בְּעִקְבוֹת הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם בָּאָדָם, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם", נֵצֵא לְמַסָּע אַחַר יְצוּר קְטַנְטַן זֶה, הַנְּמָלָה, וְנִתְפַּעֵל מֵהַיָּזְמָה, הָאֲצִילוּת, הַחָכְמָה וְהֶחָרִיצוּת שֶׁהַבּוֹרֵא חָנַן אוֹתָהּ בָּהֶן.

מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים עַל הַנְּמָלָה כַּמָּה חֲרוּצָה הִיא, כַּמָּה זְרִיזָה וְכַמָּה נְקִיָּה, שֶׁאֵינָהּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן וְעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בִּזְרִיזוּת וְאֵינָהּ דּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ אֶלָּא לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְכָל חַבְרוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רָאָה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם!