עִנְיָנָהּ* שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת**

א. בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָנָהּ שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת1 – וְהַחִדּוּשׁ שֶׁבָּהּ עַל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְפָנֶיהָ – נֶאֶמְרוּ בֵּאוּרִים רַבִּים. וּמֵהֶם:

א) בִּזְמַנּוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָיָה הָעוֹלָם בְּמַצָּב שֶׁל הִתְעַלְּפוּת, וְעַל יְדֵי גִּלּוּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתוֹרַת הַחֲסִידוּת, נִתְעוֹרֵר הָעוֹלָם2 מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ3.

ב) "חָסִיד הוּא שֶׁעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין"4 (כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה5 "שׂוֹרְפָן חָסִיד – אַף עַל גַּב שֶׁמַּזִּיק לוֹ").

ג) "מַעֲלַת הַחֲסִידוּת הוּא שֶׁהַכֹּחוֹת הַטִּבְעִים נַעֲשִׂים כֹּחוֹת אֱלֹקִים"4. וּכְמַאֲמַר רַבֵּנוּ הַזָּקֵן בַּעַל הַתַּנְיָא וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ "כָּל עִנְיַן הַחֲסִידוּת הוּא לְשַׁנּוֹת טֶבַע מִדּוֹתָיו"6: לֹא רַק לְשַׁנּוֹת מִדּוֹתָיו הַטִּבְעִים אֶלָּא גַּם – "טֶבַע מִדּוֹתָיו"7.

ד) תּוֹרַת הַחֲסִידוּת חִדְּשָׁה אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם מִי שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גְּבוֹהָה וְגַם לֹא זִכֵּךְ אֶת עַצְמוֹ, יוּכַל לְהַשִּׂיג אֱלֹקוּת8. כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁתּוֹרַת הַחֲסִידוּת בֵּאֲרָה אֶת הָעִנְיָנִים שֶׁל חֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבַּתּוֹרָה וְקֵרְבַתָּם אֶל הַשֵּׂכֶל בְּדֻגְמָאוֹת וּמְשָׁלִים מִכֹּחוֹת וּתְכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ – "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקָה"9 – נִתְּנָה הָאֶפְשָׁרוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְהַשִּׂיג גַּם חֵלֶק זֶה שֶׁבַּתּוֹרָה; וְלֹא רַק בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, אֶלָּא גַּם בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הַשִּׂכְלִית עַד – בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית.

 

ב. מוּבָן וּפָשׁוּט כְּדִלְקַמָּן, אֲשֶׁר תּוֹרַת הַחֲסִידוּת הִיא נְקֻדָּה אַחַת שֶׁאֵינָהּ מֻרְכֶּבֶת מִפְּרָטִים שׁוֹנִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּבֵּאוּרִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה (וּבְעוֹד בֵּאוּרִים10), מַעֲלוֹת שׁוֹנוֹת הֵן, הֲרֵי מֻכְרָח – שֶׁמַּעֲלוֹת אֵלּוּ אֵינָן מַגְדִּירוֹת וּמְמַצּוֹת אֶת מַהוּתָהּ שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת. מַהוּתָהּ שֶׁל הַחֲסִידוּת הִיא נְקֻדָּה עַצְמִית הַמֻּפְשֶׁטֶת מֵעִנְיָנִים פְּרָטִים, אֶלָּא – מִצַּד נְקֻדָּתָהּ הָעַצְמִית, נִמְצָאוֹת וּמִסְתַּעֲפוֹת מִמֶּנָּה מַעֲלוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְמַעְלָה11.

הַנְּקֻדָּה הָעַצְמִית שֶׁל הַחֲסִידוּת הִיא [כַּמְּדֻבָּר לְעֵיל בְּהַמַּאֲמָר, שֶׁבִּיסוֹדוֹ הוּא מַאֲמָר שֶׁל כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוֹ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן12] – הַמְשָׁכַת אוֹר חָדָשׁ מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַכֶּתֶר13, וּלְמַעְלָה יוֹתֵר – הַמְשָׁכַת בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת עַתִּיק מַמָּשׁ, בְּחִינַת אֵין סוֹף שֶׁנִּמְצָא בְּרֵישָׁא דְּלֹא אִתְיְדַע14.

וְעִנְיָן זֶה עַצְמוֹ (שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַמַּאֲמָר), מַכְרִיחַ אֲשֶׁר כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּחֲסִידוּת הַמְּבֹאָרוֹת בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים הֵן רַק הִסְתַּעֲפוּת מִנְּקֻדָּתָהּ הָעַצְמִית. כִּי מִכֵּיוָן שֶׁהַחֲסִידוּת הִיא הַמְשָׁכַת בְּחִינַת אֵין סוֹף, הֲרֵי מוּבָן וּפָשׁוּט אֲשֶׁר "אֵין סוֹף" הוּא הָעַצְמִי, וְכָל שְׁאַר הָעִנְיָנִים אֵינָם אֶלָּא נִמְצָאִים וּמְסוֹבְבִים מִמֶּנּוּ.

 

ג. הָאָמוּר לְעֵיל בְּנוֹגֵעַ לְתוֹרַת הַחֲסִידוּת, הוּא בִּכְלָלוּת בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה: הַתּוֹרָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַמִּינֵי-שְׁלֵמוּת וּמַעֲלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּעוֹלָם [הַנֶּחֱלָקוֹת בִּכְלָל – בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם קָטָן הוּא הָאָדָם15 – לְמַעֲלוֹת הַמֹּחִין וּמַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת:

בְּהַנְהָגוֹת מוּסָרִיּוּת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת – הֲרֵי הַמִּשְׁפָּטִים וְדַרְכֵי הַמּוּסָר שֶׁבַּתּוֹרָה (דְּמַסֶּכֶת אָבוֹת16 וְכַדּוֹמֶה) הֵם תַּכְלִית הַטּוֹב וְהָאֱמֶת. וְכָל שִׁיטוֹת הַמּוּסָר שֶׁבָּדוּ בְּנֵי אָדָם מִלִּבָּם, מְעֹרָבוּת הֵן טוֹב וְרַע, אֱמֶת וְשֶׁקֶר17. וְחֶלְקֵי הַטּוֹב שֶׁיֶּשְׁנָם בְּכָל אַחַת מֵהַשִּׁיטוֹת מְקוֹרָם הוּא בְּתוֹרָהּ (וְכַיָּדוּעַ הַסִּפּוּר מִכְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוֹ"ר18, שֶׁבְּאַחַת מִנְּסִיעוֹתָיו, הִתְוַכְּחוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים וְהִבִּיעוּ דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת אוֹדוֹת יַחַס הַתּוֹרָה לְהַשִּׁיטוֹת הַמְּדִינִיּוֹת וְעִם אֵיזוֹ מֵהֶן הִיא מַסְכֶּמֶת, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הֶרְאָה מָקוֹר בַּתּוֹרָה לְשִׁיטָתוֹ. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת חַוַּת דַּעַת כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוֹ"ר בָּזֶה, עָנָה: הַתּוֹרָה, לִהְיוֹתָהּ תַּכְלִית הָאֱמֶת וְהַטּוֹב, יֶשְׁנָם בָּהּ כָּל הָעִנְיָנִים הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל הַשִּׁיטוֹת).

בְּנוֹגֵעַ לְהַחָכְמוֹת – הַתּוֹרָה הִיא הַחָכְמָה הַיּוֹתֵר נַעֲלֵית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב19 "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"] וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁכָּל הַשְׁפָּעַת הַחַיּוּת בָּעוֹלָם (גַּם בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים) תְּלוּיָה בְּ(דִקְדּוּק קַל שֶׁל) תּוֹרָה20.

