סיפור אהבה אמיתי – רחל אשה כשרה העושה רצון בעלה (שעושה רצונו ללמוד תורה) שולחת את בעלה ללמוד תורה. כאן היא מגלה את התכלית האמיתית לנישואיה. לא לטובת עצמה התחתנה אתו, אלא בהיותה אשת חיל היא רוצה בטובת בעלה. היא חפצה להוציא מן הכח אל הפועל את היכולות הגנוזות בו, ופועלת יחד אתו לגלות את הכוחות הפנימיים והנעלמים האצורים בו. מפליא ומדהים לראות עד היכן מגיע הכח של מסירות נפש לשם שמים מצד שניהם!…

נשמה שהיתה משוחררת מכל כבל ומאסר, כשאין עליה מושל. נשמה שמקור חוצבה ההרים הגבוהים, הם האבות (חג”ת דאצילות), ולמעלה מאצילות (חג”ת שלפני הצמצום). הסכימה לצאת ממקומה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ולרדת לעולם הזה התחתון שאין תחתון ממנו! לעתים מתבוננת הנשמה במקור חוצבה ומתעורר בה צמאון גדול לשוב לשם, והיא זועקת בגעגועים – “צמאה לך נפשי כמה לך בשרי”.

עד היכן יכולה אשה כשרה להגיע בעשיית רצון בעלה?… הגמרא מספרת לנו סיפור מאלף על איש ואשתו שיש להם בעיות בתקשורת הלשונית, עד כדי כך שמחוסר הבנה הגיעה האשה להתנהגות שהיתה לגמרי לא הגיונית בעיני בעלה. אולם אין הם נופלים למריבות נוראות בשל כך, וכמובן אין עולה בדעתם להתגרש. ובסופו של דבר הם מתברכים בברכות גדולות.

רוב העילות למריבות הן טפשיות וקטנוניות ורק כי הן נוגעות לנו אנו מקימים מהומה בגללן. בואו ננסה להתייחס לכל סיבה לריב בפרופורציה המתאימה, וכשהאש מתחילה לעלות לכבות אותה מיד. ותמיד עם קצת התבוננות אפשר למצוא פשרה שתענה לדרישות שני הצדדים. ואין דבר נפלא יותר מפשרה המתקבלת על כל הצדדים. עד שאמרו חז”ל אפילו בעניינים הלכתיים ממש: יפה כח הפשרה מכח הדין.

ר’ שמואל מונקעס שמע כבר בודאי גדולות ונצורות על רבינו הזקן ועל חסידות חב”ד, בהיותו איש אמת חיפש את האמת והחליט להגיע לליאזנא מקום מגוריו של אדמו”ר הזקן. הוא הגיע לליאזנא בפעם הראשונה באמצע הלילה כשבחוץ שררו חושך ועלטה. הוא חיפש מקום ללון, אך לא מצא כי כל בני העיירה היו כבר ישנים. לפתע הבחין באור המאיר מאחד הבתים…

סיפור זה מלמדנו על התוקף ומסירות הנפש שצריכה להיות לנו בעבודת ה’. מי שמתפעל מהעולם ילך אל ר’ שמואל מונקעס, על מנת שילמדהו פרק בביטול. כל הדברים הטובים נקנים במסירות נפש. עלינו ללכת בדרך האמת ולהשפיע על העולם את האמת. והכל בדרכי נועם ודרכי שלום מתוך אהבת ישראל אמיתית ובלי להתפעל. זה מה שיביא את הגאולה. ואל נשכח שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

על פי תורת חסידות חב”ד שני אופנים בעבודת ה’: עבודת המוח ועבודת הלב. עובדי ה’ במוחם נקראים ‘משכילים’; ועובדי ה’ בליבם נקראים ‘עובדים’. ברור שכל ‘משכיל’ הוא גם עובד ה’ בלבו, וכל ‘עובד’ גם הוא משכיל בהשגה אלוקית. אלא ש’משכיל’ בא מן ה’השכלה’ אל ה’עבודה’, וה’עובד’ בא מן ה’עבודה’ אל ה’השכלה’. ר’ יקותיאל לעפלער הוא דוגמה של ‘עובד’ שביגיעה עצומה הפך ל’משכיל’ גדול ביותר.

מאמר חסידות הוא דבר תורה עמוק ומקודש. כשרבי אומר מאמר חסידות “שכינה מדברת מגרונו”,לכן מאמר חסידות נקרא “דברי אלקים חיים” והוא משיב נפש. אדמו”ר הזקן וכמוהו כל רבותינו נשיאינו הרבו לומר מאמרי חסידות. חסידים מקשיבים למאמר חסידות בחרדת קודש. הם מתכוננים לפני שמיעת מאמר בניגון הכנה, וכששומעים אותו מפי הרבי הם עומדים.

