כל התכנים בנושא: גלות מצרים

ביאת עם ישראל למצרים היא באופן של “ישרש” – השרשה צורך צמיחה. וככל השרשה וזריעה שבתחילה היא בהעלם ולבסוף מביאה לידי צמיחה – גילוי, כך בירידת ישראל למצרים נשרשת צמיחה וגאולה. לא רק הגאולה ממצרים… אלא גם כל הגאולה שלעתיד לבוא… שאף שעם ישראל בגלות ובירידה עד “עקב” ובמיוחד בעקבתא דמשיחא, הנקודה הפנימית שהיא היו”ד (יו”ד משם הוי’) מאירה בהם, ומשורש זה “יציץ ופרח ישראל”.

יציאת מצרים אינה עניין חד פעמי – יציאת מצרים היא עניין של יום יום. בכל יום הנפש האלוקית יוצאת מהמיצרים והגבולים של מאסר הגוף והעולם הזה. לכן בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. ולא רק בכל יום (=אור) כשמאיר אור ה’ אלא “כל ימי חייך”, גם בלילה, גם בחשכת הגלות. ולא עוד אלא גם בזמן הגאולה – “להביא לימות המשיח”. שאמיתית יציאת מצרים היא “ימות המשיח” – הגאולה האמיתית והשלימה, ופנימיות ימות המשיח היא גאולת מצרים.

נשמה, שהיתה שם למעלה בקשר חזק וקרבה יתירה לה’ באהבה בתענוגים, יורדת לעולם לקיים מצות אהבת ה’ מתוך עבודה ויגיעה להתקרב אל הקב”ה. עיקר העבודה בעולם הזה היא עבודת האהבה – “לית פולחנא כפולחנא דרחימותא”. ואכן בזמן הגלות העבודה קשה כמו במצרים “בחומר ובלבנים”. “בחומר” זה לימוד “קל וחומר”, “ובלבנים” זה “ליבון הלכתא”. יסורי הגלות מזככים את הנשמה בדומה לכור ברזל המצרף כסף מן הסיגים. עד שהנשמה פורצת את כל ההעלמות וההסתרים ומגלה אלוקות.