוב 'הנרות הללו' ומהרהר…

ישנם הרבה סוגי מלחמות, והרבה סוגי ניצחונות. האומץ וגבורה שהראה יהודה מנדלובסקי, מקבילה לגבורה של המכבים. כאשר אדליק את המנורה בליל ראשון של חנוכה, אחשוב על הלהבות החדשות של יהודה מנדלובסקי, על להבות הניצחון האישיות שלו!

עודני עומד ליד הנרות, התקבצו סביבי עשרות אסירים. בטוחים היו, כנראה, כי אני המטרה היחידה של הופעתו של אותו חייל רוסי, וכי סופי קרוב. אחד מהם, גוי בעל מזג טוב, התקרב אלי ולחש לי באזני, כי היות שלא הרחק מכאן ישנה פינה נידחת מכוסה בערמות שלג – כדאי שאזרוק לשם את החנוכייה ונרותיה הדולקים…

הרבי דיבר על מעלת נתינת 'דמי חנוכה' – מנהג ישראל, שמשמעותו לתת למקבל כסף שיוכל להשתמש כטוב בעיניו ולחנך אותו למצוות הצדקה בכספו. הרבי בעצמו חילק לקהל אורחיו שנכחו אצלו בחנוכה 'דמי חנוכה', כשהרבי מברכם: 'ברכה והצלחה'. ועוד הסביר הרבי, כי העובדה שהדולר הוא בן מאה יחידות – הוא ביטוי לכך שעל ידי נתינת דולר אחד לצדקה זוכים למאה ברכות…

הרב גרין השכיל לנצל את המדיה שהועמדה לרשותו, והוא היטיב להסביר להמוני הצופים, כי פעולה זו של הדלקת חנוכייה ציבורית בחצר העירייה, לראשונה בהיסטוריה של מיאמי, נעשתה על פי הוראת הרבי מליובאוויטש לאפשר להביא לכל היהודים את מסר חג החנוכה המסמל את האמונה וחופש הדת, ובכך ניתנת האפשרות לכל יהודי לקיים את מצוות הדת באין מפריע.

אני ממשיך לעקוב אחרי ההתרחשות בנשימה עצורה. אני רואה בבירור איך יוסף – שלא מזמן היה קרבן לעוינות של איש זה בעצמו – מסתכל לו עמוק לתוך העיניים, ובעדינות וברוך מניח את ידו השנייה על היד של איש. הוא נד לו בראשו, כמו מוסר לו 'אני רואה אותך, ומכיר בך.. אני מקבל את בקשתך להכרה וכבוד'…

"בעוד יומיים יחול חג החנוכה וצריך לעשות 'פרסומי ניסא'. קח אותי אל ראש-העיר. שמעתי שהוא יהודי ואני רוצה שהוא ישתתף בטקס הדלקת נרות החנוכייה בצורה פומבית". האיש נדהם. "מה איתך" גער בי "לא מתחילים לעבוד כך. צריך לתאם פגישה ולבקש ראיון. זה לא הולך כך שבאים ונכנסים אל ראש העיר". אולם אני התעקשתי וראש העיר הסכים לבוא לטכס הדלקת נר חנוכה, וכך התחלתי את דרכי ברגל ימין ובהצלחה.

אותו ערב התקיים בטכס ההדלקה הראשון בהשתתפות מאות מיהודי העיר. לקול תשואות הודלקו הלפידים בחנוכייה המרכזית מול בניין הממשל! יחד עם אותם יהודים היו גם עשרות אנשי התקשורת וצוותי הטלוויזיה שהעבירו את האירוע בשידור חי… אותו ערב לא היה תושב אחד בסקרמנטו שלא ראה או שמע על הדלקת החנוכייה.