אָמְנָם, לֹא זוֹהִי מַהוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה. מַהוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא מַה שֶּׁהִיא "מְיֻחֶדֶת לְגַמְרֵי בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמְּלֻבָּשׁ בָּהּ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד". וְלָכֵן, כֵּיוָן שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הֵם כְּלֹא מַמָּשׁ לְגַבֵּי אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כֵּן הֵם גַּם לְגַבֵּי הַתּוֹרָה, וְלָזֹאת "אֵין לְשַׁבְּחָהּ כְּלָל בִּתְהִלַּת חַיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, מֵאַחַר דְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי"20. אֶלָּא – מִצַּד נְקֻדָּתָהּ הָעַצְמִית, שֶׁמְּיֻחֶדֶת הִיא בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כּוֹלֶלֶת הִיא בְּמֵילָא גַּם אֶת כָּל הַמִּינִי-מַעֲלוֹת וּשְׁלֵמוּת שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל יָדָהּ – הַשְׁפָּעַת הַחַיּוּת  וְכֻלֵּיהּ.

אָכֵן, אַף שֶׁכָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, נְקֻדָּתָם הָעַצְמִית הִיא מַה שֶּׁהֵם מְיֻחָדִים בְּאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל זֶה, עִקַּר נְקֻדָּה זוֹ מִתְבַּטֵּא בְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת (וְכָאָמוּר בְּהַמַּאֲמָר בְּנוֹגֵעַ לַ"חֲסִידוּת", שֶׁהִיא (דַּוְקָא) הַמְשָׁכַת אֵין סוֹף שֶׁנִּמְצָא בְּרֵישָׁא דְּלֹא אִתְיְדַע),

כִּי כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, בְּחִינַת הָ"אֵין סוֹף" שֶׁבָּהֶם מִתְלַבֵּשׁ הוּא בְּאֵיזֶה צִיּוּר – צִיּוּר הַמַּגְדִּיר וּ"מְבַטֵּא" (גט אריס) מַהוּתוֹ שֶׁל חֵלֶק זֶה, וְצִיּוּר זֶה שֶׁל חֵלֶק תּוֹרָה זֶה [פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ, סוֹד], מַעֲלִים הוּא עַל פְּשִׁיטוּת הָאֵין סוֹף הַמְּלֻבָּשׁ בּוֹ – הֶעְלֵם דִּלְבוּשׁ שֶׁכִּבְיָכוֹל אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיפוֹ. וְאִלּוּ תּוֹרַת הַחֲסִידוּת, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מֻגְדֶּרֶת בְּאֵיזֶה צִיּוּר, וְהַ"צִיּוּרִים" שֶׁעִנְיָן שֶׁבַּחֲסִידוּת מִתְגַּלֶּה עַל יָדָם – "כַּלְּבוּשׁ21 תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ" (שֶׁלָּכֶן כּוֹלֶלֶת הִיא אֶת כָּל ד' הַחֲלָקִים פַּרְדֵּ"ס שֶׁבַּתּוֹרָה וּמְחַיָּה אוֹתָם, כְּדִלְהַלָּן22), אֵין הַצִּיּוּר מַעֲלִים בְּהֶעְלֵם אֲמִתִּי אֶת פְּשִׁיטוּת הָאֵין סוֹף שֶׁבּוֹ.

 

ד. בֵּאוּר מַהוּתָהּ שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת יֻבְהַר עַל יְדֵי בֵּאוּר תָּכְנוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל מָשִׁיחַ. כִּי "מִשְּׂכָרָהּ (שֶׁל מִצְוָה) נֵדַע מַהוּתָהּ"23, וּמִכֵּיוָן אֲשֶׁר עַל יְדֵי [הֲפָצַת24 מַעַיְנוֹת] הַחֲסִידוּת "אָתֵי מַר"25 דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, הֲרֵי מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – שְׂכָרָהּ, נֵדַע אֶת מַהוּתָהּ26.

בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ יִתְחַדְּשׁוּ כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים נַעֲלִים. וּכְמוֹ: גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל (וְהַשְּׁכִינָה27) מֵהַגָּלוּת; לְמַעְלָה מִזֶּה: "יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כֻלֵּיהּ מָלְאָה28 הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הוי' כֻלֵּיהּ"29; לְמַעְלָה מִזֶּה: שִׁנּוּי וְחִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית30 (וּמָה שֶׁאָמְרוּ "אֵין בֵּין עוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד"31 הוּא רַק בִּתְחִלַּת הַזְּמַן שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ32. וּבִפְרָט עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא33, שֶׁמַּאֲמָר זֶה נֶאֱמַר בְּנוֹגֵעַ לְעַמֵּי הָאָרֶץ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנוֹגֵעַ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים); בְּחִינַת הָאֱלֹקוּת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַטֶּבַע יִהְיֶה אָז בְּגִלּוּי (שֶׁלָּכֶן יִהְיוּ קוֹרְאִין34 אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ35, כִּי בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִהְיֶה גִּלּוּי בְּחִינַת שֵׁם הוי' – הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה כְּאֶחָד36 – שֶׁלְּמַעְלָה מִזְּמַן וּמָקוֹם, בְּדֻגְמַת הַגִּלּוּי שֶׁהָיָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ37).

וְתֹכֶן עִנְיָנִים אֵלּוּ יִתְחַדֵּשׁ לֹא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. כִּי הַהַנְהָגָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הוּא כְּפִי סֵדֶר הַהַנְהָגָה בָּעוֹלָם הַזֶּה [וְעַל דֶּרֶךְ הַקְּבִיעוּת דְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמוֹעֲדִים (שֶׁבָּהֶם נִמְשֶׁכֶת תּוֹסֶפֶת אוֹר) לְמַעְלָה, שֶׁהוּא כְּפִי אֹפֶן קְבִיעוּתָם לְמַטָּה38]. וּמִכֵּיוָן שֶׁבְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ יִשְׁתַּנֶּה כְּלָלוּת הַמַּצָּב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּפְרָטָיו, הֲרֵי שִׁנּוּי דֻּגְמָתוֹ יִהְיֶה גַּם בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

אָמְנָם, אַחֲרֵי כָּל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, כָּל עִנְיָנִים אֵלֶּה – אַף שֶׁגָּדוֹל וְרַב הָעִלּוּי וְהַהַפְלָאָה שֶׁבָּהֶם – אֵינָם אֶלָּא הִסְתַּעֲפוּת מִנְּקֻדָּתוֹ הָעִקָּרִית שֶׁל מָשִׁיחַ.

 

ה. עִנְיָנוֹ הָעִקָּרִי שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא – יְחִידָה. כַּיָּדוּעַ39, שֶׁדָּוִד זָכָה לִבְחִינַת נֶפֶשׁ, אֵלִיָּהוּ – לְרוּחַ, מֹשֶׁה – לִנְשָׁמָה, אָדָם הָרִאשׁוֹן – לְחַיָּה וּמָשִׁיחַ יִזְכֶּה לַיְּחִידָה.

מַעֲלַת הַיְּחִידָה עַל ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה [בַּחֲמִשָּׁה הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל כָּל נְשָׁמָה40]: ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה הֵם מַדְרֵגוֹת פְּרָטִיּוֹת, וּבְחִינַת יְחִידָה הִיא עֶצֶם הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר פְּרָטִים, כִּשְׁמָהּ. וְעִם הֱיוֹת אֲשֶׁר מִבְּחִינַת יְחִידָה – עֶצֶם הַנְּשָׁמָה – נִמְשָׁכוֹת ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, אֵין זֶה שֶׁבְּחִינַת הַיְּחִידָה הִיא בְּגֶדֶר מָקוֹר וּ"כְלָל" לִפְרָטִים אֵלּוּ – כִּי לָשׁוֹן "יְחִידָה" מוֹרֶה עַל אַחְדוּת פְּשׁוּטָה הַמֻּשְׁלֶלֶת מֵאֵיזוֹ שֶׁהִיא שַׁיָּכוּת לִפְרָטִים, גַּם מִגֶּדֶר מָקוֹר לִפְרָטִים (וְכַיָּדוּעַ הַהֶפְרֵשׁ בֵּין "יָחִיד" לְ"אֶחָד"41) – כִּי אִם שֶׁהִיא נְקֻדָּה עַצְמִית שֶׁל הַנְּשָׁמָה, אֶלָּא שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְצָאוֹת ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה.

