פרשת-וזאת-הברכה

עַתָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ – כַּאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפִים וּבְרֹאשָׁם עוֹמֵד הַמֶּלֶךְ (מֹשֶׁה אוֹ הַתּוֹרָה) – מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ לְבָרְכָם

פרשת וזאת הברכה עוסקת במיתתו של משה רבינו ובברכות שברך את שבטי ישראל לפני מותו

השמחה ב"שמחת תורה" נמשכת על כל השנה כולה, שתהיה שנה שמחה בלימוד התורה בלי שום מניעות ועיכובים. לכן נתאוו כל ישראל לימות המשיח, שאז לא יהיה שום מונע ומעכב מלעסוק בתורה ובמצוות כדרוש…

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כִּנּוּיוֹ הַנַּעֲלֶה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ב. הַשֵּׁבֶט שֶׁזָּכָה בַּכִּנּוּי: יְדִיד הַשֵּׁם ג. פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבֵנָה מְּבַשֶּׁלֶת אוֹתָם


פרשת וזאת הברכה לילדים – חידון. מה טוב להתעמק בפרשת השבוע ובמיוחד בלימוד רש"י על ידי שאלות וחידונים.


עֵת הַהַקָּפוֹת הוא הַזְּמַן לְהִזָּכֵר בַּהִתְגַּלּוּת הָאֱלֹקִית שֶׁהָיְתָה בְּמַתַּן תּוֹרָה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". לְהִזָּכֵר בָּרְאִיָּה, שֶׁמֵּעֵבֶר לַהֲבָנָה הַשִּׂכְלִית, לָהּ זָכִינוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה. בָּרְאִיָּה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִלְּמַעְלָה ("אַתָּה הָרְאֵתָ"), בְּלִי שֶׁעָשִׂינוּ מַאֲמָץ (לֹא "אַתָּה רָאִיתָ").

כמודגש בקריאת התורה של שמחת תורה ש"מתכיפין התחלה להשלמה" – "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", את השלימות של שמחת תורה – גומרה של תורה – צריך להמשיך בעבודה בענייני העולם "שמים וארץ וכל צבאם" במשך כל השנה. יעקב מתכונן ללכת לדרכו בכיבוש העולם עם כל הכוחות שצבר בחודש תשרי, כשהוא קל ברגליו ומלא שמחה ובטוח בנצחונו.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אוֹצָר יָקָר שֶׁנִּתֵּן בְּמַתָּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם אַלְפַּיִם שָׁנָה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה הִיא הַבַּעַל בַּיִת עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לָכֵן נַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׂמֵחָה שֶׁשָּׂמַחְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַל כָּל הַשָּׁנָה, וְנִלְמַד תּוֹרָהּ בְּחֵשֶׁק רַב, מִתּוֹךְ רָצוֹן לַעֲלוֹת מֵחַיִל אֶל חַיִל בַּמַּעֲלוֹת הַתּוֹרָה. וּנְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ בְּשִׂמְחָה וּבְתַעֲנוּג, כְּדֵי שֶׁנַּעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת וְנִתְבָּרֵךְ בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַיִּעוּדִים הַמֻּבְטָחִים לָנוּ בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

בשמחת תורה כשנאמר את הפסוק: "אתה הָראֵתָ לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו", ניזכר בהתגלות האלוקית שהיתה במעמד הר סיני: ועל ידי הריקודים שנרקוד בזמן ההקפות, כשהשמחה תרד מן הראש עד הרגליים ותחדור לפנימיותנו, גם נחוש מה שראינו במעמד הר סיני. ומה שקיבלנו בחודש תשרי ימשיך ללוות אותנו כל השנה, עד שנכיר בהכרה ברורה שאין עוד מציאות בלעדי ה'.

בסוכות עם ישראל פועל על אומות העולם בהקרבת שבעים פרים, לכן בסוכות יש שמחה לעיני הגויים, אולם השמחה של שמחת תורה היא בבית הכנסת, "ישראל ומלכא בלחודוהי"…

שמחת תורה היא שמחה של מצוה לגומרה של תורה – שמחה בה' ובתורתו… שמחה אישית ופנימית ללא הגבלה… עד ל"שובע שמחות את פניך". שמחה הפורצת את כל הגדרים… מתוך כוונה לעלות במעלות התורה מחיל אל חיל…