צפית-לישועה

הציפיה לגאולה צריכה להיות בכל עת. את השיר "עוד יישמע בערי יהודה" יש לשיר לא רק בחתונה אלא תמיד, והעיקר לצפות לגאולה עכשיו, היום!… הלילה!…

יהודי צריך לצפות לביאת המשיח ולגאולה בכל רגע ממש. זעקת "עד מתי" מקרבת את הגאולה.

חוֹבַת הַצִּפִּיָּה לַיְּשׁוּעָה וְהָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ, תַּכְלִית הַבְּרִיאָה, הִיא מִצְוָה, אַחַת וְרִאשׁוֹנָה מִתּרי"ג הַמִּצְווֹת, וְעִקַּר הָעִקָּרִים שֶׁבְּעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה. וְזוֹהִי חוֹבָתוֹ וּזְכוּתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי.

אבי פיאמנטה שר שיר ציפייה לגאולה ולמשיח בזעקת: "עד מתי", כשהוא משלב נוסח חבד"י בנוסח מזרחי.

הציפייה למשיח קשורה בעובדה שהקב"ה הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב. ומזה ברור שירידת הנשמה לעולם היא צורך עליה, וכמו כן, הגלות היא הכנה לגאולה. רוחו של משיח קדמה לבריאת העולם, כשהמטרה והתכלית לגלות את השכינה ואור האין סוף בעולם הגשמי הזה על ידי משיח צדקנו בבחינת גילוי נעלה יותר מגילוי האור שהיה קודם הבריאה והצמצום, ודוקא פה בעולם הזה התחתון.

כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול – ג"פ ביום: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיוינו כל היום. ובכל ימי השנה כולה, גם בשבתות וימים טובים מבקשים בכל תפילה ותפילה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים (משיחת הרבי מה”מ שיל”ו ב' דשבועות – ה’תשמ”ה).