חזר בתשובה בזכות הרבי המהר”ש והרבי הריי”צ

יום ראשון כ״ח סיון ה׳תשע״ח
נער ממשפחה חסידית שבנעוריו התדרדר וירד מדרך התורה והמצוות וההשגחה העליונה הביאה אותו להיפגש עם הרבי המהר”ש עד שבסוף נפגש עם הרבי הריי”ץ וחזר בתשובה.
מאת כ"ק הרבי הריי"צ - רבי יוסף יצחק
תניא (7)

הקדמה

פטרבורג, ג’, י”א שבט שנת תער”ב מלון אסתרי חדר תקכז.

זה עתה, בשעה אחת עשרה וחצי בצהרים באתי במסע מהיר ברכבת אקספרס מפריז לפטרבורג, דרך חוף הים הצרפתי והאיטליאני, שמסלולו: פריז, מרסל, ניצה, מונטו־קרלו, מנטון, וינטומיליה, גניאה, פרנקפורט, ברלין, קגיגסברג, קובנה, פטרבורג.

כשעתים עשיתי בעיר, וגם הודעתי למכירי כי באתי. אמנם להיותי עיף מעמל הדרך, וגם בחפצי לרשום את אשר הזדמן לי במסעי זה, הודעתי למכירי, אשר בשעה התשיעית בערב נוכל להתראות.

אנכי נוסע במרכבת המסע המהיר בתא מיוחד, שכן כל התאים במסע זה הם רק עבור איש אחד בלבד.

במוצאי שבת קודש פרשת בא לפני מספר ימים, אור ליום א’ ט’ שבט בשעה אחת עשרה וחצי, יצא המסע מפריז. כשנכנסתי לתא שלי מספר 3 וראיתי את סדורו בשולחן וכסא, נוסף על המטה וחדר הרחצה אשר בין שני התאים, ומנורת המאור הבהיר, חשבתי כי אוכל גם לכתוב. אך כאשר החל המסע, נוכחתי לדעת כי מפני מרוצת המסע, אי אפשר לכתוב רק רשימת דברים, וגם זה בכבדות גדולה.

ביום א’, ט’ בשבט בהשכמה הגענו למרסל. המסע מתעכב כעשרה רגעים וממשיך הילוכו. משרת המרכבה מסביר לי, אשר במונטו-קרלו, וינטומיליה ובורדגערי, בכל אחת מהתחנות הללו, יתעכב המסע חמשה עשר רגעים, ובניצה ובמנטון כחצי שעה. ובכל עת הליכת המסע על חוף הים, תהיה הליכתו לא כל כך מהירה, למען יוכלו הנוסעים להתענג על נועם הדרת הטבע.

בכוסף מיוחד חיכיתי לבואנו למנטון, כי הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש, הרבי הרש”ב, וכבוד אמי מורתי הרבנית שטערנא שרה, כעת במנטון, וכפי ההתדברות עם אבי בעת צאתי ממנטון לפריז, בדרכי בחזרה, בעברי דרך מנטון יואיל אבי לבוא אל בית הנתיבות. ואז. אדווח לפניו את אשר עשיתי בפריז, והוא ייתן לי הוראות באופני העבודה בענייני הכלל בהמשך, בפטרבורג ומוסקבה.

בשעה תשע וחצי הגיע המסע לתחנת מנסון. ועוד בטרם עמד המסע, ראיתי כי אבי יושב על אחד הכיסאות באולם בית הנתיבות, אשר חלונותיו הגדולים פתוחים לרווחה אל מקום ביאת המסע. ומיד שעצר המסע, מיהרתי אל אולם בית הנתיבות.

אבי, הרב הקדוש, פגש אותי בפנים מאירות ובאותו הצחוק הנעים והרך החופף על פני קודשו, התומך את הלב ומעודדו.

רגעים אחדים עברו בשאילת שלום תוך שאני מספר לו באופן מפורט את כל אשר עשיתי בפריז. התחלתי לספר מביקורי הראשון אצל… וגמרתי באסיפה האחרונה שהיתה לנו במלוני ” גאר די נארד”  בהדרי 223 בשעה השביעית בלילה במוצאי שבת, והחלטותיה.

אבי, הרבי הרש”ב, נהנה מתוצאות נסיעתי זו, והמשיך לסדר עברי את ענייני העבודה בהתעסקות הכללית בעתיד. הוא אישר לי את תכנית העבודה, אשר על פיה היה עלי להתעכב בפטרבורג לא יותר מיום וחצי, ובמשך זמן זה הנה מלבד האסיפה בהשתתפות… להיות גם אצל… ביום ה’ בבוקר להיות במוסקבה, ובו ביום בלילה לנסוע דרך סמולנסק קרסנאיע לביתנו לליובאוויטש. ביום ג’ כ”ה שבט להשתתף באסיפת קיוב, בימים ב’ ג’ שהם א’ ב’ אדר להשתתף באסיפת פטרבורג, וביום ז’ ח’ אדר לבוא למנטון עם דיווח מפורט.

משרת המרכבה ניגש אלי להודיעני כי עלי לעלות למרכבה, כי בעוד רגעים אחדים המסע יוצא לדרכו.

הוד כבוד קדושת אבי הרב הקדוש ברכני בדרך צלחה. אנכי מיהרתי לעלות אל המרכבה ואבי נשאר באולם בית הנתיבות, רק התקרב אל אחד החלונות הפתוחים. וכאשר זז המסע, פרש את כפיו הקדושות בברכה כברכתם של הכוהנים.

כעבור רבע שעה כבר היינו בתחנת ונטמיליה שבגבול איטליה, ומשם נסענו הלאה.

 

המפגש האקראי ברכבת עם אחד מבני החסידים למשפחת מ’ החשובה

מה נהדר הוא המסע על חוף הים, וראוי היה במאד מאד לרשום הדר הרשמים מהמראות הנפלאים האלה, אבל אין הזמן ראוי לכך. והנני כותב בזה, רק את הרושם אשר פעל עלי המפגש שהזדמן כאן ברכבת. עם אחד מבני החסידים ממשפחת מ’ אשר, לא עלינו, בסיבות מסיבות שונות ירד מדחי אל דחי. והקדוש ברוך הוא, סיבת כל הסיבות, אשר חשב מחשבות “לבלתי ידח ממנו נדח”, הזמין לו רפואה.

משפחת מ’ היא משפחה מיוחסת בישראל בכלל, ובקרב החסידים בפרט. אבי המשפחה, רבי שלמה שמו, היה יליד העיר ש’, גזע למשפחה מכובדה. והשם ברכו בבנים ובבנות, ובעסקים גדולים במסחר האבנים הטובות ומרגליות. עיקר מסחרו היה בעירות הגדולות פטרבורג ומוסקבה שברוסיה. ולעתים קרובות היה נוסע לפריז שבצרפת, לאנטוורפן שבבלגיה ולאמשטרדם שבהולנד, להביא משם את האבנים הטובות והמרגליות.