וּכְמוֹ שֶׁבְּכָל נְשָׁמָה פְּרָטִית, בְּחִינַת הַיְּחִידָה הִיא נְקֻדָּה הָעַצְמִית שֶׁל הַנְּשָׁמָה, כֵּן הוּא בְּ(הַחַיּוּת וְ)הַנְּשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, שֶׁבְּחִינַת הַיְּחִידָה שֶׁבָּהּ (בְּחִינָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ) הִיא – עֶצֶם נְקֻדַּת הַחַיּוּת שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר צִיּוּר. וּמִנְּקֻדָּה זוֹ, מִסְתַּעֲפוֹת כָּל מַעֲלוֹת הַפְּרָטִיּוֹת, נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה דִּכְלָלוּת, כִּי עֶצֶם הַחַיּוּת הוּא בִּלְתִּי מֻגְבָּל. וְהַבְּלִי גְּבוּל שֶׁלּוֹ אֵינוֹ רַק בְּעִנְיַן הַנִּצְחִיּוּת, שֶׁאֵינֶנּוּ נִתְפָּס בְּשִׁנּוּיֵי הַזְּמַן כִּי כָּל עֶצֶם בִּלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה

[שֶׁגַּם זֶה מֵהַטְּעָמִים שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יִהְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים42: עַכְשָׁו, שֶׁנִּמְשָׁךְ בָּעוֹלָם רַק בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת, יֶשְׁנוֹ עִנְיַן הַמִּיתָה. כִּי בִּבְחִינַת הַהִתְפַּשְּׁטוּת שַׁיָּךְ עִנְיַן הַשִּׁנּוּי וְעַד – הֶפְסֵק וְכִלָּיוֹן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְעָתִיד שֶׁיֻּמְשַׁךְ עֶצֶם הַחַיּוּת, הֲרֵי כָּל עַצְמִי בִּלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה] אֶלָּא גַּם בְּעִנְיַן הָאֵיכוּת וְהַמַּעֲלָה, שֶׁשָּׁלֵם הוּא בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְלָכֵן, כְּשֶׁתֻּמְשַׁךְ בָּעוֹלָמוֹת הַיְּחִידָה וְיִחְיוּ בְּחַיּוּת עַצְמִי, יִהְיוּ בְּמֵילָא בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה וְהַשְּׁלֵמוּת.

 

ו. כָּאָמוּר לְעֵיל, מִשְּׂכָרָהּ שֶׁל [הֲפָצַת הַ]חֲסִידוּת – בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, נֵדַע אֶת מַהוּתָהּ: כָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁחֲסִידוּת חִדְּשָׁה [בַּתּוֹרָה (כּוֹלֵל הֲבָאַת חֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבָּהּ לִידֵי גִּלּוּי43); בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם (הַהַנְהָגָה דְּלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְשִׁנּוּי טֶבַע הַמִּדּוֹת44); בִּכְלָלוּת הָעוֹלָם (הִתְעוֹרְרוּת מֵהִתְעַלְּפוּת45)], אֵינָם חִדּוּשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַדֵּשׁ הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי אִם, שֶׁחֲסִידוּת הִיא חַיּוּת חָדָשׁ, חַיּוּת עַצְמִי דִּבְחִינַת יְחִידָה46. וְכַאֲשֶׁר חַיּוּת  חָדָשׁ זֶה שֶׁל הַחֲסִידוּת נִמְשַׁךְ בָּעוֹלָם [תּוֹרַת חֲסִידוּת הַכְּלָלִית עַל יְדֵי כְּבוֹד קְדֻשַּׁת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, הָרַב הַמַּגִּיד וְכֻלֵּיהּ וְאַחַר כָּךְ – תּוֹרַת חֲסִידוּת חַבָּ"ד47 עַל יְדֵי הַ"נְשָׁמָה חֲדָשָׁה"48 – כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן בַּעַל הַשִּׂמְחָה וְהַגְּאֻלָּה49], הִתְחִילוּ כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם לִחְיוֹת בְּחַיּוּת  חָדָשׁ – חַיּוּת  עַצְמִי, וּבְמֵילָא נִתְחַדְּשׁוּ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים.

 

ז. גַּם מִטַּעַם זֶה, נִמְשְׁלָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת50 – לְשֶׁמֶן, רָזִין דְּרָזִין51:

שֶׁמֶן הוּא נְקֻדַּת הַתַּמְצִית ("עסענץ") שֶׁל כָּל דָּבָר. וּמִזֶּה מֻכְרָח, שֶׁמִּצַּד עַצְמוֹ מֻבְדָּל הוּא מִכָּל דָּבָר (כִּי בְּאִם הָיְתָה לוֹ שַׁיָּכוּת לְדָבָר פְּרָטִי, לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת נְקֻדַּת הַתַּמְצִית שֶׁל כָּל דָּבָר), אֶלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת "עַצְמִי", וְלִהְיוֹתוֹ עַצְמִי, נִמְצָא הוּא בְּכָל דָּבָר52, כִּי הָעַצְמִי נִמְצָא בַּכֹּל.

וְדָבָר זֶה, כְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, מִתְבַּטֵּא גַּם בְּנִגְלֶה דְּתוֹרָה, עַד בַּהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה: מִצַּד אֶחָד, הַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב בִּשְׁאַר מַשְׁקִין53, וּלְאִידָךְ גִּיסָא, מְפַעְפֵּעַ הוּא בְּכָל דָּבָר54.

וְלָכֵן נִמְשְׁלָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת לְשֶׁמֶן, כִּי גַּם בָּהּ – שְׁתֵּי תְּכוּנוֹת אֵלּוּ: מִצַּד עִנְיָנָהּ הָעַצְמִי – אֵינָהּ מִתְעָרֶבֶת בְּשׁוּם דָּבָר – עֶצֶם נְקֻדַּת הַחַיּוּת  שֶׁלְּמַעְלָה מֵהִתְפַּשְּׁטוּת, וּלְאִידָךְ גִּיסָא – מִתְפַּשֶּׁטֶת הִיא וּמְפַעְפַּעַת בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

 

ח. הַחַיּוּת  שֶׁתּוֹרַת הַחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם (קָטָן זֶה הָאָדָם, וְהָעוֹלָם – כִּפְשׁוּטוֹ), נִמְשֶׁכֶת מֵהַחַיּוּת  שֶׁחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וּבָאָה עַל יְדֵי חַיּוּת  זוֹ. כִּי כָּל עִנְיְנֵי הַבְּרִיאָה נִמְשָׁכִים מֵהַתּוֹרָה55 וּבָאִים עַל יָדָהּ.

בַּתּוֹרָה – ד' חֲלָקִים: פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ, סוֹד. וְתוֹרַת הַחֲסִידוּת מַכְנִיסָה חַיּוּת בְּכָל אֶחָד מֵהֶם. אֲשֶׁר – נוֹסָף עַל זֶה שֶׁבְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת בָּאוּ בֵּאוּרִים לְעִנְיָנִים שׁוֹנִים שֶׁבְּכָל ד' חֶלְקֵי הַתּוֹרָה (שֶׁגַּם זֶה, שׁוֹלֵל אֶת הַסְּבָרָא שֶׁהַחֲסִידוּת בָּאָה בִּכְדֵי לְבָאֵר אֶת חֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבַּתּוֹרָה בִּלְבַד56) –

לִמּוּד הַחֲסִידוּת מַכְנִיס חַיּוּת  בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן (בְּכָל חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ"ס שֶׁבּוֹ) שֶׁלּוֹמְדִים בַּתּוֹרָה, שֶׁ"חַי" הוּא בְּאֹפֶן אַחֵר לְגַמְרֵי, בְּחַיּוּת  עַצְמִי. וְחַיּוּת  זֶה, מוֹסִיף גַּם בְּהִירוּת וְעֹמֶק יוֹתֵר בַּהֲבָנַת הָעִנְיָן.

