מבוא לדיני טהרת המשפחה

היסוד הגדול לשלום ואחדות המשפחה היהודית הוא שמירת הלכות טהרת המשפחה; הן בדרך הטבע, ששמירת דיני הטהרה גורמת לחידוש והתרעננות בקשר הזוגי. והן בדרך סגולית, כדברי הרבי , שפעמים רבות הקירוב בזמן האסור עלול לגרום ריחוק בזמן המותר בקירוב, היינו, בעיות בשלום בית!

מבחן עצמי בהלכות טהרת המשפחה

במסגרת לימוד טהרת המשפחה נותן לנו הרב דב טברדוביץ בסוף ספרו "חוסן ישועות" מבחן עצמי לחזרה ושינון. לפניכם שאלות המבחן ובסופו התשובות.

סיפור מרגש המלמד על חשיבות טהרת המשפחה

כאשר עליתי למשאית, אמי החזיקה אותי ואמרה: "אם את רוצה שניפגש, את חייבת לזכור את המילה: 'מקווה'".

פרק א – כיצד אשה נאסרת?

מדין התורה האשה נטמאת רק אם ראתה וסת או דם שהרגישה ביציאתו מגופה, אולם מלבד דם הוסת אסרו חכמים גם "כתמים". ה״כתמים״ הינם כתמים דמיים שאינם וסת [מחזור] אלא כתמים שמופיעים בזמנים שונים ואין בהם כמות גדולה של דם, כך שאינם מוגדרים כוסת.

פרק ב – האיסורים הנוהגים בזמן נדתה

בזמן שהאשה בטומאת נידתה נאסר על בני הזוג להתקרב זה לזו וזו לזה, ואיסורים אלו נחלקים לשני סוגים כלליים שהם כוללים הרבה פרטים כמו שיבואר.

פרק ג – סדר הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים

אשה שנטמאה [ע"י אחת מהסיבות המפורטות לעיל בפרק א ס"א], עליה להמתין חמישה ימים מתחילת טומאתה ובסוף היום החמישי עליה לבדוק בדיקת "הפסק טהרה" ואח"כ מתחלת לספור שבעה נקיים.

פרק ד – ההכנות לטבילה

אשה העומדת לטבול טבילת מצוה צריכה להכין את עצמה קודם הטבילה כדי שלא יהיה שום דבר החוצץ בינה לבין המים. ועל כן עליה לרחוץ גופה ולחפוף שערותיה היטב קודם הטבילה.

פרק ה – דיני חציצה

אשה העומדת לטבול טבילת מצוה צריכה להכין את עצמה קודם הטבילה כדי שלא יהיה שום דבר החוצץ בינה לבין המים. ועל כן עליה לרחוץ גופה ולחפוף שערותיה היטב קודם הטבילה. ולהלן דיני חציצה.

פרק ו – דיני טבילה

גמר טהרת האשה הוא ע"י הטבילה במקווה כשרה כדין. הטבילה היא מצווה: א) כדי להיטהר לבעלה. ב) לכמה פוסקים יש מצווה על האשה מצד עצמה לטבול בהקדם האפשרי, אלא שנהגו שלא תטבול אם אין בעלה בעיר [מחשש סכנה]. אבל כשבעלה בעיר והיא טובלת, הרי יש לה גם את המצווה של טבילה בזמנה – כלומר, להיטהר בהקדם האפשרי.

פרק ז – קדושה וצניעות

היחוד של בני הזוג הוא דבר גדול, הן מבחינת הקשר הגשמי הבא לידי ביטוי אז בצורה החזקה ביותר, והן מבחינה רוחנית, שגם למעלה נחשב יחוד זה לדבר גדול (כדברי אדמוה״ז בתורה אור על מגילת אסתר ובכ״מ). לכן הוא דורש יתר קדושה וצניעות.

פרק ח – בדיקות לפני ואח״ת

במסכת נדה (יא, ב) נאמר, שאשת כהן ששימשה עם בעלה ורוצה לאכול תרומה בטהרה, עליה לבדוק את גופה כדי לברר שלא נטמאה ע״י התשמיש, כיון שלעיתים התשמיש מביא דם. ומכיון שהוציאוה מחזקת טהרתה והצריכוה בדיקה לאחר תשמיש, ע״כ אמרו שגם קודם תשמיש תבדוק עצמה היטב, לוודא שאמנם היא טהורה ולא נסמוך על חזקת טהרתה. איך זה נוגע לנו?

פרק ט – דיני כלה

כל כלה לפני חופתה צריכה ספירת שבעה נקיים וטבילה, וזאת מכמה טעמים: א) משום שהייתה טמאה נדה בגלל הווסתות שהיו לה; ב) נקבע בהלכה, שסמוך לחתונה מקבלת כל כלה דימום [קל] בגלל חימוד – תשוקה לנישואין.

פרק י – דם בתולים

מדין תורה דם בתולים [שלרוב שותת בביאה ראשונה] אינו מטמא, כיון שאינו מהרחם, אלא דינו כדין דם פצע חיצוני. אבל חז״ל טימאו דם בתולים [באשה בוגרת שמצוי אצלה וסת], מחשש שאולי התערב בתוך דם הבתולים דם מהרחם.

פרק יא – דיני יולדת [ומפלת]

למעשה, היום מטמאים כל דם שתראה יולדת גם אם הוא בימי טוהר – מצד המנהג שנהגו שלא לחלק בין דם לדם, כדי שלא יקילו בדם טמא [ויש דיעות שזה כלול במנהג בנות ישראל לשבת שבעה ימים נקיים על טיפת דם ולדעתם גם דם טוהר כלול במנהג הזה]. על כן אין יכולה היולדת לטבול עד שתספור שבעה נקיים, דהיינו, ביולדת זכר המינימום הוא חמישה ימים שעליה להמתין מתחילת טומאתה ועוד שבעה נקיים אחר הלידה ותטבול. יולדת נקבה לא תטבול לפני שעברו שבועיים מהלידה.

פרק יב – דיני הפרישה והבדיקות בעונות חשש הוסת

אשה שהיא טהורה, כשמגיע הזמן שסביר שתראה בו דם וסת, צריך בעלה לפרוש ממנה מחשש שיצא ממנה דם תוך כדי הקירוב אליה, ואמנם מן הדין אסור רק תשמיש כיוון שיש סבירות שהדימום יקרה תוך כדי התשמיש, משום שדרכו למהר את הוסת.

פרק יג – הלכות וסתות – הקדמה

גם אם האשה עדיין טהורה אבל הגיע זמן שיש חשש שמא תקבל אז וסת – צריכים הם להיזהר מכל מגע גופני שיש בו חיבה. לשם כך נקבעו בהלכה כמה סוגים של ימי פרישה.

פרק יג – הלכות וסתות א. כללים לרישום

יש זמנים או מצבים שבהם יש חשש סביר שמגיע המחזור החודשי שאז יש להיזהר מכל מגע גופני של חיבה. להלן הגדרת זמני החשש.

פרק יג – הלכות וסתות ב. חשש וסת החודש

אשה שהחל וסתה [או שראתה דם בבדיקה] ביום מסוים בחודש, לדוגמא: י׳ ניסן – צריכה לחשוש לאותו יום בחודש הבא, שהוא י׳ באייר.

פרק יג – הלכות וסתות ג. דיני עונה בינונית

עונה בינונית היא יום השלושים לתחילת ראייתה. אשה שאין לה וסת קבוע חוששת ליום השלושים.

פרק יג – הלכות וסתות ד. דיני וסת ההפלגה

לדעת שוע״ר הפלגה היא מסוף ראייתה [כלומר, מהפסק טהרה לתחילת ראייתה]. ומנהג העולם למנות מתחילת ראייה לתחילת ראייה [ויש שכתבו שראוי גם לחשוש לדעת שוע״ר. וראה במסגרת השולחן על קיצור שו״ע].

פרק יג – הלכות וסתות ה. דיני וסתות דילוג וסירוג

יש וסתות שאין חוששין להם בפעם אחת או שתיים כשאר וסת שאינו קבוע אלא רק אם נקבעו שלש פעמים חוששין להם והם וסת הדילוג ווסת הסירוג.

פרק יג – הלכות וסתות ו. כללי וסת הגוף בקצרה

וסת הגוף משמעו, שיש הרגשה גופנית בזמן סמוך לקבלת הוסת או עם הוסת, ואם חזרה לה עוד פעם הרגשה זו חוששת שמא תראה וסת ואסורה לשמש עד סוף העונה שבה פסקו הרגשות הגוף וכן צריכה לבדוק עצמה.

פרק יג – הלכות וסתות ז. וסת קבוע ושאינו קבוע

לעניין ימי הפרישה חובת האשה לדעת אם יש לה וסת קבוע או וסת שאינו קבוע. אמנם לרוב הנשים בימינו אין וסת קבוע, בכל זאת יש לבדוק את העניין, כי על פי זה היא אשה קובעת את ימי הפרישה.