על דבר מבוקשו נידון המורך לב כו' הגם על חנם ממש. לא מנעתי מלכתוב בזה אשר עם לבבי. ודאי שיש לבקש מה׳ על שמחת הנפש כמאמר שמח נפש עבדך וכן והסר ממנו יגון ואנחה כו'. עם כל זה יש גם כן פחד שהאדם גורם לעצמו והבחירה ורשות נתונה לו למנוע עצמו ממנו.

אדם הוא יצור מורכב, לא רק גוף ונפש אלא כוחות נפש הבנויים מנטיות, רגשות, יצרים ורצונות שמנסים להשתלט על לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה. אולם לעולם נזכור, שיש בעל בית השליט על כל כוחות הנפש והוא: המוח!

היום לאחר שעשינו תיקון בסדר והדרגה בכל חלקי הנשמה, בעזרת ה' שהאיר בכל יום בעולם את אור המידה העליונה השייכת לאותו יום. ובכל יום ליקטנו איזו אלומת חיטים (עומר), אותו חלק בנשמה הצריך תיקון, עד שבסופו של דבר אספנו את כל ארבעים ותשעה חלקי הנשמה המתוקנים לאגודה אחת, הרי שכל רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים ולמעלה מזה, רצוננו להידמות לבוראנו מלך מלכי המלכים.

מלכות היא כנסת ישראל. יסוד הוא הדוד האלוקי. הגיע הזמן שהמלכות תיכלל ותתאחד עם היסוד. וכבר היום עוד קודם החג הכלה חשה שהדוד מתגלה מתוכה וממעמקיה.

כאשר אנו מקבלים את הוד מלכות ה' באהבה וענוה וברצון ועושים דברו, אז גם אנו זוכים לקבל מהודו עלינו בהיותנו בניו ועבדיו, שהרי עבד מלך מלך. זה תכלית ספירת העומר.

היום שישה וארבעים יום לעומר – נצח שבמלכות. עניינה של ספירות המלכות הנמוכה ביותר, הנעוצה בעליון ביותר, שהיא מאירה בנו ובעולם כולו, עד שאנו חשים קרובים ביותר למלך מלכי המלכים ומתבטלים אליו ומתכללים בו. וזוכים לקבל את כל השפע, כדי שנוכל לעשות עבודתנו בעולם, עד שהטוב ינצח את הרע.

היום כאשר מידת תפארת שבמלכות מאירה בחוזקה, אנו חשים צורך לברך את נותן התורה ולומר לו: "בריך רחמנא דיהב אורייאן תליתאי (=תורה נביאים וכתובים) לעם תליתאי (=כהנים לויים וישראל) ביום תליתאי (=ביום השלישי לפרישה) בירחא תליתאי (=בחודש השלישי הוא חודש סיוון). כל זה מתוך תחושה של הקשר בין התורה לנותן התורה וגם בין ישראל לתורה ומעל הכל, בין ישראל לנותן התורה, וכמו שאומר הזוהר הקדוש ש"ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".

קיבלנו סמכות לנהל את עניינינו מתוך בחירה חופשית ועצמאות, ומידת הגבורה מסייעת לנו לתקן את העולם בתוקף. ואף שיש לנו הסמכות לשלוט ולבקר, אנו מכבדים גם את סמכותם של אחרים, ועושים זאת מתוך אהבה ודרכי נועם בלי לוותר על עשייה ופעולה. זהו כוחה של ענווה אמיתית הנותנת לנו כח ועוז לעשות ולפעול את מעשינו הטובים.

היום שבוע לפני חג השבועות חג מתן תורה עם ישראל מרגיש כמו כלה המתכוננת לחופה בחג השבועות, וכמו במעמד הר סיני נזכה בחג זה לגילוי המלך – הקדוש ברוך הוא. ואז נישא עינינו השמיימה לעורר חסדו ואהבתו ורחמיו, מתוך ציפיה להתגלותו המלאה כאשר הוא גואל אותנו גאולת עולמים!

כאשר מדובר על מידת מלכות שביסוד, הרי שאין שתי המידות יסוד ומלכות פועלות כשתי יחידות נפרדות אלא כיחידה אחת. שאז המלכות נכללת ביסוד ומתבטלת בתוכה לחלוטין.

