ענין האירוסין והנשואין ברוחניות, מתבטא – הן בכלל, והיא התקשרות הקב"ה עם כנסת ישראל – הכונסת וכוללת את כל נשמות ישראל בבחינת מלכות דאצילות, והן בפרט – התקשרות כל נשמה בפרט, בקב"ה.

איש ואשה הינם שתי הוויות שונות והפוכות מעצם בריאתם, כמו שאמרו חז"ל בתלמוד : "נשים עם בפני עצמן הן", שכן האשה ניחנה בתכונות וטבעים שאינם מצויים באיש, ועד שהן נקראות: "עם בפני עצמן".

התקופה בה מצאו בני הזוג כל אחד את חלק הנשמה שלו, ועומדים הם לפני חתונה – הרגעים הנשגבים של חופה וקידושין – היא תקופה יקרה מאוד, כיון שההכנה אז משפיעה על כל משך ימי החיים.

יום הולדת הוא ראש השנה הפרטי של כל אחד ולחסידים יש מנהגים מיוחדים ביום הולדת ובמיוחד ביום הבר ובת מצוה שאז נכנסים לעול המצוות. ובכלל ימי ההולדת הוא יום הנישואין, שבו הזוג כנולד מחדש.

שבירת הבית היהודי, הפירוד בין איש לאשתו, הינו אחד הדברים הקשים והמצערים ביותר, ועד שאמרו חז"ל שגם הקב׳׳ה מצטער על זה: "כל המגרש אשתו כו' אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". יתירה מזו, חז"ל מצווים אותנו לעשות, ככל האפשר, שלום בית בין איש לאשתו, ואמרו חז"ל המביא שלום בין איש לאשתו שכרו גדול בעולם הזה ובעולם הבא: "אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא".

זמן הגלות מכונה ומתואר כ"גירושין". בזמן מתן תורה וחיי עם ישראל בארץ הקודש היתה קירבה בין היהודי להקב"ה, ותקופה זו נקראת תקופת ה"קידושין", שבין ישראל והקב"ה. והגלות, של עם ישראל מארצו: "מפני חטאינו גלינו מארצנו", הוא ה"גירושין", הפירוד, כביכול, בין הקב"ה לישראל.

אשה פטורה מקיום מצוות־עשה הקיימות בזמנים מסויימים בשנה. כמו מצוות ישיבה בסוכה, שהיא רק בימים מיוחדים בשנה – ט"ו בתשרי [אבל במצוות־עשה הקיימות תמיד ולא רק בזמנים מסויימים, כמו מצוות "אהבת הקב"ה" היא חייבת.

כשם שקיימת מצוות הכנסת אורחים בגשמיות – בנתינת מזון גשמי בשביל הגוף, כך קיימת גם מצוות הכנסת אורחים רוחנית – בנתינת מזון רוחני עבור הנשמה, והמזון הוא התורה והמצוות, שהרי התורה נקראת "לחם" ו"מים".

המנהגים של החסידים בענייני הריון לידה ברית פדיון הבן ותספורת כולל טיפים וסגולות לזרע חייא בר קיימא, ללידת בן זכר להריון קל ולידה קלה וכו'.

טיפים לחיי נישואין מאושרים ולשלום בית, אותם ניתן ללמוד מנגלה דתורה ובכפי שהם מבוארים בקבלה ובחסידות. מנהגים אותם הנהיגו החסידים בחיי הנישואין שלהם.

הטהרה מהטומאה בטבילה במי מקוה, ככתוב : "ורחץ בשרו במים חיים – וטהר" היא דבר על־שכלי הנשגב מבינת בני האדם, וכדברי הרמב"ם: "הטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו, והרי הן בכלל החוקים כו'".

ההשקפה היהודית שוללת נזירות והתרחקות בין הבעל לאשתו, אולם היא דורשת שמירה קפדנית על הלכות נידה. על המהות הפנימית שבטומאת "דם הנידה" על פי תורת הקבלה והחסידות בפרק שלפניכם.

קיימות שתי בחינות ב"רע" : כזה שאמרה התורה שהוא "אסור", וכזה שאמרה התורה שהוא "טמא". מה בין דבר אסור לדבר טמא?

אמרו חכמינו ז"ל בתלמוד: "תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה כו', עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך". וגם את האשה ציוו חכמים לכבד את בעלה ביותר.

החתונה היא המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין שנעשה על ידי חופה וקידושין, ולזה נלוים מנהגים רבים בחלקם בהשתתפות המשפחה והחברים הנותנים תמיכה ברכה ועידוד לזוג הבא בברית הנישואין.

כאשר יהודי בונה את ביתו בישראל הוא חייב בכמה מצוות כגון חנוכת הבית, קביעת מזוזה הכנסת ספרי קודש ועוד. על מנהגי הבית היהודי במשנת החסידות והקבלה במאמר שלפניכם.

מנהגים מהשידוך עד ערב החתונה כוללים איך למצוא שידוך, השתתפות ההורים בשידוך, חגיגת השידוך, קביעת זמן החתונה, ההזמנה לחתונה, השבוע שלפני החתונה ושבת כלה.

בימי חיי האמהות היו מאורעות חשובים רבים, ורוב רובם לא נכתבו בתורה, היות שאין בהם ענין ללימוד ומוסר השכל לדורות הבאים. אבל בנוגע ללידת ילדים מספרת התורה באריכות על כל אחת מהאמהות, על הדרישה והבקשה שלהן ללדת ילדים, וזאת, כדי ללמדנו על הרצון העמוק הקיים בכל אשה יהודיה: לראות פרי בטן, ללדת בנים ובנות.

לִכְאוֹרָה מַשְׁפִּיעַ נַעֲלֶה מִמְּקַבֵּל, אִישׁ נַעֲלֶה מֵאִשָּׁה, רַב אוֹ מוֹרֶה נַעֲלֶה מִתַּלְמִיד וְכוּ'. אוּלָם מֵהַנֶּאֱמָר בַּגְּמָרָא: "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתִי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתִי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן (תַּעֲנִית ז א), לְמֵדִים עַל הַכֹּחַ רַב הָעָצְמָה שֶׁל הַמְּקַבֵּל. שֶׁהֲרֵי "מִתַּלְמִידַי" – מֵהַמְּקַבְּלִים, לוֹמְדִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

מצוות הכנסת אורחים וגמילות חסדים היא לא רק לעניים אלא גם לעשירים, שכן המצווה, בעיקרה, אינה להאכיל את האורח, אלא לקבלו בסבר פנים יפות. שהרי גם ביחס לעשיר שאינו זקוק למזונו של המארח, קיימת מצוות הכנסת אורחים, כי המצווה אחידה לכל הבריות, את כולם צריך לקבל במאור פנים ובהרגשה נעימה.

"פרו ורבו" הוא הציווי הראשון שהצטווה האדם מיד לאחר בריאתו, שנאמר בפרשת בראשית: "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה גו'".

אברהם אבינו וויתר לא רק על "פת הלחם" שלו, על דברים גשמיים, אלא גם על דברים שהיו בעיניו הרבה יותר חשובים – התגלות של הקב"ה – וכל זה בשביל להכניס אורחים. זו היא מידת החסד האמיתית והמושלמת!

חובה וזכות גדולה היא לקיים את מצוות התורה והחכמים, להרבות במצוות פרו ורבו, ואין לעשות שום חשבונות ותכנוני משפחה.

ההתייחסות אל האשה היא דואלית, ויש בה סתירות. מחד, לחיוב – יש המדגישים את מעלתה, ומאידך, לשלילה – יש המדגישים את נחיתותה. אם כן, מהי ההתייחסות האמיתית לאשה? מהו, אם כן, סוד מעלת האשה?

מבואר במדרשים שהקב"ה ובני ישראל נקראים בעל ואשה. בחג השבועות, חג מתן תורה, היו הקידושין, בהם הקב"ה – הבעל, קידש את עם ישראל – האשה.