החתן והכלה מלך ומלכה ראוי שילבשו בגדים חדשים ונאים ולבנים דוקא. למה דוקא לבנים?

היהדות מייחסת חשיבות מיוחדת ויוצאת־דופן לבית היהודי ולחיי הנישואין של האיש והאשה. וחכמינו ז״ל, בתלמוד. במפרשיו ובמדרשים, האריכו בתיאורים נפלאים ונשגבים בנושאים המייחדים את הבית היהודי.

דרוש חתונה מכ"ק אדמו"ר הריי"ץ כסלו תרפ"ט – "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה". והנה השבת נקראת "כלה" ונקראת "מלכה", וכמאמר "שבת מלכתא". דהנה חתן וכלה, הרי החתן נקרא "מלך", כדאיתא בפרקי דרבי־אליעזר (פרק טו) "חתן דומה למלך", והכלה נקראת "מלכה".

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מתפנה, כביכול, מכל עיסוקיו ומתעסק בזיווג פלוני לפלונית. דבר זה נעשה כבר ארבעים יום קודם יצירת הוולד.

מאחר שהבעל והאשה הם בחזקת ״עצם מעצמי״ שמשמעותו נשמה אחת – ״על כן יעזוב את איש אביו ואמו גר ודבק באשתו והיו לבשר אחד״. למרות שהאיש והאשה אינם מציאות גופנית גשמית אחת. בכל זאת במישור הרוחני הקשר ביניהם זהה לקשר שהיה בין אדם וחוה שהיו בעלי נשמה אחת. לכן עליהם להתחתן ולדבוק זה בזו.

בנוסח ברכת האירוסין נאמר "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", כלומר שהקב"ה הוא ה"בעל", ועם ישראל נקראים "אשה", והקב"ה קידש את עם ישראל.

לא אחת נשאלת השאלה: איך יודעים לבחור את השידוך המתאים? איך יודעים שזהו זה? איך יודעים שאין זו טעות? וכו'.

הכוח של בני הזוג להיות ״אחד״ נובע מה״חוזה״ עצמו, מה״חופה״ עצמה, כלומר: לא רק שהאיחוד ביניהם נוצר בעת החופה, אלא הוא נוצר על־ידי החופה, במעשה החופה טמון כוח ואנרגיה שהוא המבצע את האיחוד ביניהם, והופכם לבני־זוג.

חוה אינה מתוארת בבריאת האדם כצד שוה לאדם! היא נבראת באופן שהיא עצמה נסתרת ונעלמת. ואכן, צנועה האשה מעצם בריאתה דוגמת הלבנה שהמעיטה את עצמה. וזכות גדולה היא לה.

ברור ופשוט לכל שההכנה הטובה ביותר לכל הדברים זה ההתקשרות עם התורה הקדושה. ועל־אחת־כמה־וכמה כשמדובר אודות פעולה הכי כללית – בנין בית בישראל, בנין עדי עד, בוודאי שבהקדמה לזה צריך להתקשר עם התורה.

לכאורה, צריך להבין מדוע על אדם לחשוש שמא יקדימנו אחר ברחמים? הרי זיווגו כבר נקבע משמים, וחצי נשמתו נמצאת בגוף אשה פלונית, ואין מישהו אחר יכול לשאתה, שהלא היא אינה חצי הנשמה שלו, ואיך יכול להיות ש״יקדימנו אחר״?

מדוע אסור לחתן לצאת יחידי לרחוב בכל שבעת ימי המשתה, בשבוע שלאחר החתונה. ויש הנוהגים שגם בשבוע שלפני החתונה לא יצאו החתן או הכלה לרחוב לבדם, אלא עם ליווי של אדם נוסף. יתירה מזאת : בשבוע שלפני החתונה החתן והכלה לא יהיו לבד גם בהיותם בבית, ולא רק בעת הליכתם ברחוב?

מדוע מתענים החתן והכלה ביום חתונתם הרי זהו יום שמחתם והצום עשוי להחליש אותם?