דֻּגְמָא לָזֶה בְּנִגְלֶה דְּתוֹרָה, וּבַהֲלָכָה:

"כָּל עֲבוֹדוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא בּוֹ" (בְּכֹהֵן גָּדוֹל)57: כְּמוֹ שֶׁקְּדֻשַּׁת יוֹם כִּפּוּר מוֹעִילָה לָעֲבוֹדָה הַמְּיֻחֶדֶת דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּךְ הִיא פּוֹעֶלֶת גַּם בְּהַתְּמִידִין וּמוּסָפִין (דְּשַׁבָּת) הַמִּשְׁתַּיְּכִים מִצַּד עַצְמָם לְכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, שֶׁגַּם הֵם, מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים58.

וְכֵן הוּא גַּם בְּנוֹגֵעַ לְתוֹרַת הַחֲסִידוּת – בְּחִינַת "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" שֶׁבַּתּוֹרָה59 – שֶׁפּוֹעֶלֶת הִיא בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. כִּי ד' הַחֲלָקִים פַּרְדֵּ"ס שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה שֶׁבַּתּוֹרָה, וְתוֹרַת הַחֲסִידוּת הִיא בְּחִינַת יְחִידָה שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמִצַּד גִּלּוּי הַיְּחִידָה, מִתְעַלִּים גַּם הַנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

 

ט. הָעִנְיָנִים שֶׁבַּתּוֹרָה הֲרֵי הֵם בְּרִבּוּי לְאֵין קֵץ. וּנְבָאֵר – בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, עַל כָּל פָּנִים – עִנְיָן אֶחָד בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁהוּא עַל פִּי פְּשָׁט, עַל פִּי רֶמֶז, עַל פִּי דְּרוּשׁ וְעַל פִּי סוֹד, וְאֶת הַחַיּוּת וְהַבְּהִירוּת וְהָעֹמֶק שֶׁתּוֹרַת הַחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּכָל ד' הַחֲלָקִים שֶׁבּוֹ. וּמִמֶּנּוּ נִלְמַד שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבַּתּוֹרָה.

הָעִנְיָן שֶׁנִּבְחַר אוֹתוֹ בְּתוֹר דֻּגְמָא הוּא – "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ כֻלֵּיהּ"60. כִּי

א) מִכֵּיוָן שֶׁעַל הָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לוֹמַר "מוֹדֶה אֲנִי" מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְׁנָתוֹ, "וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם הָעוֹמֵד עָלָיו וְיָקוּם בִּזְרִיזוּת"61, הֲרֵי אֲמִירָה זוֹ, יְסוֹד וְרֵאשִׁית הִיא לַעֲבוֹדַת הָאָדָם (קִיּוּם כָּל הַהוֹרָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה) וּלְחַיָּיו – בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם.

ב) תֹּכֶן אֲמִירָה זוֹ שֶׁהוּא "לְהִתְבּוֹנֵן מִיָּד לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב62 הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא כֻלֵּיהּ"63 – "כֵּן יַחֲשֹׁב בְּכָל עֲסָקָיו וְעִנְיָנָיו"64, "וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב65 שִׁוִּיתִי הַשֵּׁם  לְנֶגְדִּי תָמִיד"66. זֹאת אוֹמֶרֶת, אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

ג) כָּל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה – עֲבוֹדַת הָאָדָם לְקוֹנוֹ – הֲרֵי זֶה עַל יְדֵי הַקְדָּמַת67 נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם – כִּלְשׁוֹן הָרַמְבָּ"ם הַיָּדוּעַ68.

(וּבָזֶה יוּבַן פִּתְגָּמוֹ שֶׁל כְּבוֹד קְדֻשַּׁת אַדְמוֹ"ר (מהורש"ב) נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן שֶׁאָמַר בִּימֵי יַלְדוּתוֹ69, אֲשֶׁר הַ"נְקֻדָּה" (שֶׁאַחֲרֵי תֵּבַת בְּחֶמְלָה) שֶבְּ"מוֹדֶה אֲנִי" צְרִיכִים לְפָשְׁטָהּ (פאנאנדערשפריטן) עַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ – כִּי בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם צְרִיכָה לִהְיוֹת הָעֲבוֹדָה דְּמוֹדֶה אֲנִי).

 

י. עִנְיָנוֹ שֶׁל "מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ" חֵלֶק הַפְּשָׁט שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא – הוֹדָאָה לְהַשֵּׁם  עַל "שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי". וְאַף שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בִּרְכַּת אֱלֹקַי נְשָׁמָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לוֹמַר גַּם "מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ", כִּי הַחִיּוּב לְהוֹדוֹת עַל הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה הוּא מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ – כִּי כְּמוֹ שֶׁהַחִיּוּב דְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין הוּא מִיָּד כְּשֶׁנֶּהֱנָה (וְעוֹד טֶרֶם70 שֶׁנֶּהֱנֶה71), כֵּן גַּם הַחִיּוּב דְּבִרְכַּת הוֹדָאָה עַל הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה [שֶׁהִיא הֲנָאָה הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה, וְכוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַהֲנָאוֹת הַפְּרָטִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם] הוּא מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ72 – וּבִהְיוֹת שֶׁבִּרְכַּת אֱלֹקַי נְשָׁמָה, לִהְיוֹתָהּ בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרָהּ (עַכְשָׁו) קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם73, צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ בַּאֲמִירַת מוֹדֶה אֲנִי עַל כָּל פָּנִים. (אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ גַּם בִּרְכַּת "אֱלֹקַי נְשָׁמָה", כִּי (נוֹסָף לָזֶה שֶׁבְּבִרְכַּת אֱלֹקַי נְשָׁמָה יֶשְׁנָם כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁאֵינָם בְּ"מוֹדֶה אֲנִי", עוֹד זֹאת) בְּ"מוֹדֶה אֲנִי" אֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ שֵׁם וּמַלְכוּת – אֵינָהּ74 בְּרָכָה).

וְעַל פִּי זֶה מוּבָן זֶה שֶׁבִּזְמַן הַשָּׁ"ס לֹא אָמְרוּ מוֹדֶה אֲנִי וְהָיוּ מְבָרְכִים רַק "אֱלֹקַי נְשָׁמָה", כִּי בְּ"מוֹדֶה אֲנִי" אֵין הוֹסָפָה וְחִדּוּשׁ עַל בִּרְכַּת אֱלֹקַי נְשָׁמָה (וְאַדְּרַבָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל). דְּמַה שֶּׁהִצְרִיכוּ לוֹמַר עַכְשָׁו גַּם מוֹדֶה אֲנִי, הַיְנוּ רַק בִּכְדֵי שֶׁהַהוֹדָאָה תִּהְיֶה מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, וּבִימֵיהֶם שֶׁהָיוּ מְבָרְכִים אֱלֹקַי נְשָׁמָה מִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם75 – לֹא הֻצְרְכוּ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי.

עִנְיָנוֹ שֶׁל מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ עַל פִּי חֵלֶק הָרֶמֶז שֶׁבַּתּוֹרָה: הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בְּכָל בֹּקֶר רוֹמֶזֶת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. כִּי שֵׁנָה הִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה76, וּבְמֵילָא, הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה הִיא מֵעֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְזֶהוּ "שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי כֻלֵּיהּ רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ": מִזֶּה שֶׁ"הֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי", אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁ"רַבָּה אֱמוּנָתְךָ" לִתְחִיַּת הַמֵּתִים77.