רבי שלמה היה חסיד נלהב. בהיותו עוד נער לימים, היה אצל הוד כבוד קדושת אדמו”ר האמצעי, בנו של אדמו”ר הזקן מיסד חסידות חב”ד. וברכו בברכה משולשת, בבנים ובבנות, בעשירות ובאריכות ימים.

סיפור ארוך סיפר לי בנו החסיד רבי מנחם מענדל, מפני מה זכה אביו החסיד רבי שלמה להתברך בברכה משולשת הלזו (ורשומה היא ברשימות של שנת תרס”א, 11 שנה לפני שנכתב יומן זה.

רבי שלמה הדריך וחינך את בניו, על פי הוראתם של מלמדים חסידיים. ובכל עת מסעו להוד כבוד קדושת אדמו”ר ה”צמח צדק” היה לוקח גם את בניו איתו. וכשהגיע עונת השידוכין של בניו, חיתנם עם משפחות חסידים וגבירים מבני גילו, ולקח את בניו בתור שותפים לבית מסחרו אשר התרחב מזמן לזמן. גם בניו וחתניו. נעשו בעלי משפחה עם בנים ובנות, וגם הם עשו להם בתי מסחר במסחר האבנים הטובות והמרגליות.

החסיד הגביר רבי שלמה האריך ימים. והניח אחריו צאצאים בעלי שם, בקרב החסידים ובתוככי בעלי המסחר באבנים טובות ומרגליות.

 

ראה את הרבי במסעדה וקרה לו משהו:

בשעה הששית נכנסתי לקרון שבו היה המזנון לשתות כוס חמין, ואגב, גם לקרוא איזה מכתבים נחוצים אשר מסרם לי הוד כבוד קדושת אבי הרב הקדוש בעוברי דרך מנטון.

ליד אחד השולחנות, ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת הצהרים, בשר ויין.

בהיכנסי, ניגש אלי האיש וכובעו בראשו, הושיט לי ידו לברכת שלום. ושאל אותי, אם אני בנו של הרבי מהר”ש מליובאוויטש או אולי נכדו?

מתחילה עלה בדעתי שלא להשיבו, כי היטב חרה לי שאכל נבלה וטרפה. אבל, בראותי את פניו המפיקים הדרת חן, נמלכתי בדעתי, והשבתי לו: כן הדבר. הנני נכדו של הרבי מהר” ש מליובאוויטש.

פני האיש אדמו בשומעו את תשובתי, ודמעות נראו בעיניו. ובלי להוסיף מילה חזר לשולחנו, קרא למלצר, שילם לו, והלך מבלי לגמור את סעודתו.

בשעה אחת עשרה בלילה הגיע המסע לתחנת פרנקפורט דמיין, מקום שם עמד כשעה קלה. ירדתי מן המרכבה לשאוף מעט אויר צח. וראיתי, שהנה גם האיש ההוא הולך לקראתי. התקרב אלי ואמר, שהוא חפץ לספר לי ענין נפלא. ומיד בא לידי התרגשות גדולה, ודמעות התחילו ניגרות מעיניו עד שלא יכול לדבר. בין כה וכה, הגיע מועד לכת המסע. אנכי עליתי אל קרוני והוא עלה אל קרונו.

בבוקר השכם באנו לברלין. כשירדתי מהרכבת לשאוף אוויר, שוב התקרב אלי האיש וברכני בברכת “צפרא טבא”, והתאונן, כי כל הלילה לא נתן תנומה לעפעפיו.

כצאת המסע מברלין, עמדתי להתפלל (קודם לכן, לא היתה אפשרות להתפלל כי עדין לא האיר היום). אני עוד טרם כיליתי תפילתי, והנה משרת הרכבת נכנס אל תאי, ואמר, כי אחד הנוסעים מבקש רשות להיכנס אלי. השבתי לו, שיבקש סליחתו וימסור לו שיוכל להיכנס כעבור חצי שעה.

בבוא המועד נכנס. וביקש סליחתי על שהפריעני. ואמר, עודני בהתרגשות גדולה כזו, אשר אין בכוחי לדבר, ובכה בקול, דבר שפעל עלי רושם עז.

איש כבן חמישים ויותר, מלובש כאחד ממרומי עם הארץ, מגולח ושפמו עשוי בפנים יפות ומסבירות. ופתאום, בידיו כיסה פניו, ופרץ בבכי תמרורים באין אומר ודברים.

הייתי במבוכה, ולא ידעתי אם להרגיעו או לעוזבו לנפשו. הסתכלתי בו והנה כולו רועד, לרגע חשבתי אולי חולה רוח הוא, או אולי אסון קרהו.

לא יכולתי להתאפק יותר, והתחלתי להרגיעו. כעבור רגעים אחדים התחיל לדבר בקול רועד, “עשה עימי חסד נשמתי והשאל לי את התפילין שלכם” .

לא האמנתי למשמע אוזני, מבקש הוא שאעשה עימו חסד, ואשאיל לו את התפילין שלי. לא הספקתי לשאול שוב, והוא הוסיף ואמר, ” אוי, אלוקים שלי, אינני זוכר כבר כמה שנים לא הינחתי תפילין”, ובכה מבלי להירגע.

פתחתי את ילקוטי, הוצאתי את התפילין של רש”י וסידור ומסרתי לו. ואמרתי לו שהוא יכול להתפלל בתא שלי. יצאתי מהתא, כדי שלא להפריע לו, מלשפוך את נפשו לפני השם.

שעה גדולה האריך בתפילתו. בסיימו להתפלל, נכנסתי לתאי. הוא השיב לי את התפילין בתודה רבה, וביקש שאשאיל לו את הסידור. הבנתי, כי חפץ הוא לומר תהילים, וגם שיהיה לו במה להתפלל תפלת המנחה. הוא הלך אל קרונו מבלי להגיד לי מי הוא.

הבנתי, שמהפכה נפשית התחוללה בקרב האיש. אבל מי הוא האיש ומה קרה איתו לא ידעתי.

 

סיפורו המרתק של י’  מ’

המשך התיאור ביומן

בשעה השלישית אחר הצהרים, בא שנית המשרת ברכבת, ואמר, שאותו הנוסע שביקר אותי בבוקר, מבקש את רשות הכניסה.

הרשיתי לו ונכנס.

פניו היו חיוורות ועצבות הייתה נסוכה עליהם, ובקול לחש כאדם חולה התחיל לדבר:

שמי י; בנו של אחד מחסידי אבי אביכם, הרבי המהר” ש. רבי לייב היה שמו לבית מ’ יליד עיר ש’. בילדותי ובנערותי למדתי בחדר אצל מלמדים שונים, חסידים ואנשי מעשה. ובבית אבי היו מתקבצים החסידים בכל יומא דפגרא, וכמובן, שאנכי הייתי בין העשרה הראשונים.

 

תחילת התדרדרותי:

באחת השנים העתיק אבא משכנו מהעיר ש’ לעיר פטרסבורג. ולמרות שגם שם יסד ביתו על יסודות התורה ודרכי החסידות, וגם שם היו החסידים רגילים לבקר את ביתו. אבל בני השכנים השונים שגרו בשכונתנו, משכו את ליבי לעשות כמעשיהם.

באחד הימים בסוף הקיץ, בהיותנו בנאות דשא סביבות העיר פטרסבורג, אמר לי אבא, אשר בנסיעתו לראש השנה הבא לליובאוויטש, בדעתו לקחת גם אותי.

כבן ט”ו שנה הייתי אז, וכבר הספקתי לטעום מחיי הנוער אשר סבבוני, שאינם חפצים בשום מעצור לרוח תאוותם. ומובן, אשר רצונו וחפצו של אבי לקחתני לליובאוויטש, לא הסב לי עונג רב.

 

הנסיעה לרבי לחגים:

בא מועד, ואבא ואיתו שניים מבני החסידים נוסעים לליובאוויטש וגם אני עימהם. גם מבני משפחת א’ א’ וט’ הנודעים בקרב החסידים נסעו כעשרה איש, ועוד כחמישה ששה נוסעים על חשבונם של האחים הגבירים ק’ הנוסעים גם הם לליובאויטש.

ראות פני כבוד קדושת זקנכם, הרבי המהר”ש, פעל עליי רושם שלא ניתן לספרו בדברים. וכאשר נכנסתי אליו יחד עם אבא, ברכני בברכה מפורשת להצליח בכל אשר אעשה ואשר אזכור שהנני יהודי. כי הסביבה שהנני נמצא בה מסוכנת היא.

במשך זמן רב אחרי שובנו לביתנו לפטרסבורג, נשאר בי רושם היותי בליובאוויטש, ולכן נמנעתי מלהתרועע עם בני שכנינו הנוכרים. ואפילו בימי חגיהם לא לקחתי חלק בשמחתם ובמשחקים שערכו כדרכי בשנים הקודמות, לתימהונם הגדול. וככה נמשך הדבר עד בוא הקייץ, מועד צאתנו לנאות דשא.

 

ושוב התדרדרות:

בשבתנו במעון הקיץ, ואני כבר נכנסתי לבית ספר גבוה. הנה לאט לאט התחברתי עם בני הנעורים בני גילי, מהם בעלי השכלה ובעלי מדות טובות, ומהם אוהבי חיי עונג, וכולם כאחד פעלו עליי לנתקני מאורחות חיי ביתנו.

בפעם הראשונה איחרתי מועד בואי הביתה, ולא התפללתי מנחה ומעריב. בפעם השנייה לא התפללתי שחרית, כי מיהרתי אל חברי אשר חיכו לי ליד הנהר לשוט יחדיו. בפעם השלישית אכלתי איתם. ובמשך חודשי הקיץ, עזבתי את החיים הדתיים שהורגלתי בבית אבא.

בבואנו העירה ממעון הקיץ, התכונן אבא לעשות מסעו לליובאוויטש לראש השנה. אני נשארתי בבית. והנני זוכר כהיום, אשר בבואי לבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים, כבר הייתה הסביבה הזו מוזרה לי.

בימי החגים, חגי הנוצרים, הייתי בחברת בני גילי וחבריי, וכמעט שלא באתי הביתה. ורק פעם באתי הביתה לאמא, וביקשתי ממנה שתיתן לי כמה מאות רובלים. ופעמים הייתי במשרד של אבא, לבקש מהסוכן כסף הדרוש לי.

ככלות ימי החגים, כשבאתי הביתה, ייסר יסרני אבא ואמר, כי מוכן הוא לתת לי די כסף כפי הדרוש לי. אבל דורש הוא ממני במפגיע לנתק את כל היחסים שיש לי עם בני גילי, תלמידי בית הספר הפרוצים.

עניתי לו, שכבר בוגר הנני וחי אני על פי בחירתי ולהורים אין כל רשות להתערב בענייניי הפרטיים. ולאות מחאה עזבתי את בית הורי, ולקחתי לי מעון באשר בחרתי, וכה עברו עליי כשש שנים. גמרתי את בית הספר הגבוה, נשאתי אישה והסתדרתי באורחות חיים חופשיים שקבעתי לי. וכמעט שכחתי לגמרי את אורחות חיי בית אבא.

 

מצטרף אל הצעירים ה”שואפים קדימה” :

בעת ההיא נוסדה חברה חשאית של צעירים בשם “פראגרעסיסטים” – השואפים “קדימה”. אשר מטרתה הייתה, לעמוד לצד הנלחצים והנדכאים, להתעניין במצבם ולהיות בעזרם ברוח ובפועל. כשחלק גדול מעבודת החברה, היה, להתעניין במצב הכלכלי של אחינו בני ישראל.

 

הרבי המהר”ש בפטרבורג במסגרת פעילותו לטובת הכלל:

באחד הימים בחדש דצמבר 1881 [מסתים בט’ טבת תרמ” ב], פגשתי את אחד ממכרי.

ובדברו, סיפר לי, כי אדמו”ר מליובאוויטש, הרבי המהר”ש, מתארח בפטרבורג, ואשר ביקר כמה משרי הממשלה הגבוהים בדבר מצב הכלכלי של היהודים.

ובהיותי מהצעירים חברי “קדימה”, כאמור, התעניינתי לדעת, מה פעל זקנכם לטובת הכלל. למטרה זו סרתי אל המלון “סרפינסקי”  אשר ברחוב זבלקנסקי אשר שם התאכסן אז זקנכם.

 

המפגש עם החסידים ושמיעת קדיש מהרבי:

בבואי אל המלון, מצאתי שם כמה וכמה מבני החסידים, אשר זה כמה שנים מאז יצאתי מבית אבא לא ראיתים, ומה מאד שמחו לראותי. ואז, בפעם הראשונה, ראיתי את חיבתם החמה של החסידים לבן חבריהם, ואף למי שירד מהדרך.

נזכרתי, בשערורייה הגדולה שהייתה בבית אבא. בימים הראשונים, כאשר עזבתיו על מנת לגור במעון אשר לקחתי ברחוב פושקינסקי יחד עם רעיי הצעירים. ולנגד עיניי ניצב כמו חי, ביקורם של שניים מאוהבי אבא אצלי, לדבר על לבי לשוב לגור בבית אבא. ומה מאד הרהיבוני רגשות האהבה והחיבה שראיתי מהם לאבא ואליי, עד כי מרוב השתתפותם בצערו של אבא בכו בדמעות חמות.

ברור היה לי, אשר במשך שנים, לא אחת ולא שתים, דיברו אודותיי וגם התעניינו לדעת את אורחות חיי. ולא אסתפק אף רגע, כי אורחות חיי אז, הסבו להם צער פנימי. ואף על פי כן, בדורכי על מפתן בית המלון, קיבלו אותי בזרועות פתוחות ובדרישת שלום חמה כאילו הייתי אחד מחבריהם.

סגולה מיוחדת יש להם לחסידים, והיא “אהבת רעים, בלי הבדל מעמד ומצב, עני, עשיר, זקן ואברך. וסגולתם זו, מעמידה אותם על גובה מיוחד, נעלה, ואף נשגב.

