ארה"ב עושה חסד

אם מתבוננים בהיסטוריה העולמית הרי תמיד, בניגוד להיגיון הפשוט, שבמלחמה יש רק מפסידים, היו מלחמות בלתי פוסקות בין העמים. אחדות מהמדינות התנהגו באופן אכזרי זו אל זו והתעסקו בעיקר בתועלת עצמן או בכיבוש מדינות אחרות וכיו"ב.

בספר עץ חיים לרב חיים ויטל שער מ"ט פרק ג' כתוב שכל טוב שעושות האומות אינו אלא לעצמן.

אלא שכל זה היה בעבר…

היום בנוסף לסיוע הישיר לבני ישראל כפי שראינו את הנהגתן במלחמת המפרץ יש גם עניינים שבהם רואים איך האומות בינן לבין עצמן עושות פעולות של טוב וחסד ועוד והוא העיקר: הן עושות טוב ללא אינטרס אישי!

ארה"ב מנצלת לא פעם את כוחה כדי לסייע ולהציל אנשים, פליטי מלחמות או נפגעי אסונות טבע, במקומות רחוקים, למרות שלתושביה לא באה מזה תועלת ישירה. מיד כששומעים על אנשים מסכנים, מבלי לחכות לבקשת עזרה, מתנדבים תושבי אמריקה  ומסייעים.

 עשירי העולם נותנים את כל הונם לצדקה

את המהפך הגדול שחל אצל הגויים בהתגברות תודעת החסד שלהם ניתן לראות בעובדה הבאה:

בסקר של מכון "יוגוב" הנערך בעשרות מדינות ברחבי העולם נבחר במקום הראשון  כ"איש המוערך ביותר בעולם לשנת 2015" ביל גייטס, מייסד חברת מיקרוסופט. היינו חושבים שמדובר כאן על עובדת היותו אחד משני העשירים ביותר בעולם אך מסתבר שלא זה מה שעושה אותו למוערך ביותר. הסיבה העיקרית לבחירתו הינה דווקא פעילותו הפילנתרופית. בשנת 2000 הקים עם רעייתו קרן תרומות למוסדות חינוך ואוכלוסיות חלשות ולמחקר רפואי לקידום מלחמה במחלות, בפרט אלו המאיימות על העולם השלישי. תרומות הקרן נאמדות בכשלושים מיליארד דולר. בשנת 2006 החליט וורן באפט המדורג כרביעי בין עשירי העולם לתרום את רוב הונו לקרן החסד של גייטס ומכאן התפתח מיזם ענק הפונה למיליארדרים ומבקש מהם ללכת בדרך זו ולתרום למעלה ממחצית הונם למטרות של עזרה וחסד, מיזם שהולך ומצליח וכבר הצטרפו לקמפיין ההתרמה הקרוי "התחייבות הנתינה" – אילי הון לא מעטים. (שיחת הגאולה)

 מיליארדרים גויים חסרי בית

צ'רלס פיני מייסד חנויות "הדיוטי פרי" (הפטורות ממכס) הרוויח קרוב לשמונה מיליארד דולר שמהם נותרו לו באופן אישי רק 2 מיליון דולר וזכות של נתינת כל הונו לצדקה!

לפיני אין בית, הוא מתגורר בדירות שכורות, אין לו מכוניות פאר והוא נחוש בדעתו לחלק את כל כספו מתוכו נתן כבר 7 מיליארד דולר לצדקה. פיני בן ה82 אינו מאמין במותרות ואינו רוצה שיזכרוהו כמי שהיה מיליארדר, במקום זאת רצונו לעודד עשירים לנהוג כמוהו: תרמו למטרות צדקה, תרמו כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולם.

בדומה לפיני גם ניקולס ברגרואין, ששווי הונו מגיע לשני מיליארד דולר נטו, הגיע למסקנה שערכם של החיים אינו קשור לחפצים שאדם מחזיק בבעלותו. בשנת תש"ס הוא החליט למתן את החיבור שלו לדברים גשמיים. בתחילה מכר את דירת הפאר שלו במנהטן, לאחר מכן את אחוזתו באי פרטי בפלורידה יחד עם מכוניות הפאר והתכשיטים היקרים שלו. הוא מטייל בעולם ומתגורר בבתי מלון. בארה"ב הוא מסווג כ"הומלס" (חסר בית) אך מפתיעה היא העובדה שהוא חתם על התחייבות לתרום לפחות מחצית מכל הונו ולדבריו כל מה שהוא עושה כעת זה כדי שיהיה לו יותר לתת. בסופו של דבר הוא מתכוון לתרום את כל הונו לצדקה.

בהצהרה מפתיעה לעיתונות אמר: "כל מה שבבעלותי אינו אלא זמני, שהרי אנו נמצאים כאן לתקופת זמן קצרה. המעשים שלנו הם שיישארו לנצח!"

במסכת בבא בתרא דף י' עמ' ב' נאמר על הפסוק "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" (משלי יד, לד): "כשם שהחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם".

בספר יחזקאל טז, מט נאמר: "הנה זה עוון סדום… יד עני ואביון לא החזיקה" כלומר שעוונם של אנשי סדום הגויים היה אי נתינת צדקה לנזקקים היפך "ישובו של עולם" שזה עניינם ותפקידם של בני נח "לתקן עולם במלכות ש-די".

(הירחון היהודי העולמי "זמן")

שירלי מצילה שמונה מיליון בני אדם ממצוקה

הגברת שירלי צ'לום נבחרה  לקונגרס בארה"ב כנציגת המחוז ה-12 של העיר ניו יורק.

התקשורת האמריקאית הבליטה ללא הרף את העובדה שזו האישה השחורה הראשונה בקונגרס. לא שהפגינו אליה 'אהדה', הייתה זו יותר סקרנות מהולה בציניות הרגילה שלהם. אך  הצרות (ו"ו בחולם) שלה נגרמו בעיקר ע"י הצרות (ו"ו בשורוק) עין של עמיתיה בקונגרס…

חברי הקונגרס האחרים לא ראו בעין יפה את העובדה שהיא "העיזה" לחדור למקום המיועד לדעתם רק ל"אליטות". שירלי שהגיעה עם מרץ ורצון עז לפעול ולעשות לטובת הציבור מצאה את עצמה דורכת במקום.

בעקבות לחץ של פוליטיקאים מדרום ארה"ב הצטרפה שירלי לוועדת החקלאות. שם נדמה היה כי יש לה לכל הפחות קצת השפעה. היא הייתה מעוניינת להשפיע ולקדם דברים, לעזור למסכנים, אך חברי הוועדה לא הראו שום נכונות לכך. גם התקשורת ש"השקיפה" לפני קבלת המינוי מהצד הפכה אף היא לעוינת. התקשורת בניו יורק מתחה ביקורת קשה על הצטרפותה לוועדה והטילה ספק ביכולתה לקדם חקיקה שתועיל לתושבי המדינה.

שירלי הרגישה מדוכדכת וחסרת מרץ ורצון להמשיך ולפעול.

ואז כשכולם חשבו שהיא "על הקרשים" התאוששה לפתע ותוך מספר חדשים הצליחה לחולל מהפכה חקלאית חברתית עצומה. היא נפגשה עם חבר הסנט מר בוב דול שייצג את מדינת קנזס. מר דול חיפש באותם ימים עזרה לחקלאים במדינתו ובמדינות החקלאיות הסמוכות אליה שהיו נתונים אז בנפילה כלכלית קשה והפסידו סכומי עתק.

"אמריקה החלה לרכוש יבול מקובה" – הסביר הסנטור לשירלי – "כתוצאה מכך התרוששו החקלאים האמריקנים שיש בידם עודפי יבול עצומים ואין מה לעשות בהם"

שירלי נראתה כמי שצפתה רק לזה. היא יזמה תכנית מהפכנית לנצל את היבול הרב שנותר עבור נשים בהריון בסיכון ועבור תינוקות ממשפחות מצוקה. התוכנית הורחבה ושודרגה עד  שבמסגרתה מקבלים למעלה משמונה מיליון בני אדם בכל מדינה ברחבי ארה"ב מזון מידי חודש בחודשו. זוהי תכנית תלושי המזון המוכרת כ"פוד סטמפס".

כלומר שלפנינו דוגמא של גויה שעושה צדקה וחסד למיליוני בני אדם. לא זכור במהלך ההיסטוריה שאצל הגויים הייתה כזו נתינה…

ההודי שהציל מיליונים ממוות

הוא כבר חשב לטרוק את אפרכסת הטלפון בזעף. עוד נודניקים שרוצים לסחוט את כספו. אך משהו בתוכו לא נתן לו להתנגד…

"מה אמרתם? ערב התרמה?  אין בעיה אני בא!"

הדוברים מעבר לקו היו מופתעים מהסכמתו המהירה. הוא אפילו לא התעניין לאיזו מטרה נועד ה"ערב" הזה.