עִנְיָנוֹ שֶׁל מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ עַל פִּי חֵלֶק הַדְּרוּשׁ שֶׁבַּתּוֹרָה: הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בְּכָל בֹּקֶר – "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" – מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא  מַחֲזִיר לְהָאָדָם אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁהִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ מְעַכְּבָהּ בְּעַד הַחוֹב שֶׁהָאָדָם חַיָּב לוֹ, מַרְאֶה עַל גֹּדֶל אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא  – "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". וּמִזֶּה אָנוּ דּוֹרְשִׁים וּלְמֵדִים, שֶׁגַּם הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ אֱמוּנִים בְּאֹפֶן כָּזֶה, וְאָסוּר לוֹ לְעַכֵּב אֶת פִּקְדוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל הַחוֹבוֹת שֶׁהַמַּפְקִיד חַיָּב לוֹ78.

עִנְיָנוֹ שֶׁל מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ עַל פִּי חֵלֶק הַסּוֹד שֶׁבַּתּוֹרָה: "מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם" הוּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת עִם בְּחִינַת הַיְּסוֹד [כִּי "מֶלֶךְ" מוֹרֶה לִסְפִירַת הַמַּלְכוּת, וְ"חַי וְקַיָּם" – לִסְפִירַת הַיְּסוֹד79], וְזֶהוּ "מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי", שֶׁהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בָּאָה מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת עִם בְּחִינַת הַיְּסוֹד.

 

יא. הַבֵּאוּר הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה שֶׁעַל פִּי ד' חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ"ס – נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה – שֶׁבַּתּוֹרָה, מְבָאֵר עִנְיָנִים פְּרָטִיִּים (בְּעֵרֶךְ הַ"כְּלָל גָּדוֹל" שֶׁבָּזֶה) בְּהַהוֹדָאָה דְּמוֹדֶה אֲנִי. וּבָאָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת – יְחִידָה שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמְבָאֶרֶת בֵּאוּר כְּלָלִי, מְבָאֶרֶת אֶת הַנְּקֻדָּה הָעַצְמִית אֲשֶׁר בְּמוֹדֶה אֲנִי הַבָּאָה מִבְּחִינַת הַיְּחִידָה שֶׁבָּאָדָם.

הַבֵּאוּר עַל פִּי תּוֹרַת הַחֲסִידוּת עַל מוֹדֶה אֲנִי כֻלֵּיהּ הוּא: הַתְחָלָתוֹ שֶׁל סֵדֶר הַיּוֹם הוּא בְּמוֹדֶה אֲנִי, שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, אֲפִלּוּ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, לְפִי שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַ"מוֹדֶה אֲנִי" שֶׁל יְהוּדִי80. אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר בְּעִנְיָן זֶה אוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר – אֲבָל הַ"מוֹדֶה אֲנִי" שֶׁלּוֹ נִשְׁאַר תָּמִיד בִּשְׁלֵמוּת81.

וְעִנְיָן זֶה הוּא מִצַּד הַיְּחִידָה דַּוְקָא: בְּד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה שַׁיָּךְ עִנְיַן הַפְּגָם אוֹ גַּם טֻמְאָה כֻלֵּיהּ, אֲבָל מִצַּד הַיְּחִידָה שֶׁבַּנְּשָׁמָה שֶׁמְּיֻחֶדֶת תָּמִיד בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין שַׁיָּךְ כָּל פְּגָם וְטֻמְאָה חַס וְחָלִילָה וְנִשְׁאַר תָּמִיד בִּשְׁלֵמוּתוֹ.

(וְזֶהוּ טַעַם הַפְּנִימִי עַל מַה שֶׁבְּ"מוֹדֶה אֲנִי" לֹא נִזְכַּר שׁוּם שֵׁם מִזּ' הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁהַ"מּוֹדֶה אֲנִי" בָּא מִצַּד בְּחִינַת הַיְּחִידָה – עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, הֲרֵי הַהוֹדָאָה שֶׁל עֶצֶם הַנְּשָׁמָה הִיא לְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ "דְּלָא82 אִתְּפָּס בְּשֵׁם"83).

וְלָכֵן נֶאֱמַר בֵּאוּר זֶה בַּחֲסִידוּת דַּוְקָא, כִּי ד' הַחֲלָקִים פַּרְדֵּ"ס, מִכֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָם הוּא – נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה (שֶׁבַּתּוֹרָה), אֵינָם מְבָאֲרִים84 עִנְיַן הַ"יְחִידָה" וְעַד שֶׁמָּצִינוּ יְתֵרָה מִזּוֹ (בַּזֹּהַר85 – אַף שֶׁהוּא חֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבַּתּוֹרָה), אֲשֶׁר מוֹנֶה וּמְפָרֵט אֶת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבַּנְּשָׁמָה "נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה" – וּבְחִינַת הַיְּחִידָה אֵינָהּ נִמְנֵית, כִּי נִכְלֶלֶת הִיא בְּהַ"נְּשָׁמָה לַנְּשָׁמָה" – בְּחִינַת חַיָּה, אֲבָל בַּחֲסִידוּת – יְחִידָה שֶׁבַּתּוֹרָה – מְבֹאָר, וּבַאֲרוּכָה86 עִנְיָנָהּ שֶׁל הַיְּחִידָה.

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַיְּחִידָה הִיא בְּחִינַת עֶצֶם הַנְּשָׁמָה שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשָׁכוֹת ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, הֲרֵי הַבֵּאוּר שֶׁבַּחֲסִידוּת (הַמְּבָאֵר אֶת הַנְּקֻדָּה הָעַצְמִית דְּ"מוֹדֶה אֲנִי" הַבָּאָה מִבְּחִינַת הַיְּחִידָה) מְחַיֶּה וּמַבְהִיר גַּם אֶת ד' בֵּאוּרִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּפַרְדֵּ"ס הַתּוֹרָה (הַמְּבָאֲרִים אֶת הַפְּרָטִים דְּ"מוֹדֶה אֲנִי"), כְּדִלְהַלָּן.

 

יב. הַחַיּוּת  שֶׁחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּחֵלֶק הַ"פְּשָׁט" שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי (שֶׁהַהוֹדָאָה הִיא עַל "שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי") הוּא – הַהַדְגָּשָׁה בְּפֵרוּשׁ "נִשְׁמָתִי" נְשָׁמָה שֶׁלִּי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל הַהוֹדָאָה הִיא עַל הַחְזָרַת נִשְׁמַת יְהוּדִי. וְאִלּוּ הָיוּ מַחֲזִירִים לוֹ נְשָׁמָה אֲבָל אַחֶרֶת (דְּנָכְרִי וְעֶבֶד87) – אַף שֶׁגַּם אָז הָיָה יוֹצֵא מִכְּלָל (אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּ)מִיתָה לְחַיִּים – לֹא הָיָה מוֹדֶה. כִּי מִצַּד הֶאָרַת הַיְּחִידָה, נִרְגָּשׁ אֶצְלוֹ שֶׁ"חַיִּים" הֵם – חַיִּים יְהוּדִיִּים דַּוְקָא [חַיּוּת  שֶׁל אָדָם ("אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם"88) אֲשֶׁר "רוּחַ89 בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה"], וְחַיִּים בְּשָׂרִיִּים בִּפְנֵי עַצְמָם [חַיּוּת  שֶׁל בְּהֵמָה (עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר90 אוֹ – נִקְרָא חֲמוֹר91) אֲשֶׁר "רוּחַ89 הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה"] – בְּעֶרְכּוֹ אֵינָם חַיִּים, וְהוּא – אֵין לוֹ לְהוֹדוֹת עַל זֶה.