לא פעם ולא שתים, דיברנו, אנחנו הצעירים החופשיים בינינו, אשר עלינו ללמוד את אהבת הרעים מן החסידים.

הפגישה הזו במלון סרפינסקי עשתה עלי רושם אדיר. ורגש נעים וחם הרגשתי, אשר לא אוכל לספרו בדברים.

עודני עומד וחולם בזכרונות ימים עברו, והנה, קולות “ברוך השם המבורך לעולם ועד” הבהילוני פתאום מבלי דעת מה זה. אך כרגע הבנתי, שהתחילו להתפלל תפילת ערבית. הרבי המהר” ש זקנכם, יצא מחדרו ואמר את הקדיש האחרון אחר עלינו, כי ביום ההוא היה יום היארצייט של הרבי הזקן בעל התניא.

כשלשה ימים לא יכולתי להשקיט עצביי, אשר התרגשו מפגישתי עם מכריי מימי נעורי וילדותי. וביותר, ” משמיעת הקדיש שאמר זקנכם אשר הזכירני את הימים שהייתי בליובאוויטש.

 

המפגש עם הרבי המהר”ש במלון:

ברביעי לינואר 1882, י”ג טבת תרמ”ב, נודע לנו הצעירים חברי “קדימה”, אשר שר הפנים רמז לשרי פלך קייב וצרניגוב ועוד, לעשות פרעות ביהודים. וכאשר ידענו, כי מטרת בוא זקנכם לפטרבורג היה בשביל ענייני הכלל. ובמיוחד אודות הפרעות ביהודים, שהתחילו אז בערי הנגב שבדרום מערב האימפריה הרוסית, ורוח המשטמה ליהודים שהתחילה לנשוב אז. וגם ידענו, שיש לו השפעה. גדולה בחוגי הממשלה, ואשר בחר לו לדבר בשפה ברורה ולדרוש בתוקף גדול הגנת עם ישראל אזרחי המדינה. לכן החלטנו, לשלוח כמה מחברינו, להודיע לזקנכם את אשר נודע לנו.

אמנם, ביודענו, שזקנכם הוא איש מתון ואיננו אוהב או אפשר גם שונא את הצעירים החופשיים. הרי יכול להיות וקרוב הדבר, אשר לא ירצה אף לשמוע לנו, ומה גם כי בוודאי ידרוש שנגיד לו שורש דבר וגם הוכחות גמורות. ובהיותי אחד מהעומדים בראש החבורה, מנהל המקצוע הנוגע לחוגי היהודים, נבחרתי אני ועוד אחד מחברינו לבקר את זקנכם ולגלות לו את אשר נודע לנו.

בבואנו למלון סרפינסקי, לא יכולנו לשית עצות בנפשנו איך להיכנס לזקנכם. כי להגיד מטרת בואנו לא יכולנו, ומבלי הגד מאומה ידענו מראש כי לא יתנו לנו להיכנס.

ובשומענו, שזקנכם נוסע בכל בוקר בשעה תשע וחצי לטייל. החלטנו לחכות לו בפרוזדור, ובעוברו נמסור לו פתק כי דבר נחוץ לנו אליו בעניין כללי ונבקש ממנו שיקבע לנו זמן.

למחרת בבקר, באנו אל המלון בשעה התשיעית כאשר החלטנו. ולמורת רוחנו נודע לנו, כי היום לא ייסע זקנכם לטייל, ואשר בשעה אחת עשרה נקבע אצלו לקבל לראיון שני שרים גבוהים מהמשרד לענייני פנים.

שמחנו לידיעה הזאת, כי הזמן מסוגל להודיע לזקנכם את אשר נודע לנו, כדי שיוכל להשתמש בזה בדברו עם שני השרים. אבל לא יכולנו לשית עצות בנפשנו, אין להיכנס אליו.

עודנו עומדים נבוכים, והנה נפתחה הדלת, וזקנכם יוצא מחדרו בלוויית הגביר החסיד הנודע, רבי נחום הרמנט, כשהם הולכים הלוך ושוב בפרוזדור המלון. עמדתי עם רעיי מרחוק באחת הפינות.

כעבור שעה קלה, הרים זקנכם את עיניו וראה אותי. ואף שלא ראה אותי זה כשמונה שנים, ולמותר להגיד, שבמשך זמן זה נשתניתי שינוי גדול. בכל זאת, הכיר אותי במבט הראשון, ושאל לשלומי ואם עודני זוכר את מאמר החסידות ששמעתי אז בליובאוויטש. ויפג לבי, ונפעמתי כל כך עד שלא יכולתי להוציא הגה מפי. חברי, בראותו כי נבהלתי, אמר “דבר נחוץ לנו אליכם רבי” .

זקנכם חזר לחדרו, ואמר לגביר החסיד נחום הרמנט. שיאמר לנו שאנחנו יכולים להיכנס.

לעולם לא אשכח אותו המבט העמוק שהביט עלינו זקנכם. מבט כזה לא יישכח לעד.

מהבוקר ההוא, הייתי אני וחברי ל”עוזרים” של זקנכם, בעניין השתדלותו איך להשקיט את רוח המשטמה ליהודים, שהתחיל להתפשט במידה גדולה בקרב שרי המלוכה ופקידי הממשלה.

הרבה מאד יש לי לספר, ממה שעשה ופעל אז זקנכם בפטרבורג. שבהשפעתו המרובה עצר כמה גזרות, ביושבו אז כחודש ימים בעיר זו.

 

בהשפעת המהר” ש:

באחד הימים, בהיותי אצל זקנכם, פנה אלי פתאום בשאלה: כמה זמן אין אתה מניח תפילין? ושמא תאמר אשר מי שהוא הגיד לי זאת, או שמא תרצה לכזב לי. הנה אספר לך כל מה שעשית ובאיזה זמן ובאיזה מקום עשית.

עודני משתומם מה לענות. והנה, התחיל לחשב אחת לאחת את כל הקורות אותי ושלבי הירידות, אשר בהם ועל ידם ירדתי ונותקתי מאורחות חיי היהודיים הדתיים.

עמדתי כבול עץ, ראשי היה עלי כגלגל, לבי התכווץ ופלגי מים ירדו מעיני.

ימים אחדים בושתי גם נכלמתי לבוא לזקנכם, עד שבאחד הימים קיבלתי פתק מהגביר החסיד נחום הרמנט. אשר זקנכם שאל עלי פעמים אחדות. ואז, באתי אל זקנכם וימלא את ידי בשליחויות שונות בענייני הכלל.

דיבורו האמור של זקנכם, פעל עלי רושם אדיר כל כך, עד כי למחרת בבוקר הישגתי לי תפילין (כי את התפילין שלי עזבתי בצאתי מבית אבא). ובסתר מבני ביתי וחברי, התחלתי להניח תפילין ולהתפלל, וזולת לחם ומים לא בא שום מאכל אל פי.

שבוע שלם “התהפכתי” בתירוצים שונים כי הנני חולה, ובגלל זאת לא אוכל לאכול. עד כי הוכרחתי לגלות לאשתי, שגמרתי בלבי שלא לאכול בשר טרפה. ובקושי רב עלה בידי עניין מאכלי היתר, ובמידה ידועה גם שאר עניני יהדות.

זקנכם עזב את פטרבורג ונסע לביתו לליובאוויטש. ואז התחלתי להסתדר באורחות חיים יותר דתיים. אמנם בבית אבא לא ביקרתי, והוא גם לא ידע משינוי אורחותי.

 

ביקורך של אבא:

באמצע חדש אפריל, לקראת סוף חודש ניסן שנת תרמ”ב, יצאתי עם אשתי ובני הבכור לגור במעון קיץ בסביבות פטרבורג. וכעבור כמה ימים בא אליי אבא לבקרני, דבר שהבהילני מאד ולא ידעתי פתרונו.

ומה התפלאתי בראותי, כי אבא מושיט לי מכתב מזקנכם כתוב לאבא, ותוכנו הזמנה לבוא לחג כלולת אחד מבניו, ובשולי המכתב פרישת שלום אליי, ומזמינני גם כן לקחת חלק בשמחתו.

האם, אמרתי לאבא, הוצרכת לטרוח בעצמך? הלא יכולת לשלוח את המכתב, עם אחד מפקידי בית מסחרך!

שליחות כזו, ענה אבא. אשר הרבי כותב במכתב אין אנו החסידים נוהגים לשלוח על ידי משרתים. שליחויות כאלו, צריכים למלא בעיתם ובזמנם בדיוק.

לא ידעתי, אמר אבא, מדוע ובעד איזה מעשים טובים זכית אשר כבוד קדושת אדמו”ר יכתוב לך פרישת שלום ויבקשך שתשמח בשמחתו. אבל מאחר שהרבי כתב לך, הנה מי יהרהר אחר המלך. ובקבלי היום את המכתב, קיימתי את דבר השליחות בזריזות, ועתה שלום.

ברוב עמל פעלנו אני ורעייתי על אבא, שיתעכב כמה שעות אצלנו, וישתה כוס חמין. והלכנו לטייל ביער.

אבא סיפר לי על אודות חתונת בן אדמו”ר ומעלותיו. ומעניין לעניין, סיפרתי לאבא דברים מקוטעים, מאותם הדיבורים אשר שמעתי מפי זקנכם בזמנים אשר ביקרתי אותו בהיותו בפטרבורג בחורף שעבר, תוקף דעתו ואבירת לבבו לבלי חת, לדבר עם השרים הגבוהים בדרישת הצדק והיושר בשפה ברורה.

כשלש שעות בילינו בשיחה, ופתאום שמענו קריאת ” שלום עליכם”. ונראה, כי החסיד ז’ ך’ הולך לקראתנו. הוא דרש בשלום אבא בחיבה גדולה וגם דרש בשלומי בפנים צוהלות, ובירך ברכת “שהחינו והגיענו לזמן הזה” .

אבא ואנכי, הסתכלנו זה בפני זה בתימהון רב, מבלי לדעת פתרון ברכת “שהחיינו”  של החסיד ז’ ך’.

למה כה תביטו עלי, אמר החסיד ד’ ך’, הלא דין מפורש הוא ב”סדר ברכת הנהנין”  של כבוד קדושת רבינו הזקן (יב, א), שעל כל דבר שמחת הלב שבא לאדם צריך לברך ברכת שהחיינו, בשם ומלכות.

ואני בראותי, כי אתה, לייבעלע יקירי, מטייל עם בנך י’ באהבה ובחיבה כראוי, וגם שמעתי מפי אברהם הקצב, אשר זה כחצי שנה שהוא לוקח בשר רק אצלו, שמח לבי במאוד בראותי אותו ובירכתי ברכת “שהחיינו”.

הלכנו שלושתנו דומם כשעה קלה, עד שהחסיד ז’ ך’ הפסיק את הדומייה, באומרו, שהרבה חסידים מתכוננים לנסוע לליובאוויטש לשמחת החתונה. וכה הלכנו עד בואנו לביתי.

רעיתי הכינה סעודת ערב. ואבא, חפץ לנסוע העירה, אולם החסיד ז’ ך’ הפציר בו, שיאכל לחם. וגם הוא השתתף בסעודה. אכלנו והיטבנו את ליבנו, ומני אז, הוקם שלום ביני ובין אבא.

 

בשליחות “קדימה”  לליובאוויטש והפגישה עם הרבי המהר”ש:

בעשרים לחדש יוני, ז’ תמוז תרמ”ב, בא זקנכם לפטרבורג ונתעכב כשבועיים, ופעל ועשה הרבה בנוגע לטובת הכלל. ובששי לחדש אוגוסט, כ” א מנחם אב, הייתה אסיפת מרכז “קדימה” לדון במצב הכלכלי הרע של ישראל בערי הנגב שברוסיה. והחלטנו לשלוח ציר מיוחד לזקנכם, להודיעו מהמצב בהווה ולבקש עזרתו, ושליחות זו הוטלה עליי.

בשמונה לאוגוסט, כ”ג מנחם אב, בבוקר השכם, באתי לליובאוויטש. וביודעי, כי דרכו של זקנכם לקום בהשכמה, הלכתי מיד אל החצר ומסרתי ליד אחד הגבאים מכתב חתום אליו, ולא עברה חצי שעה ונקראתי לחדרו של הרבי.

הרציתי לפניו את פרשת העניינים לכל פרטיהם, והוא חקר ודרש על כל פרט ופרט. וכעבור כשתי שעות הפסיק ואמר, אשר בגלל חולשות בריאותו הוא מוכרח לנסוע פעמיים ביום לשוח על פני השדה, בתשע וחצי בבקר ובשש וחצי בערב, והוא מוכרח כעת להפסיק. וקודם שעה אחת עשרה נתראה שוב.

בצאתי את פני זקנכם ראיתי, והנה מרכבה רתומה לשני סוסים דוהרים, ועל הדוכן יושב עגלון מלובש בבגדיו המיוחדים, חגור אבנט אדום וכובע עם נוצות בראשו, כחוק לעגלוני הרוזנים.

בעשר וחצי הלכתי לחצר אדמו”ר, אבל זקנכם טרם בא מטיולו. נכנסתי לבית הכנסת שלו לחכות, והנה מאות עינים מסתכלות בי, ואוזני קלטו קטעי שיחות שמדברים עליי, ומשערים השערות שונות על דבר בואי. אבל איש לא הרהיב, לגשת אלי לדבר אתי. זולת איזה יחידים שברכוני בברכת “שלום עליכם” .

בינתיים נפתחה דלת בית הכנסת ואיש אחד בא, ומיד התרגשו כל הנמצאים בבית הכנסת. וכולם כאחד, ניגשו אל האיש לברכו בברכת “שלום עליכם”, ואחדים מהם גם נשקו איש לרעהו, וחיבת אהבה נעימה הייתה נסוכה על פני כולם.”

האהבה הפשוטה והחיבה התמימה אשר ראיתי על פני האנשים אל האיש הבא, עניינה אותי מאוד.

פניתי לאחד האנשים בשאלה, מי הוא האיש הלזה? הלא הוא השוד”ר, השד” ר, השליח דרבנן, רבי גרשון דוב, ענני האיש בתמימות, האם אינכם מכירים את השוד”ר רבי גרשון דוב?

 

מפגש נוסף עם הרבי המהר”ש:

לא אכחד כי לא ידעתי פירושו של שוד”ר, וחפצתי לשאול מהאיש הדובר בי. אבל ברגע זה קרב אליי הגבאי רבי לויק, שהיה בתקן “הגבאי הראשון” של הרבי, אותו זכרתי היטב מהפעם הראשונה שהייתי בליובאוויטש עם אבא.

הוא כנראה לא הכירני, ואמר לי, כבוד קדושת הרבי קורא אתכם. והוסיף בזעף גלוי, כחמישה מניינים של אורחים מחכים ובתוכם גם כאלו ששבתו פה, ואשר על כן בבקשה שלא להתעכב הרבה אצל הרבי.

זקנכם פגש אותי בפנים מאירות, ואמר לי: עכשיו אני בא מה”אוהל”, ואבא, אדמו”ר ה”צמח צדק”, אינו סבור שהמצב הוא כל כך קשה אלא שצריך לפעול.

כשעה ארוכה דבר עימי הרבי בסדר עבודת ההשתדלות, עם מי צריכים להתראות ומה לדבר עם כל אחד. וציווה עליי לרשום כל דבר בקצרה. וכשראה שאני כותב בשפת המדינה, אמר, לא טוב לעשות כן, כי הצעירים בהווה צריכים להיזהר יותר, כי שבע עיניים על כל צעד.

בכלותו לדבר, כתב שני מכתבים בשפת המדינה, האחד לפרופסור ב’, והשני לאחד מעוזרי שר הפנים האדון ז’. ושאל אותי אם כתובים בדיוק כחוקי השפה, שלא יטעו בתוכנם, ומסרם לידי.

אחרי כמה רגעי דומיה, פנה אלי ואמר:

כשעלה משה רבינו למרום לקבל לוחות שניות, אמר לו הקב”ה: פסל לך, ופירש רש”י הפסולת תהיה שלך. ואתה ידעת, אמר לי זקנכם, שהפסולת הנשארת ממחצב אבנים טובות היא גם כן דבר נכבד שאפשר להתעשר ממנה.

בדבר הזה הראה לנו הקב”ה דרך באורח החיים בחיי עולם, שאדם העוסק בדבר טוב צריכים לתת לו איזה תשלום שכר.

אתה. אמר לי זקנכם, הנך עוסק בענייני הכלל ומגיע לך תשלום שכר. והתחיל להסביר לי את משמעות ענין הרוחניות. ואמר לי: ראיתי, כשאמרתי לך “שאני בא מהאוהל ואבא סובר שהמצב אינו כל כך קשה”, שצחקת בקרבך. ואין זה מפני שאין אתה מאמין ברוחניות, אלא, כי הינך שקוע מאד בעניינים מגושמים ואין לך מושג בענייני רוחניות.

שעה ארוכה דיבר אז זקנכם עימי, והרבה סיפורים סיפר. וסיים:

זכור ואל תשכח, כי “מרובה מידה טובה ממדת פורענות”, שהיא מדה רעה. ומה אם בישמעאל שהוא פרא אדם, אמרו במדרש רבה (הובא בפרוש רש”י בחומש), “זרוק חוטרא לאווירא על עיקריה קאים”, כלומר, זרוק מקל לאוויר על עיקרו ושורשו יעמוד (פתגם המביע, שתמיד אדם חוזר לשורשו). כל שכן, חסיד בן חסיד, בן בנו של חסיד, ש” על עיקריה קאי” .

כמה נודד יהודי, חמישים, חמישים וחמש שנים. דם רותח ותאוות צריכים להיות בהגבלה! זכור מי אתה, ואל תשכח את מקור מחצבתך! ישמור אותך השם יתברך ויתן לך אושר. אמור לאביך, שאני רוצה לראותו מיד.

 

בדרך חזור לפטרבורג:

כשיצאתי מאת פניו, נשאר כשעה וחצי עד צאת הרכבת מתחנת רודניא, הסמוכה ביותר לליובאוויטש, לויטבסק ולפטרבורג. ובמשך זמן זה, עליי לנסוע בעגלה מליובאוויטש עד התחנה ברודניא.

שבור מותניים מהנסיעה בעגלה באתי לתחנת רודניא, כעשרה רגעים טרם צאת הרכבת.

הסוכן, לא חפץ לתת לי כרטיס נסיעה ישר לפטרבורג. באומרו, שלא יספיק לו הזמן לחשוב כמה פרסאות עד פטרבורג, לקבוע את מחיר הכרטיס ולכתוב את הכרטיס, כי אינו רגיל בחשבונות גדולים כאלו. ולכן הוא ייתן לי כרטיס רק עד ויטבסק, והסוכן שבויטבסק בטח רגיל לחשוב גם חשבונות גדולים, ויוכל לכתוב כרטיס גם ישר לפטרבורג.

מפה מרודניא, אמר הסוכן, אין נוסעים לפטרבורג רק הרבי מליובאוויטש, ומודיעים לי כמה ימים מקודם, ואז אני מכין את הכרטיס, ובבואו אני רושם רק את היום ומטביע את החותם.

*

כשבאתי לדינאבורג ויצאתי מהמרכבה לבית הנתיבות לשתות כוס חמין. ראיתי, אשר השוטרים בודקים את תעודות הנוסעים, ואצל אחדים בדקו גם את החפצים וגם חפשו בכיסי בגדיהם. וערימות ערימות של נירות היו צבורים על השולחן, ופקידים אחדים יושבים וקוראים בהם.

נזכרתי בדברי זקנכם על דבר הזהירות הדרושה. והתחלתי לחשוב איך להימלט מזה, או לכל הפחות, למצוא פינה צנועה שאוכל לקרוע את שני המכתבים של זקנכם ואת רשימות הדברים בדבר ענייני הכלל אשר יעץ זקנכם.

אבל כעבור רגע, נתחזקתי בדעתי וכחסיד זקן הוחלט אצלי, אשר ודאי אותי לא יבדקו. פניתי אל המשרת, וביקשתי שיתן לי כוס קוניאק למזוג בשתייה החמה שלי.

כשתי שעות היו עוד, עד צאת המסע לפטרבורג. וכל הזמן בדקו את החפצים והתעודות של הנוסעים, וגם אצל אלו שישבו ליד השולחנות הגדולים והקטנים, מלבד איזה פקידים גבוהים לבושים בגדי שרד. ופעמים אין ספור עברו השוטרים על פניי הלוך ושוב, ואליי לא נגשו, וראיתי בכך מופת.

ביושבי בקרון הרכבת, נודע לי כי כמה עשרות אנשים נעצרו. מהם נאסרו ונשלחו למבצר הדנבורגי, ומהם שעיכבום עד אשר יתברר עניינם. איש לא ידע את סיבת הדבר, ורק בבואי לפטרבורג נודע לי סיבת הדבר. וגם נודע לי, אשר חבריי כבר דאגו לגורלי פן גם אני נלכדתי. וכאשר הרציתי לחבריי באסיפה חשאית את כל הדברים אשר יעץ זקנכם, דבר ההשתדלות להטבת המצב הכלכלי של היהודים, ודבר שני המכתבים אשר נתן לי, ואת אשר עבר עליי בתחנת דינבורג, התפלאו כולם.

ביום השני לבואי, ביקרתי את אבא וסיפרתי לו כמובן בסוד גמור, כי ביקרתי את זקנכם (את אשר דבר עימי אודות מצבי הפרטי לא סיפרתי לו), ואשר אמר לי כי חפץ הוא לראותו בהקדם.

עד ראש השנה הבא עלינו לטובה, השיב לי אבא, עוד נשארו פחות משני שבועות. בדעתי היה לנסוע לליובאוויטש ביום א’ של סליחות, שחל באתה השנה בכ”ו אלול], אבל עכשיו אקדים כמה ימים, למען אבוא לשבת קודש שלפני סליחות לליובאוויטש.

שני המכתבים, לפרופסור ב’ ולאדון ז’, פתחו לפני שערי ארמונות רוזני ארץ. ובמשך כשלשה שבועות, גמרנו את כל עבודתנו בהצלחה בלתי משוערת מראש, וכל אשר יצא מפי זקנכם הכל נתקיים.

בראותי את אבא אחר ראש השנה, נודע לי כי תיכף אחר השבת נסע לליובאוויטש. אמנם בבואו לשם היה זקנכם חולה. ואף כי דיבר עמו פעמים בקצרה, אבל מיום ליום נתגברה מחלתו, ואבא חשב לנסוע למחרת יום הכיפורים לבקרו.

כשהגיעה הידיעה המעציבה מהסתלקות זקנכם לפטרבורג (שהסתלק ביום השלישי, ברביעי לחודש ספטמבר, י”ג תשרי תרמ”ג, בצהרים), היה רעש גדול בכל מחנה ישראל, גם בין המתנגדים. ואפילו החופשיים קוננו על האבדה הגדולה אשר איבדה כנסת ישראל. גם אנחנו חברי מרכז “קדימה”  התאספנו לוועידה, ובכינו את שר ישראל.

 

לאחר הסתלקות הרבי המהר”ש התדרדרות בשלישית:

כשנה הייתי עוד תחת השפעתו הרוחנית של זקנכם.

מרכז “קדימה” נתפזר, ותמורתו נוסד מרכז של מורדים “רבלוציונרים” מהפכניים. במרכז זה לא עבדתי באותה המידה שעבדתי במרכז קדימה. אמנם, הייתי נוטה להם ועוזרם בסכומים גדולים כפי יכולתי, מלבד עזרת עבודה. ולאט לאט נותקתי מהחיים הדתיים. עד אשר התבוללתי בגויים ועשיתי כמעשיהם.

 

בעקבות חגיגת יום הולדתי:

בעשרים ושבע לחדש דצמבר, הוא יום הולדתי. והנני חוגג את היום הזה בכל שנה ושנה, בחברת מכריי ומיודעיי במשתה וסעודת רעים באחד מבתי האוכל הנודעים לתהילה בעיר פטרבורג.

אמנם זה כחמש שנים שנפטרה רעייתי. חוג רעיי התרחב, הוני נתרבה, וגמרתי אומר לחוג את יום הולדתי באחד ממקומות העידון בחוץ לארץ. והזמנתי את רעיי ונסענו יחדיו והיטבנו את ליבנו.

בשנה זו החלטתי לנסוע למונטה קרלו, משם לניצא לכמה ימים ומשם לפריז.

חבריי אישרו את החלטתי, ונסענו למונטה קרלו, ניצא ופאריז, ובילינו ימים אחדים ביחד.

חברי נסעו בחזרה, ואני נשארתי עוד ימים אחדים בפריז. ושלשום בלילה יצאתי בנסיעה זו, לחזור לביתי פטרבורגה.

*

אתמול ביושבי במזנון הרכבת, הרימותי את עיניי ואראה אתכם. והנה באותו רגע נראה לי פני הקודש של זקנכם, (שכידוע, קלסתר פניו של הרבי הריי”צ היה דומה לקלסתר פניו של הרבי המהר”ש. וידוע הסיפור אודות אחד מזקני החסידים בתקופת המהר”ש, שנכנס אל הרבי הריי”צ. וכשראה את תואר פניו מיד התעלף. וכששאלוהו אחר כך לפשר הדבר, הסביר, שבראותו את תואר פני הרבי הריי”צ, ראה לנגד עיניו את תואר פני רבו, הרבי המהר”ש). באותה התבנית אשר ראיתיו בפעם האחרונה, ונזכרתי בדבריו “זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאים”. ובשנה זו מלאו לי חמישים וחמש שנה.

כל הערב וכל הלילה צללו באוזני דברי זקנכם, “כמה נודד יהודי. חמישים. חמישים וחמש שנים. דם רותח ותאוות צריכים להיות בהגבלה! זכור מי אתה. ואל תשכח את מקור מחצבתך!” ושינה לא ראיתי בעיני.

היום הנני צם, ושום דבר מאכל לא בא אל פי, והנני תוהה על סדר חיי עד עתה. ואבכה בבכי רב, עד אשר רק בעמל רב נרגעתי.

 

הרגשת הרבי הריי”צ עם סיום סיפורו של י’ מ’

ביודעי כי יושב הוא בתענית וכבר הגיע זמן תפילת ערבית, זרזתי אותו ללכת לטעום דבר מה. אבל הוא מיאן בזה, והמשיך את סיפורו.

כשלש שעות בהפסקות קצרות ארך סיפורו של י’ מ; ולפני שנפרדנו אמר לי: בטח גם מחר תשאילו לי את התפילין שלכם, וכשאגיע לביתי במשך היום אשיג לי תפילין ואשנה את אורחות חיי, אהיה יהודי נאמן, ואקיים את מצוות זקנכם לזכור כי יהודי אני ואדע מאין באתי.

*

בדברו את דבריו אלה, ראיתי, כי רגש פנימי תקפו. ובחיבה יתירה נפרדנו איש מעל רעהו. זמן רב אחרי שהלך, הייתי תחת השפעת הרושם שעשה עליי סיפורו.

קרוב לשלושים שנה תרמ”ב-תרע”ב, הייתה האש האלוקית בדברי הקודש של כבוד קדושת זקני (הרבי המהר”ש) טמונה בחובו וכמוסה בתוכיות נקודת לבבו. והוא, האיש הזה, שחבק את אשפתות התאווה והחמדה, סוף סוף, הנה הקדוש ברוך הוא, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, הזמין לו עילה וסיבה, אשר בה ועל ידה, האש האלוקית שבדברי צדיקים החיים וקיימים לעד, יצא ללהב בשלהבת אש קודש לשוב אל השם מקרב לב עמוק.

מה נפלאו דרכי ההשגחה הפרטית, אשר השם יתברך בורא ומזמין עילות וסיבות לסמוך נופלים ולתת יד לפושעים להורותם את הדרך אשר ילכו בה. כאמור, “טוב וישר השם על כן יורה חטאים בדרך” (תהילים כ”ה ח), ומובא במדרש שוחר טוב על תהלים: למה טוב שהוא ישר ולמה ישר שהוא טוב”

מה רבו חסדיך השם. אתמול ישב על סיר בשר טרפה ונבלה והתענג על בקבוקי יין נסך. והיום הוא צם ומתענה, שב אל השם ומסגף את עצמו, ומקווה כי מעכשיו ישנה אורחות חייו ויחיה כיהודי נאמן.

 

המשך שמירת הקשר

פטרבורג, ד’ י”ב שבט תרע”ב.

בשעה החמישית צלצל אלי מר י’ מ’ ולא הייתי בחדרי. ובקש אשר בבואי אצלצל אליו. צלצלתי פעמים ולא היה במעונו.

*

מוסקבה, ה’ י” ג שבט ע”ב.

בשעה אחת עשרה, באתי הנה למלון באלשאי סיבירסקי חדר 74.

*אתמול בשעה תשע וחצי בלילה צלצלתי למר י’ מ:

הוא שמח מאוד על שמלאתי בקשתו לצלצל. ובישר לי כי אתמול רכש לו תפילין וטלית וגם סידור חומש ותהלים, ואת תקוותו הוא מגשים בחיים.

הוא רצה לשוחח עוד, אבל אמרתי לו שעלי לנסוע למוסקבה בנסיעה היוצאת בשעה אחת עשרה בלילה, ועוד עליי עבודה רבה.

*

 

קיסינגן (אשכנז) ג’ כ”ג מנחם אב תרע”ב.

היום פגשתי את מר י’ מ’, בפעם הראשונה אחרי אשר נפרדנו איש מעל רעהו לפני ששה חדשים בפטרבורג.

בשמחה רבה ברכנו איש את רעהו לשלום, ונדברנו להתראות היום בערב או מחר בבוקר.

*

קיסינגן ה’ כ”ה מנחם אב תרע”ב.

ביום רביעי בשעה אחת בצהרים, בא אלי הרבי מסטולין שליט”א, הרב הצדיק רבי ישראל פרלוב. ובשעה ארבע ביקרתי את הרבי שליט”א מאלכסנדר, הרב הצדיק רבי שמואל צבי דנציגר. לכן לא יכולתי להתראות עם מר י’ מ’ עד היום.

הקדמתי היום לעשות את כל חוקי המנוחה והנופש. ומהשעה השנייה אחרי הצוהורים עד השעה השמינית בערב, טיילנו יחדיו, ושמעתי בתשומת לב כל אשר סיפר לי.

וזהו תוכן סיפורו: בבואו אז לפטרבורג, לא היה יכול לסבול עוד את הסביבה של רעיו. ולכן החליט לנסוע לכמה שבועות למנטון. בחג הפסח היה בפרנקפורט-דמיין, ואחר כך כחודש ימים בביתו בפטרבורג, אבל רעיו הרגישו שעברה עליו מהפכה פנימית. אחר כך נסע למעון קיץ, וזה כשני שבועות שבא לפה, לקיסינגן. מכאן ייסע הבייתה. ולחודש תשרי, חדש החגים, הבא עלינו לטובה, בדעתו להיות בפרנקפורט-דמיין או באמשטרדם.

*

מוסקבה ה’ י”ד טבת תרע”ה.

היום, בלכתי ברחוב ניקאלסקי, פגשתי את מר י’ מ’. הוא שמח מאד לקראתי, וגם אני נהניתי לראותו.

הוא סיפר לי כל מה שקורה איתו. שעסקיו מצליחים, ובדעתו להעתיק מושבו לחו”ל. עוד טרם החליט לאיזה מקום, אבל למקום שבו יוכל לחיות חיים דתיים באין מפריע.

*

רוסטוב-דאן, כ”ב תמוז. תרע”ח.

היום סיפר לי מר ז’ ז’ שזה עכשיו בא מפטרבורג. שמנהל הבנק הסיבירסקי מר ס’ סיפר לו, אשר מר י מ’ הסתדר באמשטרדם, וגם עלה בידו להעביר לשם כל הונו, בכסף ומזומן ושטרות ורכושו הרב בזהב ואבנים טובות.

*

ברלין ד’ ו’ כסלו תרע”ח.

מלון קייזרהוף, חדר תע”ב.

היום, ביושבי בפרוזדור המלון עם חתני רש”ג, רבי שמריהו גוראריה שיחי’ התקרב אלי איש זקן ואמר לי שלום בשמחה רבה, ותמה שלא הכרתיו. הסתכלתי בו אבל לא יכולתי להכירו.

האם לא תזכרו? אמר לי, כאשר נסענו יחדיו מפריז לפסרבורג, שכרגע עובר ברעיוני כל המחזה ההוא.

הנני יכול להתנצל, אמרתי לו, באותה ההתנצלות אשר אחי יוסף לא הכירו את יוסף.

כן, אמר לי. אבל מלבד הזקן, גם שאר אורחות חיי מתאימים למה שציווני זקנכם הצדיק זכותו יגן עלינו.

הוא סיפר לי את מה שקורה אצלו. כי הסתדר באמשטרדם, וחי חיי מנוחה, חיים דתיים באין מפריע.

*

ניו יורק ד’ י”ז מרחשון תר”ץ.

היום ביקר אותי מר ח’ כ’ מאמשטרדם. ובהמשך השיחה סיפר לי, אשר כמה ממכרינו בפטרבורג הסתדרו שם. הוא הירבה לדבר בשבחו של מר י’ מ’, בגודל פזרונו לצדקה והחזקת תלמידי חכמים. הוא חי חיי עושר ומנוחה בחצר הגדולה אשר קנה. גם יסד בו בית כנסת, ומתפללים שם הרבה מניינים בכל יום. והוא בעצמו בא בכל בוקר להתפלל, ולעתים לא רחוקות גם למנחה ולמעריב. כשהוא משתתף בשיעורים שבין מנחה למעריב, ושאחרי מעריב.

*

ורשא ה’ י”ז טבת תרצ”ד.

היום שמעתי ממר ל’ ל’ כי מר י’ מ’ חלש בבריאותו באמשטרדם.

הוא בא לבית הכנסת רק בשבתות. אבל ביתו פתוח לרווחה לתלמידי חכמים.

לא האמנתי, אמר לי מר ל’ ל’, כי י’ מ’ ישתנה כל כך. הנני זוכר, אשר בביתנו לא היו רוצים להזכיר את שמו מפני רוע מעלליו. וכיום, אפשר לומר עליו את התואר צדיק.

 

מרינבוד ה’ ז’ אלול תרצ”ה.

היום שמעתי אשר בחודש סיון שעבר, נפטר מר י’ מ’ אחרי מחלה ממושכת. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.

 

פרסום תגובה חדשה

test email