מדוע התנגד רבי שמואל מונקס לתת מתבשיל הבשר שבסיר לחסידים שהשתתפו בהתוועדות? מה טעם שפך את התבשיל לפח האשפה? האם שמואל מונקס הוא בעל רוח הקודש? מהו הסוד העומד מאחורי הסיפור?

היצר הרע מתלבש בלבוש של “שדים” המפריעים לעבודת ה’ ובפרט לשלום בית. וכמו שהשדים בסיפור אומרים: אנו פוחדים שהצדיק הזה מרוב צדיקותו ימנע מאתנו את חיותנו. כל השבוע אנו בוכים בשל כך. בליל שבת אנו עושים הכל כדי לחרחר ריב בינו לבין אשתו. כל פעם שאשתו מגישה לו כוס חלב, אנו משתדלים שיישפך מעט מן החלב שבכוס, כדי שיבוא לידי כעס ורוגז ויבואו לידי ריב. ואכן כאשר החלב נשפך, הוא צועק על אשתו.

הרבי פתח במאמר חסידות על חשיבות קיום המצוות ועל מעלת התשובה. ולבסוף אמר להם, שאם יהודי עומד בנסיון של המרת דת, ח”ו, הוא חייב למסור את נפשו, ואפילו אם הקיסר בכבודו ובעצמו מבקש להמיר דת, חייבים למסור את הנפש, ולא לשמוע לו. הוא ביקש לפרסם את דבריו אלה לכל החיילים היהודים. מובן שדברים אלה של הרבי הצמח צדק עוררו סערה גדולה בלב החיילים היהודים והשאירו רושם עז.

הרבי הרש”ב אמר: אדמו”ר האמצעי לא ידע את זה, כי היה פרופסור, אלא משום שלמד תורה, וליתר דיוק פנימיות התורה. ועל פי תורה יש עורק כזה באדם העליון שבעולמות העליונים, ואם זה קיים באדם העליון ברוחניות, זה קיים גם באדם התחתון הגשמי בעולם הזה, שנברא בצלם האדם העליון ובדמותו.

אחד מהאברכים פתח את פיו בקול בכי מר וקורע לב באומרו: טעות גדולה היתה בידינו בכל מה שזממנו לעשות נגד התניא ושיטת החסידות החדשה. בחושך הלכנו כל הזמן. והלואי והיינו מחליטים החלטה זו לפני הרבה שנים. כי אז היינו באים לאמת האמיתית לפני זמן רב. עד עכשו חיינו מצד אחד שאינו צד הקדושה. אך בסופו של דבר, למדנו שספר התניא הוא קודש קדשים, מלא אוצרות אלוקיים, סודות עמוקים ונפלאים בלי סוף. בו גנוזים ורמוזים עניינים העומדים ברומו של עולם מלובשים בשכל אנושי.

הכנסתי מיד את הפתק לתוך “אגרות קודש” של הרבי מה”מ שהיה תחת ידי. התשובה הייתה מהממת. באותה איגרת אומר הרבי: במענה לפלוני, כדי לדעת אם העובר חי, צריך להמתין מינימום 30 יום, ויש מקרים שעד 90 יום… ואח”כ הרבי מבאר, מה שה”צמח צדק” כותב, שהריון טבעי ע”פ טבע זה 9 חודשים וכו’, ומסיים הרבי באומרו, שגם כדאי לראות מה שאדמו”ר מו”ח, נשיא דורנו, כותב בשיחת י”ד אייר ב”היום-יום”. פתחתי את לוח “היום יום” וקראתי: לעולם המצב אינו אבוד והכל אפשר לתקן.

לפתע ניגש אלינו בחור צעיר מצביע על תמונת הרבי מה”מ שיל”ו ואומר בעברית: אני מכיר אותו, זה הרבי מליובאוויטש. בהמשך, סיפר כי ראה אותו בחלום אבל עז רצונו לראותו באופן מוחשי. התברר כי הצעיר ששמו מנחם וורטהיים עוסק בהפקת סרטים והוא מתגורר באחד מבתי המלון הסמוכים ל”טיימס סקוור”. הצענו לו להניח תפילין הוא נענה להצעה בשמחה. הסברנו לו כיצד להגיע ל – “770”, וסוכם להיפגש שם.

היא התקרבה אלינו, ועמדה ממש מאחורי והמשיכה לצעוק עוד פעם: יחי המלך המשיח, כאשר אשתי צועקת שוב בפעם השלישית: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. הרגשתי שנוסכים בי כוחות חדשים ואני מסוגל להיאבק אתם ולנצח. לפתע חל דבר מדהים. הערבים נעצרו כשהסכינים בידיהם, נסוגו לאחור מספר צעדים, מסתכלים לעברנו. ראיתי בעיניהם מבט של בהלה. ואז תוך שניות הם יצאו בריצה מבוהלת החוצה ונעלמו בחסות החשכה.