כאשר אנו עוסקים במידת היסוד, מיד עולה לפנינו הפתיחה של הספר היד החזקה להרמב"ם: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו".

מידת היסוד דורשת התקשרות טובה ובריאה הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. והערובה להתקשרות טובה היא מידת הענוה הטובה מכל המידות הטובות. וכאשר מידת ההוד מתכללת במידת היסוד, נוצרת מידת הוד שביסוד.

הבה ניצור קשרים אמיתיים טובים מלאי אהבה וחסד לכל הסובבים אותנו בהתמדה! בסבלנות אין קץ! מתוך אחריות! תוך שאנו מנצחים את היצר הרע המפריע לנו בדרכנו, ואף פעם לא נתייאש באמצע הדרך אלא נתמיד עד שנגיע לתכלית אותה אנו מציבים לנו, ואם נדבק במטרה מתוך התקשרות וביטחון בקדוש ברוך הוא בכל פעולה שלנו נצחוננו מובטח.

המבחן לאהבה אמיתית וקשר אמיתי מתעורר כאשר הזולת נקלע לאיזו בעיה קלה או קשה והוא זקוק לעזרתי. אם במקרה כזה מתעוררת מידת הרחמים ואני מזדהה עם האדם הנתון בצרה, סימן שאהבתי אליו היא אהבת אמת, שהרי מידת התפארת היא מידת האמת היא מידת הרחמים.

גם דברים טובים ונפלאים צריכים להיות מאוזנים ומבוקרים. אין להגזים בשום דבר! יש להתקשר אל הזולת בצורה בריאה. אהבה דורשת התחשבות בזולת. אין ליצור יחסי תלות בשם האהבה, ואין לעורר רגשות אשם בזולת, אם אין הוא ממלא אחרי הדרישות המוגזמות שלי במבחני האהבה שאני מציב לפניו. ולא עוד אלא שפעמים יש צורך לעשות הפסקות בקשר מתוך כוונה לעורר געגועים לקשר, דוקא מתוך רצון ליצור קשר יציב וקבוע.

אין פלא למה המשיל שלמה המלך בשיר השירים את הקשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא לקשר בין איש לאשה, ואין פלא למה אמרו חז"ל, שאם כל הכתובים הם קודש הרי ששיר השירים הוא קודש קודשים, שהרי שיר השירים מבטא באופן החזק ביותר את מידת החסד שביסוד. מידה המחייבת עבודה ויגיעה ששכר גדול בצידה שמביאה לאושר בחיים.

כל אדם הוא קצת מלך בביתו בעבודתו עם חבריו ואפילו עם כל אדם שהוא נפגש אתו, כי תמיד הוא גם בבחינת משפיע ולא רק בבחינת מקבל. אולם תמיד עליו לזכור שמידת הענוה דורשת ללכת בקומה זקופה ומידת המלכות דורשת ענוה. וביחד הם מלכות שבהוד.

עם ישראל עם הנצח קשור עם התורה הקדושה בקשר נצחי ורוצה לנצח את כל המכשולים העומדים לו בדרך כדי לנצח כל מונע מבית ומחוץ לעשות את עבודת תיקון המידות שהולכת ומתחזקת כל יום מימי הספירה. והיום כאשר מידת יסוד שבהוד שולטת ומאירה נשתדל להתקשר לכל האנשים מסביבנו באהבה מתוך ענוה אמיתית בקשר אמיץ וחזק כפי שמנחה אותנו מידת יסוד שבהוד.

מידת הוד שבהוד – ביטול שבביטול, ענוה שבענוה – ענוה אמיתית! היא מידתו של משה רבינו העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, והיא מידתו של רבי שמעון בר יוחאי שהעיד על עצמו "אנא סימנא בעלמא". ולכן היא המידה שעל כל אחד מאתנו לשאוף, כדי לעלות מ"עומק תחת" ל"עומק רום".

מכיון שמאירה בנו היום מידת הנצח שבהוד, הרי שניתנים לנו כוחות מיוחדים לעשות מאמץ מתמיד מתמשך ונצחי לממש את תכלית ירידת נשמתנו לעולם הזה בנחישות מתוך ענוה וביטול ומתוך הרגשה של מחויבות פנימית עמוקה, להכין את העולם לגאולה, שאז ישכון הקדוש ברוך בכל עצמותו בעולם הזה כמו שאדם דר בדירתו, ולמי שירא מכך מבטיח הקדוש ברוך שיהיה מתהלך בינינו ולא נהיה מזדעזעים.