וְאַף שֶׁגַּם חַיִּים בְּשָׂרִיִּים הֵם מְצִיאוּת חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר92 וּבִפְרָט – שֶׁל מִין הַמְּדַבֵּר93, הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם94, וְהַמֻּשָּׂג שֶׁל "חַיִּים" אֵצֶל בֶּן מֶלֶךְ הוּא – הִתְקַשְּׁרוּתוֹ עִם אָבִיו הַמֶּלֶךְ. וּבְאִם יִתְּנוּ לוֹ חַיִּים אֲבָל יְנַתְּקוּ אוֹתוֹ מֵאָבִיו הַמֶּלֶךְ וְיַכְנִיסוּהוּ לָרֶפֶת לִחְיוֹת חַיֵּי בְּהֵמָה – הֲרֵי לֹא לְבַד שֶׁלֹּא יִתְעַנֵּג בְּחַיּוּת זֶה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה יִמְאַס וְיָקוּץ בְּחַיָּיו וְכֻלֵּיהּ.

[וְכַיָּדוּעַ הַסִּפּוּר מֵהֶחָסִיד רַבִּי יְקוּתִיאֵל ליעפלער, שֶׁכְּשֶׁרָצָה אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן לְבָרְכוֹ בַּאֲרִיכוּת יָמִים, אָמַר: "אבער ניט מיט פויערשע יארן (לֹא חַיֵּי אִכָּר), ואס עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, מען זעהט ניט קין געטליכקייט און מַעַן הערט ניט קין געטליכקיט" (שֶׁאֵין רוֹאִים וְשׁוֹמְעִים אֱלֹקוּת)95. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ: כְּשֶׁנּוֹתְנִים מַתָּנָה לְאָדָם וּבִפְרָט מַתָּנָה גְּדוֹלָה, הֲרֵי אֵין מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹצֶה בָּהּ רַק בִּתְנַאי שֶׁהַמַּתָּנָה תִּהְיֶה גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, וּמִכֵּיוָן אֲשֶׁר גַּם אֲרִיכוּת יָמִים מִצַּד עַצְמָהּ הוּא דָּבָר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר (וּבִפְרָט שֶׁכַּנִּזְכָּר לְעֵיל הֲנָאַת הַחַיּוּת  כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם), אֵיךְ הִתְנָה הָרַבִּי יְקוּתִיאֵל ליעפלער תְּנָאִים בְּהַבְּרָכָה?

אַךְ הַבֵּאוּר בָּזֶה, שֶׁתְּנָאוֹ שֶׁל הָרַבִּי יְקוּתִיאֵל ליעפלער הָיָה לֹא שֶׁיּוֹסִיפוּ לוֹ בְּהַבְּרָכָה, כִּי אִם שֶׁהָאֲרִיכוּת יָמִים תִּהְיֶה מְצִיאוּת שֶׁל יְמֵי-חַיִּים. כִּי הָיָה מֻנָּח (אפגעליגט) אֶצְלוֹ בְּפַשְׁטוּת שֶׁכָּל מְצִיאוּת הַחַיּוּת הוּא רְאִיַּת וּשְׁמִיעַת אֱלֹקוּת. וְלָכֵן הִתְנָה "אבער ניט מִיט פויערשע יארן", כִּי יָמִים וְשָׁנִים שֶׁאֵין רוֹאִים וְשׁוֹמְעִים אֱלֹקוּת לֹא הָיוּ נֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ לִמְצִיאוּת כְּלָל, וְאַדְּרַבָּה – מָאַס בְּיָמִים וְשָׁנִים כָּאֵלּוּ].

וְהֶרְגֵּשׁ זֶה בָּא מִצַּד גִּלּוּי הַיְּחִידָה דַּוְקָא: מִצַּד ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, מִכֵּיוָן שֶׁמְּצֻיָּרִים הֵם בְּאֵיזֶה צִיּוּר (מֹחִין, מִדּוֹת כֻלֵּיהּ), הֲרֵי יֵשׁ בָּהֶם עִנְיָן לְעַצְמָם, וְעִנְיָן הָאֱלֹקוּת שֶׁבָּהֶם הוּא כְּמוֹ עוֹד דָּבָר, וּבְמֵילָא יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה יַחַס וּנְתִינַת מָקוֹם (בְּדַקּוּת דְּדַקּוּת עַל כָּל פָּנִים) לְחַיִּים בְּלִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה אֱלֹקוּת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַיְּחִידָה, שֶׁכָּל עִנְיָנָהּ הוּא מַה שֶּׁהִיא מְיֻחֶדֶת בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ – אֵין בָּהּ שׁוּם נְתִינַת מָקוֹם לְשׁוּם עִנְיָן זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

 

יג. כְּמוֹ שֶׁבְּחֵלֶק הַפְּשָׁט זֶה שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי, אֵין הַחֲסִידוּת מוֹסִיפָה עוֹד פֵּרוּשׁ – נוֹסָף עַל הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט (שֶׁהֲרֵי גַּם עַל פִּי חֲסִידוּת הַפֵּרוּשׁ דְּמוֹדֶה אֲנִי כִּפְשׁוּטוֹ – הוּא הוֹדָאָה עַל שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי), אֶלָּא שֶׁמַּבְהִירָה וּמְאִירָה פֵּרוּשׁ זֶה עַצְמוֹ עַל יְדֵי הַדְגָּשָׁתָהּ מַהִי נִשְׁמָתוֹ (חַיּוּתוֹ) שֶׁל יְהוּדִי וְעַל מַה הִיא הוֹדָאָתוֹ, כֵּן הוּא בְּחֵלֶק הָרֶמֶז, הַדְּרוּשׁ וְהַסּוֹד שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי, שֶׁהַחֲסִידוּת מְאִירָה וּמַבְהִירָה אֶת הַפֵּרוּשִׁים אֵלֶּה עַצְמָם.

הָרֶמֶז שֶׁבְּהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בַּבֹּקֶר לִתְחִיַּת הַמֵּתִים (בְּלִי הַבֵּאוּר שֶׁל חֲסִידוּת), הוּא רֶמֶז רָחוֹק בְּיוֹתֵר לִכְאוֹרָה, כִּי (נוֹסָף לָזֶה שֶׁהַשֵּׁנָה הִיא רַק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה וְלֹא מִיתָה מַמָּשׁ, הֲרֵי) כָּל הַחִדּוּשׁ שֶׁבְּהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה לְאַחַר הַשֵּׁנָה הוּא רַק בְּקִשּׁוּר הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף. וְאִלּוּ הַחִדּוּשׁ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים יִהְיֶה גַּם בְּהַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה עַצְמָם: קֹדֶם הַתְּחִיָּה יִשָּׁאֵר מֵהַגּוּף רַק עֶצֶם לוּז בִּלְבַד96, וּמִזֶּה מוּבָן שֶׁגַּם בְּנִשְׁמָתוֹ (שֶׁהַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף הֵם – בִּכְלָל – בְּעֵרֶךְ וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה) יִהְיֶה שִׁנּוּי עִקָּרִי, וּבִזְמַן הַתְּחִיָּה, יִבָּנֶה מֵעֶצֶם זֶה גּוּף שָׁלֵם92, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה גַּם הַנְּשָׁמָה תַּעֲבֹר דֶּרֶךְ כַּמָּה עִנְיָנִים עַד שֶׁ"תִּבָּנֶה" וְתִכָּנֵס בְּגוּפוֹ. וּבְמֵילָא הָרֶמֶז שֶׁבְּהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים – הוּא רַק סִימָן בְּעָלְמָא.

וּבָאָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת וּמְבָאֶרֶת, שֶׁגַּם בְּהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה הַחִדּוּשׁ הוּא לֹא רַק בְּקִשּׁוּר הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף, אֶלָּא גַּם בְּהַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה עַצְמָם (שֶׁלָּכֶן אָמְרוּ שֶׁבְּכָל בֹּקֶר נַעֲשָׂה הָאָדָם בִּרְיָה חֲדָשָׁה97). כִּי בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִתְהַוֵּית כָּל הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית98. (אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם נִרְמֶזֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה שֶׁבַּבֹּקֶר דַּוְקָא, כִּי בִּטּוּי וְהִתְגַּלּוּת הַחִדּוּשׁ שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁמִּתְהַוֵּית תָּמִיד מֵאַיִן לְיֵשׁ – הוּא בְּכָל בֹּקֶר דַּוְקָא99).

וַאֲמִתִּית הֶרְגֵּשׁ זֶה הוּא מִצַּד גִּלּוּי הַיְּחִידָה דַּוְקָא: ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, מִכֵּיוָן שֶׁהֵם עַצְמָם נִמְצָאִים בָּ"עוֹלָם" [נֶפֶשׁ – בַּעֲשִׂיָּה, רוּחַ – בַּיְצִירָה, נְשָׁמָה – בַּבְּרִיאָה וְחַיָּה – בַּאֲצִילוּת100], הֲרֵי מַה שֶׁנִּרְגָּש אֶצְלָם בִּפְשִׁיטוּת הוּא – מְצִיאוּת הָעוֹלָמוֹת. וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת לָעוֹלָמוֹת וְכָל מְצִיאוּתָם מִתְחַדֶּשֶׁת תָּמִיד מֵאַיִן וָאֶפֶס הַמֻּחְלָט, הוּא בְּדֶרֶךְ הִתְחַדְּשׁוּת אֶצְלָם. וְרַק בְּחִינַת הַיְּחִידָה101 שֶׁלְּמַעְלָה מֵעוֹלָמוֹת, נִרְגָּשׁ אֶצְלָהּ בִּפְשִׁיטוּת שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הֵם אַיִן וָאֶפֶס הַמֻּחְלָט וְכָל מְצִיאוּתָם הוּא חִדּוּשׁ גָּמוּר שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ תָּמִיד בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע.

 

יד. הַחַיּוּת וְהַהַבְהָרָה שֶׁחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּחֵלֶק הַדְּרוּשׁ שׁבְּ"מוֹדֶה אֲנִי" הוּא:

הָאִסּוּר לְעַכֵּב פִּקָּדוֹן בְּעַד הַחוֹבוֹת שֶׁל הַמַּפְקִיד (בְּלִי הַבֵּאוּר שֶׁל חֲסִידוּת), אֵין לוֹ הֲבָנָה לִכְאוֹרָה: מִכֵּיוָן שֶׁהַמַּפְקִיד חַיָּב לוֹ מָמוֹן, וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, הֲרֵי כְּשֶׁבָּאָה לְיָדוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְקַבֵּל אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ – לָמָּה לֹא יְנַצֵּל אוֹתָהּ? וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֵחֵפֶץ הַגָּזוּל מִמֶּנּוּ, שֶׁבְּאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מֵהַגַּזְלָן עַל יְדֵי בֵּית דִּין, מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לְאַחַר שֶׁיִּקְנֶה אֶת הַחֵפֶץ מֵהַגַּזְלָן בִּכְדֵי לְהַצִּיל עַל יָדוֹ אֶת הַגְּזֵלָה102?

וּבָאָה תּוֹרַת הַחֲסִידוּת וּמְבָאֶרֶת, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת, גַּם הַמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם טַעַם, עִקָּרָם הוּא – רָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַטַּעַם103 (כִּי הָרָצוֹן, גַּם כְּשֶׁהוּא בָּא בְּטַעַם, נִשְׁאַר הוּא בְּמַהוּתוֹ וּבִפְשִׁיטוּתוֹ104). שֶׁלָּכֶן גַּם הַמִּצְוֹת דְּ"מִשְׁפָּטִים", צָרִיךְ לְקַיְּמָם מִצַּד צִוּוּי הַבּוֹרֵא בְּדֶרֶךְ קַבָּלַת עֹל כְּמוֹ הַמִּצְוֹת דְּ"חֻקִּים"105 (אֶלָּא שֶׁהַמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם טַעַם, מִכֵּיוָן שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁבָּהֶם נִתְלַבֵּשׁ גַּם בְּטַעַם (שֶׁלָּכֶן נִקְרָאִים הֵם בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "מִשְׁפָּטִים"), צָרִיךְ לִהְיוֹת קִיּוּמָם גַּם106 מִצַּד הַטַּעַם שִׂכְלִי שֶׁבָּהֶם107).

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת, עִנְיָנָם הוּא – רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ וּרְצוֹנוֹ אֶחָד, הֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁבּוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל אֵיזוֹ תַּכְלִית אַחֶרֶת, חַס וְחָלִילָה, כֵּן גַּם מִצְוֹתָיו אֵינָם בִּשְׁבִיל אֵיזוֹ תַּכְלִית אַחֶרֶת כִּי אִם כָּל תַּכְלִיתָם הוּא – הֵם עַצְמָם. וּבְנוֹגֵעַ לְעִנְיָנֵנוּ – מִצְוַת הֲשָׁבַת פִּקָּדוֹן: מַטְּרַת הַמִּצְוָה אֵינָהּ (רַק) בִּשְׁבִיל טוֹבַת הַמַּפְקִיד (שֶׁיֻּחְזַר לוֹ מָמוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת), אֶלָּא הַהֲשָׁבָה עַצְמָהּ הִיא הַמַּטָּרָה וְהַתַּכְלִית.

וְלָכֵן, גַּם כְּשֶׁהַמַּפְקִיד חַיָּב לוֹ מָמוֹן וְאֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶת חוֹבוֹ – אֵין מָקוֹם לוֹמַר שֶׁיְּעַכֵּב אֶת פִּקְדוֹנוֹ, כִּי מְחֻיָּב הוּא בְּמִצְוַת הַהֲשָׁבָה108.

וַאֲמִתִּית הֶרְגֵּשׁ זֶה הוּא מִצַּד הַיְּחִידָה דַּוְקָא. כִּי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, מִכֵּיוָן שֶׁהִתְקַשְּׁרוּתָם בְּהַבּוֹרֵא הוּא (כְּפִי וּ)מִצַּד צִיּוּרָם הֵם, גַּם תְּפִיסָתָם בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּצִיּוּר. וְרַק הַיְּחִידָה שֶׁאֵין בָּהּ צִיּוּר וּמְבֻקָּשׁ לְעַצְמָהּ כְּלָל, וְהִתְקַשְּׁרוּתָהּ לֶאֱלֹקוּת הוּא מִצַּד אֱלֹקוּת – נִרְגָּשׁ בָּהּ אֲמִתַּת מַהוּתוֹ שֶׁל רָצוֹן הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּפְשִׁיטוּתוֹ, אֲשֶׁר תַּכְלִיתוֹ הוּא הָרָצוֹן עַצְמוֹ.

 

טו. עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא גַּם בְּחֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבְּ"מוֹדֶה אֲנִי":

הַפֵּרוּשׁ שֶׁבַּקַּבָּלָה שֶׁ"מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם" הוּא סְפִירַת הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁמְּיֻחֶדֶת עִם סְפִירַת הַיְּסוֹד, וְשֶׁמִּבְּחִינָה זוֹ בָּאָה הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה, הִנֵּה נוֹסָף לָזֶה שֶׁחֲסִידוּת מְבָאֶרֶת וּמַסְבִּירָה אוֹתוֹ בְּבֵאוּרִים וְהֶסְבֵּרִים שִׂכְלִיִּים (כְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבַּקַּבָּלָה, שֶׁבֵּאוּרָם בַּשֵּׂכֶל הוּא עַל יְדֵי הַחֲסִידוּת דַּוְקָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל סוֹף סִימָן א), הִנֵּה עוֹד זֹאת, שֶׁעַל יְדֵי הַבֵּאוּר שֶׁל חֲסִידוּת, נִרְגָּשׁ תָּכְנוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל הַפֵּרוּשׁ וְחַי הָעִנְיָן בְּאֹפֶן אַחֵר לְגַמְרֵי.

