רחל-אמנו

התודעה הנשית שהיתה בבחינת "גן נעול ומעין חתום" עמוק עמוק פנימה, החלה להתעורר לחיים חדשים ולהאיר מתוכה ומפנימיותה – בעוצמה רכה את ההכרה בחשיבותה ובעצמאותה של בחינת המקבל, ככלי המכיל בתוכו חיים, מכלכל ומצמיח אותם ומניב שפע גשמי. כך שכל אשה נשואה בהתבוננות נאותה יכולה להיות עקרת בית מאושרת.

שבת פרשת בשלח זכתה לשמה המיוחד "שבת שירה" על שם "שירת הים". אך מכיון שמתגלית מעלת הנשים על האנשים בהרבה עניינים, ובעיקר בענייננו "קריעת ים סוף", ששירת הנשים נעלית משירת האנשים, מפטירין בשירת נשים – "שירת דבורה".

זוֹהִי גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הָאֵם הָרַחְמָנִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶעֱדִיפָה אֶת טוֹבַת בָּנֶיהָ עַל טוֹבָתָהּ הָאִישִׁית, לָכֵן וִתְּרָה עַל זְכוּתָהּ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבִמְקוֹם לְהִטָּמֵן לְצַד בַּעֲלָהּ אֲהוּבָהּ בֵּין הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת צַדִּיקֵי עוֹלָם, נִקְבְּרָה מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… בַּדֶּרֶךְ… רַק כְּדֵי לַעֲזֹר לְבָנֶיהָ בְּעֵת מְצוּקָתָם.

רחל אמנו, שטובת בניה היא טובתה שלה, אינה מסוגלת לנוח על משכבה, ומעדיפה להיות במקום שתוכל לעמוד לבניה על המשמר. ברור לה שדוקא במקום מצוקתם היא תוכל לבקש עליהם רחמים. ואכן רחל הרואה בצרת בניה זועקת מתוך קברה בקול העולה השמימה, עד ש"קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה… כי איננו"… מבכה ללא הפסק… "מאנה להינחם"… ומפני קולות בכי ותחנונים כאלה בדמעות שליש ללא מרגוע, אף מדת הדין של הקב"ה אינה יכולה לעמוד.

במאמר לפרשתנו פרשת וישב כללנו בנושא "מעמד הבכור במשפחה" גם תת נושאים אלה: קנאת האחים בני יעקב והשלכותיה, יחסי ראובן ויוסף, עץ משפחתי, שני בכורים – מהאב ומהאם, הקשר הראשוני בין בעל לאשה, למה נפטרה רחל בלידת בנימין? על פי מדרשי חז"ל, קבלה וחסידות לאור תורת חב"ד.

המטרה הסופית שלשמה ברא ה' את העולם, היא להביא גאולה לעולם, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", כלומר להביא לגילוי האור האלוקי בעולם. למילוי המטרה והייעוד האלוקי ישנן שני תפקידים: 1) תפקיד הראשון הוא של "משיח בן יוסף", לשמור על עם ישראל עד לבוא הגאולה השלימה. כמו יוסף הצדיק שבנה את התשתית לירידת יעקב ובניו לגלות מצרים. 2) התפקיד השני מוטל על "משיח בן דוד", ועיקרו הוא להביא גאולה לעולם כולו ש"יכיר וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלוקים".

מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל רָחֵל מְבַטֵּא יוֹתֵר מִכֹּל אֶת גֹּדֶל מַעֲלַת מִדַּת הַוִּתּוּר. כַּאֲשֶׁר רָחֵל מְוַתֶּרֶת עַל חֶלְקָה וְעַל הַמַּגִּיעַ לָהּ. כַּאֲשֶׁר רָחֵל מְוַתֶּרֶת עַל הַדָּבָר הַקָּרוֹב אֵלֶיהָ בְּיוֹתֵר, עַל הָאָדָם הָאָהוּב עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר, רַק כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת זוּלָתָהּ. דָּבָר זֶה גָּדוֹל בְּעֵינַי הַשֵּׁם אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִנִּסְיוֹן הָעֲקֵדָה וְלָכֵן הִמְתִּיק אֶת הַדִּין עַל עַם יִשְׂרָאֵל.

פרחי ירושלים שרים לכבוד רחל אמנו את השיר: "קול ברמה נשמע" ברגש המעורר דמעות בליווי קטעי קריאה ותמונות.

מקהלת הילדים שרה: "רחל מבכה על בניה"… כשבסופו של דבר תתקיים הבטחת ה': "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם".