היה זה באמצע ההקפות עליהן ניצח הרבי בשמחה רבה שהלכה וגברה מרגע לרגע. לפתע הורה הרבי לקרוא להקפה הבאה את כל האורחים מצרפת. מי שציפה לראות חסידים מבטן ומלידה, אנשי צורה שזקנם יורד על מדותם נדהם לראות סטודנטים ותלמידי תיכון עם מכנסי ג'ינס, קוקו ושערות ארוכות, מראה שהעיד שזה מקרוב באו. כדי להגיע לבימת ההקפות הרי בשל הצפיפות הרבה לא הייתה כל דרך להגיע אלא להישלח ב…"דואר אוויר" היינו שהם הועברו מעל ראשי האנשים…

ואז הפתיע הרבי שנית: הוא פתח בהמנון הצרפתי ה"מרסלייז" (ניגון המהפכה הצרפתית) בצרפו את המילים מסידור התפילה: "האדרת והאמונה לחי עולמים".

קשה לתאר את אשר התרחש בבית הכנסת בדקות אלו: הצעירים מצרפת שרו בהתלהבות וכל האחרים הצטרפו בהדרגה כשהם לומדים לראשונה את הניגון. השירה הזו לא פסקה גם עם תום ההקפות: עד הבוקר המשיכו כולם לשיר ולרקוד!

(אני הייתי שם באותו שמחת תורה – הרב רפאל חרותי)