חטיפה מסתורית בלב מוסקבה

הקראת כתבה
יום רביעי ז׳ אדר ה׳תשע״ח
המילים הראשונות במרומי הדף היו: “שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין” – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!
שבת (2)

הרב טייץ יצא מתפילת ערבית בבית הכנסת הגדול במוסקבה. הוא הלך לאיטו לכיוון בית המלון, חוצה בשלווה את הרחוב המרכזי, ונכנס לתוך סמטה שקטה וחשוכה. ואז קרה הגרוע מכל. לפתע נעצרה לידו מכונית ומתוכה פרצו שני צעירים רעולי פנים שכיסו את עיניו ודחפו ממחטה לתוך פיו תוך כדי שהם גוררים אותו בכוח לתוך המכונית. הוא רק נזרק לתוך המכונית וזו עקרה מיד ממקומה והחלה נוסעת במהירות מפחידה…

זהו, חשב הרב טייץ בליבו באימה, בזמן האחרון הבחין שלא כולם שם “למעלה” מביטים בעין טובה על מערכת הקשרים והיחס הטוב לו הוא זוכה מהשלטונות אך הוא לא התייחס לזה ברצינות וכעת זה הגיע… ושמא נודע להם על קשריו המיוחדים עם המחתרת  ועל הברחת תשמישי הקדושה, רק המחשבה על כך גרמה לו לפחד נוראי…

מבלי משים נגע הרב במעילו ונזכר שבכיס המעיל שוכן ספר  קטן שניתן לו לפני הנסיעה עם הוראה שלא ייתן אותו לאף אחד ורק שייקח עמו את זה לכל אשר ילך ברוסיה. נוכחותו של הספר בכיסו רק הפחידה אותו. מה יהיה אם יגלו זאת באמתחתו?…

הוא ציפה כבר לגרוע מכל ותסריט נורא עבר בעיני רוחו: הוא יובל עכשיו למרתפים החשוכים של ה – ק.ג.ב, שם וודאי יענוהו באכזריותם הנודעת לשמצה  ומי יודע מה יעלה בגורלו…

לאחר נסיעה, שנדמתה לו כנצח, נעצרה המכונית והוא הובל לתוך בית קטן מבודד ששכן בלב חורשה. השניים הושיבו אותו על כיסא, הסירו את הכיסוי מעיניו והממחטה הוצאה מפיו ואז הורידו שני הצעירים את המסווה מעל פניהם…

הרב טייץ היה בהלם. הזקנקנים שנחשפו מאחורי ה”מסווה” שהוסר והפנים העדינות שהביטו בו בחיוך מבויש הבהירו לו שהוא נפל לא בידי הק.ג.ב אלא ב…ידיים טובות.

הצעירים ביקשו את סליחתו. הם התנצלו על שנאלצו “לחטוף” אותו בצורה כזו שכן רצונם לדבר עמו בעניין דחוף וזו הדרך היחידה להביאו בלי חשד לביתם המחתרתי…

שני הצעירים לא היו מוכנים לשתף את הרב בפעולותיהם במסגרת המחתרת החסידית, אם מתוך ענווה, אם מצד הסודיות שבזה. הם רק אמרו שבררו עליו והגיעו למסקנה שאפשר לסמוך עליו ולכן ברצונם להעביר דרכו לרבי שתי שאלות “בוערות” ואין להם פנאי לחכות לבואו של השליח הסודי שדרכו נהגו להעביר שאלות לרבי.

למבוגר מהשניים נודע שאנשי ה”ק.ג.ב”  מחפשים אותו ולכן לכאורה עליו לברוח ממוסקבה, אלא שאז תתבטל כל הפעילות המחתרתית שהוא מנהל בשליחותו של הרבי והוא שואל מה לעשות.

הצעיר המשמש כמהנדס בכיר שמע על כמה יהודים שקבלו היתר יציאה לארץ ישראל ושאלתו אם להגיש בקשה ובכך להסתכן באובדן מקום עבודתו, שכן יפטרוהו ברגע הגשת הבקשה ויתכן שבכלל לא יאשרו לו וכך יצא קרח מכל הצדדים.

הרב טייץ היה נרגש מאוד מההשפעה העצומה של הרבי ומסירות נפשם של חסידיו ברוסיה להפצת תורה ויהדות וכמובן שלא יכול היה לסרב לבקשתם. מובן שהיה עליו לחרוט ולשנן במחשבתו ובזיכרונו את השאלות ואת שמות השואלים ושמות אימהותיהן כי היה אסור לו להסתכן בנשיאת פתק כזה בחיקו…

שוב נגע הרב בלי משים בכיס מעילו ונזכר בספר ה”תניא” שבכיסו. הוא סיפר להם אודותיו והם התרגשו מאוד ובקשו לראותו. כאשר הוציאו מכיסו הם לא הסתפקו בראייה ובקשו לאחוז בו תוך שהם ממלמלים בהתרגשות שזה תניא שהרבי עצמו נגע בו בידיו הקדושות.

לפתע השמיע המבוגר צעקת הפתעה והצביע על אחד הדפים של ה”תניא” שהיה קפל בראשו. הוא פתח באותו עמוד (קס”ב) ו…לא האמין למראה עיניו: המילים הראשונות במרומי הדף היו: “שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין” – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!

חברו הנדהם חטף מידיו את ה”תניא” והחל לחפש עוד עמוד שקפל בראשו… ואכן היה בספר עוד עמוד כזה! המילים הראשונות בראש העמוד (לח) היו: “להיכנס לארץ” וכך הותר הספק אם להגיש בקשה לאשרת נסיעה…

הרב טייץ היה בהלם. הוא נזכר כיצד כמעט וסרב לקחת את ה”תניא” המיוחד הזה. הוא ידע שעל ספר זה רשום השם “ליובאוויטש” ואם הם יפתחו את החבילות ויראו שיש לו משהו שקשור לליובאוויטש הוא יילקח למאסר מיד. הרב חודקוב הבהיר לו שהרבי לא יבקש ממנו לעשות דבר שיסכן אותו חלילה והוא אזר אומץ. הוא הביא עמו ארבע חבילות ואת ה”תניא” הניח בתחתית החבילה השנייה.

ובעצם הנס הגדול החל כבר שם!

בדרך כלל הוא היה עובר את בקורת הגבולות בשלום בהיותו אישיות מוכרת וכך הצליח מזמן לזמן להכניס תשמישי קדושה. דווקא הפעם הרי למרבה החשש היו במכס פקידים חדשים שלא הכירוהו, וכך הוא נאלץ לעבור בדיקה קפדנית שהחלה בפתיחת החבילה הראשונה, הפיכת תוכנה ובדיקת כל פרט ופרט שבה. המתח שלו הלך וגבר: הוא ידע שבתחתית החבילה השנייה מונח ספר ה”תניא” וכאשר יפתחו ויהפכו אותה היא תהיה גלויה מול עיניהם של הפקידים!

בינתיים החזירו הפקידים את כל מה שהוציאו מהחבילה הראשונה וכעת עמדו לפתוח את החבילה השנייה…

ואז קרה הדבר הכי בלתי צפוי: הם פתחו את החבילה השנייה, סקרו אותה מלמעלה לרגע קט ו…סגרו! את החבילה השלישית והרביעית הם פתחו, הפכו ובדקו בדקדקנות רבה בדיוק כמו את הראשונה! כלומר שברכתו של הרבי שמרה ולוותה את ספר ה”תניא” הזה לאורך כל הדרך!

פרסום תגובה חדשה

test email