הוא הגיע לבוש במיטב מחלצותיו. קיבל את הכבוד לשבת על בימת המכובדים. הקשיב בנימוס לנאומים. רק לאחר מחצית השעה של דיבורים קלט את המטרה. ברחובות הודו  מתגלגלות גוויות של בני אדם רבים שנפחו נפשם בהיותם ברחוב. משאיות התברואה האוספות את הזבל מהרחובות לא יכולות לפנות גם את הגוויות ולכן הוחלט על משטחי עץ מיוחדים שיוצמדו למשאיות וישמשו לפינוי הגוויות. כל הגבירים שהוזמנו לערב ההתרמה נקראו לתרום עבור הפטנט החדש שיתרום לאיכות החיים, למניעת מחלות וזיהום ולשיפור הנוף…

אכן באמת מוזר, חשב, הרי ראה את הגוויות הללו, איך זה שמעולם לא נתן את דעתו על כך? מה הסיבה שכה הרבה בני אדם מתים ברחוב?

את תמיהתו זו השמיע בקול כשניתנה לו רשות הדיבור. כשנענה שהם מתים מרעב שאל: "לא יותר פשוט והגיוני שבמקום לגייס כסף לטיפול בגוויות לאחר המוות תגייסו כסף להצלתם לפני מיתה ברעב?"

בהמשך דבריו עורר על הקמת בתי תמחוי גדולים בכל מקום ומקום שיספקו מזון לכל הרעבים ואת התרומות של משתתפי הדינר יתנו למטרה החשובה הזו!

דבריו התקבלו בתשואות רמות ואכן הוא לקח על עצמו את הקמת בתי התבשיל ובסיועם של הגבירים האחרים שהשתתפו באותו ערב זכה לפעול להצלת מיליוני בני אדם ממיתה משונה!

מה מנע ממנו ברגע האחרון לטרוק את הטלפון כששמע שמזמינים אותו ל"דינר"? הוא נזכר לפתע במילים ששמע כמה חדשים קודם…

 מי דאג לסינים?

בלב מנהטן בולטת בייחודה ה'צ'יינה טאון' הלא היא השכונה של הסינים. השכונה הזו שיש בה בנינים סינים עם גגות מחודדים צבועים אדום ומקושטים בזהב מושכת תיירים רבים. יש שם הרבה מה לראות… הם עושים כסף רב מהתיירים שמציפים את  המסעדות הסיניות ואת חנויות התכשיטים, חפצי הנוי והקשקושים.

אך מסתבר שלא תמיד היה ככה…

כשהסינים הובאו לארה"ב באמצע המאה הקודמת ככוח עבודה זול כדי לבנות מסילות ברזל ראו בהם הלבנים משיגי גבול שבאו לדחוק את פרנסתם.

הסינים חיו בתנאים עלובים ביותר. בדירת שני חדרים קטנה  הצטופפו חמש עשרה איש. היו שגרו בפחונים שהשמש הכתה בהם ללא רחם. ובנוסף לתנאי המגורים הנוראים סבלו הסינים משנאתם של העובדים האמריקאים הוותיקים.

ולא בגלל שהם לא עבדו טוב,  להיפך! דווקא בגלל שעבדו יותר מידי טוב…

בשל נכונותם של הסינים החרוצים לעבוד תמורת פרוטות בכל עבודה שתזדמן מצאו עצמם העובדים המקומיים מחוסרי פרנסה. מי ירצה להעסיק אמריקאי מפונק תמורת מאה דולר כשיש לו אפשרות להעסיק סיני חרוץ בחצי מחיר. השנאה הייתה כה גדולה שלא נתנו להם אשרות כניסה, לא אפשרו להם להתאחד עם בני משפחתם ולהביאם לאמריקה ועד שהממשלה חוקקה חוק פדראלי להרחיקם מאמריקה… בקיצור הם כלל 'לא ליקקו דבש' בלשון המעטה.

ישועתם הגיעה ממקום שלא פיללו כלל. דווקא הנציג החדש של מנהטן, אמריקאי מלידה שעל פניו נראה כאילו כל קשר בינו לבין הסינים מקרי בלבד, החל  לפעול במרץ למענם. בזכות השתדלותו השתפרו תנאי חייהם ללא הכר. הוא עניין סינים עשירים מהונג קונג שהחלו להזרים כספים ולקנות בנינים למען אחיהם בניו יורק. כך במשך הזמן השתפרו תנאי החיים בשכונה עד שהגיעו לרמה הנוכחית. ונשאלת השאלה מה מביא סנטור לבן לפעול למען הסינים בניגוד לדעת בוחריו ובניגוד  לחוק הממשלתי?