בסוכות ה’תשנ”ח, זכינו לחויה רוחנית שלא ידעתי להגדירה, מספר ר’ יוסף. באחד הלילות ראיתי בחלומי שאני נכנס ל”יחידות” אל הרבי שליט”א מלך המשיח. הייתי בעננים ולקח לי שבוע ימים כדי לחזור לקרקע. המפליא הוא שמעולם לא הייתי לפני כן ב”יחידות”, אך כשתיארתי את תחושתי לפני חב”דניקים בהרצליה, הם אישרו, כי זו בדיוק התחושה אצל מי שהיה ב”יחידות” אצל הרבי.

בחלומי שמעתי קול הפונה אלי ואומר: יש לך כעת הזדמנות לשאול שלוש שאלות ועליהן תקבלי תשובה, אבל רק שלוש שאלות”. שאלתי הראשונה היתה: “מה יהיה עם השידוך?” ואז הבחנתי בספר פתוח שהיה מונח על גבי ענן. דפי הספר החלו להתעלעל ברוח ונעצרו כשאני רואה בעמוד שלפני מילים מודגשות: “הרשיני לברך על המוגמר”. המשכתי בשאלתי השניה: “האם לעבור לירושלים?” ושוב “רצו” הדפים ונעצרו כשהמילים שבלטו לעיני היו: “שתהיה הצלחה ברוחניות ובגשמיות”…

אמרתי לאותו חבר, כי יש בידי טיפות מים בעלי סגולה מיוחדת, ומסרתי לו מאותם המים. הוא טפטף לתוך כוס מים רגילים, טיפה אחת מה”מים החיים”, האשה בירכה ושתתה. היום, מספר בן ציון, לפני שעה, טלפן אלי חברי והודיע לי, כי ב”ה השיתוק חלף ועבר, ונותרו רק כאבים מסויימים ההולכים ופוחתים…

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות וגם להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. “והעיקר, אמר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים של הרבי”.

לנוכח הפרסומים אודות הנהוג לאחרונה לקבל “תשובות” באמצעות ה”ליקוטי שיחות” ו”אגרות קודש” וכדו’ פנתה הגב’ לאה ביטון ממושב יערה בגליל, ושאלה את הרבנית עופרה נחום אשת השליח בישוב שלומי, האם הרבי מסכים לשיטה של כתיבת מכתבים וקבלת ‘תשובות’ באמצעות ספריו הקדושים, ‘אגרות קודש’ וכדו’. תשובת הרבנית נחום היתה, כי לדעתה כדאי שגם שאלה זו תופנה ישירות אל הרבי…

“דברי הרבי, אודות ‘ילדים משלנו’ לאחר שנים כה רבות שלא זכינו לילדים, היו בניגוד לדעת הרופא”, אומר ר’ אינשטיין, “אך הם מילאו את ליבנו בבטחון גמור כי עוד נזכה לראות בהתממשות דברי הבטחתו”. בפגישתם הבאה עם הרופא, בה שוב שמעו את דבריו על חוסר האפשרות של הולדת ילדים במצבם, פנה ר’ אינשטיין אל הרופא במפתיע ושאלו ישירות: “אם אשתי תלד, האם אתה מוכן להתחיל להניח תפילין?”

הרבנים הגיעו לבית הרפואה ואז ביקש הרב גוטניק את אם הנערה לספר לבתה על מוצאה האמיתי, מאחר שהניח שהאם מסתירה את האמת מבתה. הוא אמר לה מפורשות: עליך לספר לבתך שמוצאה – יהודי. לאחר שהאם סירבה בתוקף, אמר לה הרב: ראי, בתך חולה מאוד… דוקא בשעה זאת כדאי לך לספר לה את האמת, אולי על ידי כך תצילי את חייה…

באחד הימים הקשים, כשאני שוכב מחוסר הכרה, מצאתי עצמי בעולמות עליונים… שם הובלתי לבית דין של מעלה… ובנוכחות קהל גדול, עשו לי משפט, בו דנו אם להחזירני לעולם הזה אם לאו. לפתע הופיע אדם מהודר בזקנו שפניו האירו, ואמר שהוא לוקח אחריות על נשמתי, אם מחזירים אותי לחיים. השופט הביט בקטגור ואחר כך בסנגור, ולבסוף אמר: אם הרבי מליובאוויטש לוקח אחריות על נשמתך, תוכל לחזור לחיים.

פתאום אני רואה שהרבי נועץ בי את שתי עיניו החודרות במבט חם, והוא מסמן לי בידו להתקרב אליו. התקרבתי ואז הרבי שואל אותי: מאין אתה? עניתי לו: ממעלות. והוא המשיך לשאול, אם יש שם אדם ששמו יגאל כספי? עניתי שכן. הוא ביקש ממני למסור לו מסר אישי. אחר כך כשהוא מחייך חיוך רחב ופניו מאירות באור מיוחד, אמר לי שלוש מלים: זרע חייא וקיימא!…