לכל יום מימי ספירת העומר יש הכח המיוחד לו, כך שבספירת העומר יש לנו הזדמנות לעשות עבודה פנימית ולתקן את המידה השייכת לאותו יום. ואם נתמיד לתקן ולשנות יום יום אחת ממידותינו נוכל במהלך ימי הספירה להתפתח ולצמוח ולעלות מעלה מעלה במידות הרוחניות שלנו, כשכל יום בספירה הוא שלב בסולם העלייה שלנו.

יחודו של פסח שני שהוא חל בתחילת השבוע החמישי בספירת העומר ביום "חסד שבהוד". ללמדנו, שחסד גדול עשה עמנו הקב"ה, בתיתו לנו אפשרות לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו בעבר, ואנו עומדים משתאים ומודים, שהדבר למעלה משכלנו, ומקשים: איך אפשר לשנות את העבר?!… מובן שאנו גם מודים (מלשון תודה) על המתנה של חסד חינם שיש בפסח שני, שמורה ומגלה לנו ש"אין דבר אבוד" ו"אין שום יאוש בעולם כלל".

ספירות ההוד כונסת בפנימיותה את מידת הענוה הטובה מכל המידות הטובות, וכדי לזכות במידה נעלית זו, עלינו להתרוקן מהישות שלנו, להיות "כלי ריקן", כלי ריקן מחזיק את הברכה, מחזיק את השכינה, מחזיק כוחות אלוקיים. וכך נוכל להגיע בקלות לחסד שבהוד, לאהבה אמיתית!…

ועוד כח מיוחד יש במידת גבורה שבהוד – היכולת להודות בחטא ולומר את כל נוסח הוידוי בגבורה, ולעמוד מול הכשלונות בעינים פקוחות מבלי לכאוב ובלי להתלונן. בזה טמון סוד היציאה מן המיצר, השחרור, הגאולה הפרטית. זוהי ראשית העבודה ועיקרה ושורשה של התשובה.

לכל יום מימי ספירת העומר יש הכח המיוחד לו, כך שבספירת העומר יש לנו הזדמנות לעשות עבודה פנימית ולתקן את המידה השייכת לאותו יום. ואם נתמיד לתקן ולשנות יום יום אחת ממידותינו נוכל במהלך ימי הספירה להתפתח ולצמוח ולעלות מעלה מעלה במידות הרוחניות שלנו, כשכל יום בספירה הוא שלב בסולם העלייה שלנו.

לכל יום מימי ספירת העומר יש כח המיוחד לו, וזוהי ההזדמנות שלנו בימי ספירת העומר לתקן את המידה השייכת לאותו יום באופן יסודי ופנימי, דבר שיעזור לנו להתקדם רוחנית.

כידוע, בכל יום מימי ספירת העומר (שבעה שבועות הכוללים ארבעים ותשעה יום) אנו מתקנים מידה אחת, וביום העשרים ושישה לעומר אנו מתקנים את המידה: הוד שבנצח. מהי משמעות הוד שבנצח בעבודת ה' שלנו?

צריך ללמוד תורה כולל פנימיות התורה, לעמוד על סוד המידות, ללמוד לקבל ביקורת שהיא מעמידת אותנו על האמת, לפשפש בתוכנו כדי למצוא את הרצון האמיתי שלנו, להחליט החלטות טובות ולעמוד בהן בנחישות. וכל זה לעשות בהתמדה ובהמשכיות כאשר המוח שליט על הלב. ואז מובטח לנו שננצח את הרע ונגביר את הטוב עד שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה הכללית והפרטית.

מידת התפארת הממזגת בתוכה את כל המידות בחן ובטוב טעם היא המסייעת לאדם לשקול את הדברים ולהתבונן בהם, ואין ספק שאחרי התבוננות אמיתית ואובייקטיבית מידת הנצח ממלאת את יעודה החיובי להחליט את ההחלטות הנכונות, לדון את הזולת לכף זכות, לאהוד את היריב והעיקר לרחם עליו. ורק אז יש מקום להתמיד בעיקרון האידיאולוגי, שאני נלחם עבורו בשם האמת והצדק ולטובת הפרט והכלל. זוהי מידת תפארת שבנצח.

חשוב מאד להשתמש במידת הגבורה בכל עבודתנו, ולדעת להבחין מתי יש להגביר את מידת הנצח ומתי יש לצמצם אותה, שכידוע לגבורה שתי משמעויות מנוגדות (תגבורת והגבלה), ויש לבחון בכל מקרה באיזו עמדה יש לנקוט. זוהי גבורה שבנצח.

וכאשר מידת החסד נכללת במידת הנצח הרי שאדם יודע לבחור בדברים הטובים ובאנשים הטובים, שבהם נמשכת אהבתו וחסדו בהתמדה ובשיתוף פעולה יציב פורה ובונה, וביחד הם נלחמים ברע וכובשים את העולם כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים. זהו חסד שבנצח.

עם ישראל דומים ללבנה (ספירת המלכות) ומונים ללבנה המקבלת את כל אורה מן השמש. וכאשר הם מבטלים את היש שלהם ומתרוקנים מכל גאוה אז באה לידי גילוי עצמתם וכח שליטתם לא רק כבני מלכים אלא כמלכים ממש באהבה, רחמים וכבוד כלפי עצמם וכלפי זולתם. זהו עניינה של מידת המלכות שבתפארת.

בכל התקשרות, שהיא עניינה של מידת היסוד, צריך רצון טוב והשקעה רבה בהתמדה. צריך לפעול שהקשר יהיה חזק, מתמשך ויציב. כי אין להסתפק בנתינה חד פעמית, וגם לא בנתינה חד צדדית. ואכן קשר טוב הופך שנים לאחד, עד שכל אחד מוכן לתת כל אשר לו לחברו באופן מובן מאליו. זהו היסוד שבתפארת.

הבה נהיה ככלי ריק המצפה לקבל לתוכו את ברכת ה', כדי שנוכל לעשות עבודתנו מתוך הוד שבתפארת הן באהבת ה' הן בלימוד תורה וקיום מצוות והן באהבת ישראל.

תורה קדמה לעולם אלפים שנה. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. ועם ישראל השומרים אותה מקיימים את העולם. ואלמלא קיום התורה אין קיום לעולם: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אם כן, התורה שכולה תפארת יוצרת את הנצח. ועל ידי שאנו מקיימים אותה היא מפארת אותנו, וגם מעניקה לנו חיים נצחיים, עד שנצח ישראל לא ישקר.

במידת הרחמים צריך להתמקד יותר בצורכי המקבל ולא בצרכים של המרחם. לפעמים המרחם מגזים ברחמים מתוך רגשות אשמה או מחוסר שיקול דעת. יש להתבונן בכל מקרה לגופו ולבחון את מידת הצורך ברחמים, את כמות הרחמים, ואת אופן הרחמים. לפעמים יש להיזהר שהמקבל לא ינצל את המרחם יתר על המידה, שאז גם על המרחם לצמצם את רחמיו לטובת שניהם. זוהי גבורה שבתפארת.

לאחר שמתבוננים במידת התפארת משתדלים להיות בביטול, כדי להתעלות מעל ה"אגו" שלנו כדי להגיע למידת האמת המסייעת להיות אובייקטביים בשיפוט שלנו, ומסייעת לאזן בין האהבה למשמעת, עד שיכולים להתבונן באהבת ה' ובאהבת הזולת באופן אמיתי ובריא יותר. ועם זאת מתבוננים במידת החסד שעניינה לאהוב, לתת ולעזור וכוללים אותה עם מידת התפארת שעניינה יופי, רחמים ואמת. וכך נוצרת אהבה רבגונית ויצירתית – חסד שבתפארת.

זכינו להיות "בנים למקום", השואפים להידמות לאבינו שבשמים מלך מלכי המלכים, ולהיות שותפים לו בבריאה ולקיים את העולם. אז הבה נקבל עלינו עול מלכות שמים באהבה ובגבורה ונכבוש את העולם ונעשה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים.

גיבור הוא אדם שיודע להשתלט על כעסו, על גאוותו, על קמצנותו ועל שאר מידותיו הרעות. וכאשר הוא משלב את מידת היסוד למידת הגבורה הוא יוצר יחסים טובים ונעימים עם סביבתו, הוא יוצר אתם קשר חזק ובריא עם הבורא ועם בריאתו, זהו יסוד שבגבורה.