בֵּאוּר פֵּרוּשׁ זֶה עַל פִּי חֲסִידוּת:

סְפִירַת הַמַּלְכוּת הִיא בְּחִינַת הָאֱלֹקוּת הַשַּׁיֶּכֶת לָעוֹלָם, וְלָכֵן נִמְשָׁכוֹת מִמֶּנָּה (וְשַׁיָּכִים בָּהּ) גִּדְרֵי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. וּסְפִירַת הַיְּסוֹד הִיא בְּחִינַת הָאֱלֹקוּת שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר שַׁיָּכוּת לָעוֹלָם, שֶׁלָּכֶן, בְּכָל הַמִּדּוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִסְּפִירַת הַמַּלְכוּת אֵין שַׁיָּךְ בָּהֶם גִּדְרֵי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן109 (וּמִצַּד גִּלּוּי מִדּוֹת אֵלּוּ, מִתְבַּטְּלִים הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם מִמְּצִיאוּתָם לְגַמְרֵי). וְעִנְיַן יִחוּד הַמַּלְכוּת עִם הַיְּסוֹד הוּא – גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף שֶׁלְּמַעְלָה מֵעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת הָאֱלֹקוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָם.

וְזֶהוּ מַה שֶּׁהַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה בָּאָה מִבְּחִינַת "מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם": הַחְזָרַת הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּכָל בֹּקֶר, הוּא עִנְיַן בִּרְיָה חֲדָשָׁה (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל סִימָן י"ג), וְהַחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, עִם הֱיוֹת שֶׁבְּפֹעַל בָּא הוּא מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת דַּוְקָא (כִּי מִצַּד הַמִּדּוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִמִּדַּת הַמַּלְכוּת לֹא הָיָה מְצִיאוּת יֵשׁ כְּלָל), בְּכָל זֶה, הַכֹּחַ שֶׁבַּמַּלְכוּת לְחַדֵּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן הוּא דַּוְקָא מֵעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף110 שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר שַׁיָּכוּת לָעוֹלָמוֹת, וּבְמֵילָא אֵינוֹ בְּהַגְּדָרִים דְּ"אַיִן" וְ"יֵשׁ", וְלָכֵן בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הָ"אֵינוֹ" "יֶשְׁנוֹ". מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחִינַת הָאוֹר הַשַּׁיָּךְ לָעוֹלָמוֹת, מֻגְדָּר הוּא כִּבְיָכוֹל בְּהַגְדָּרוֹת אֵלּוּ.

וְהַכָּרָה זוֹ בָּאָה לְהָאָדָם מִצַּד בְּחִינַת הַיְּחִידָה שֶׁבּוֹ. וּשְׁנֵי עִנְיָנִים בָּזֶה: (א) הַהַכָּרָה בְּעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף אֶפְשָׁרִית רַק מִצַּד בְּחִינָה זוֹ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַמְּיֻחֶדֶת בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ (מַה שֶּׁאֵין כֵּן ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, שַׁיָּכוּתָם הוּא לַבְּחִינָה הָאֱלֹקוּת שֶׁבָּעוֹלָמוֹת). (ב) גַּם אֲמִתִּית הַהַכָּרָה בְּהַחִדּוּשׁ דְּיֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁיַּכִּיר (וְלֹא רַק שֶׁיָּבִין) שֶׁאֵין שׁוּם נְתִינַת מָקוֹם לְהַיֵּשׁ מִצַּד עַצְמוֹ וְכָל מְצִיאוּתוֹ הוּא מְחֻדָּשׁ מֵהָאֱלֹקוּת – הַמַּכְרִיחָה שֶׁהַחִדּוּשׁ בָּא מֵעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף – בָּאָה מִצַּד בְּחִינַת הַיְּחִידָה דַּוְקָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל סִימָן י"ג.

 

טז. הַבֵּאוּרִים שֶׁבַּחֲסִידוּת בְּד' חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ"ס שֶׁבְּ"מוֹדֶה אֲנִי" – קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה:

הַכָּרַת הָאָדָם שֶׁהַחִדּוּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן בָּא הוּא מֵעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף שֶׁלְּמַעְלָה מֵעוֹלָמוֹת – הַבֵּאוּר בְּחֵלֶק הַ"סוֹד" שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי – מְחַזֶּקֶת אֶת הַהַכָּרָה שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְחַדְּשִׁים תָּמִיד מֵאַיִן וָאֶפֶס הַמֻּחְלָט111 – הַבֵּאוּר בְּחֵלֶק הָ"רֶמֶז" שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי. כִּי בְּאִם הִתְהַוּוּת הָעוֹלָמוֹת הָיְתָה עַל יְדֵי סְפִירַת הַמַּלְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, מִכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָמוֹת תּוֹפְסִים מָקוֹם לְגַבָּהּ, לֹא הָיָה אָז הִתְחַדְּשׁוּת בְּכָל עִקָּר מְצִיאוּתָם (כִּי אִם עַל דֶּרֶךְ וְדֻגְמַת מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה מְחַיָּה אֶת הַגּוּף, שֶׁגַּם בְּלִי הַחַיּוּת שֶׁמֵּהַנְּשָׁמָה, יֵשׁ לוֹ מְצִיאוּת112), אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהַהִתְהַוּוּת הִיא מֵעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא – שֶׁאֵין הָעוֹלָמוֹת תּוֹפְסִים מָקוֹם לְגַבֵּיהּ כְּלָל, הֲרֵי אֵין שׁוּם נְתִינַת מָקוֹם לְכָל עִנְיָנָם, וְכָל עִקָּר מְצִיאוּתָם מִתְחַדֶּשֶׁת מֵאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא.

וּבְמֵילָא בָּא הוּא לְהַכָּרַת הָאַחְדוּת בְּאֹפֶן שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"113, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת "הֵן אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם כְּלָל אֲפִלּוּ בְּשֵׁם עוֹד שֶׁהוּא לָשׁוֹן טָפֵל"114. וּמִכֵּיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי נִרְגָּשׁ אֶצְלוֹ בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁחַיּוּת בְּשָׂרִי אֵינוֹ שׁוּם מְצִיאוּת כְּלָל (גַּם לֹא מְצִיאוּת בְּדֶרֶךְ טָפֵל), וּ"מְצִיאוּת" הִיא רַק – הִתְקַשְּׁרוּת בָּאֱלֹקוּת, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּבֵאוּר הַחֲסִידוּת בְּחֵלֶק הַ"פְּשָׁט" שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי.

וּמֵהַכָּרָה זוֹ שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", הֲרֵי פָּשׁוּט אֶצְלוֹ שֶׁבְּקִיּוּם צִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אֶפְשָׁר לְעָרֵב (אֲפִלּוּ לֹא כְּטָפֵל) שׁוּם טַעַם וְתַכְלִית אַחֵר, וְכָל קִיּוּמָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מִצַּד רְצוֹן הַבּוֹרֵא. וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּבֵאוּר הַחֲסִידוּת בְּחֵלֶק הַ"דְּרוּשׁ" שֶׁבְּמוֹדֶה אֲנִי.

 

יז. בְּחִינַת הַיְּחִידָה, לִהְיוֹתָהּ עַצְמִית, אֵינָהּ שׁוֹלֶלֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה, אַדְּרַבָּה – הִיא הִיא הַ"עֶצֶם" שֶׁל כָּל מַדְרֵגוֹת הַפְּרָטִיּוֹת (שֶׁזֶּהוּ אַחַד הַחִלּוּקִים שֶׁבֵּין "גִּלּוּי" לְ"עֶצֶם": "גִּלּוּי" הוא עִנְיָן פְּרָטִי, וְלָכֵן הָעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם גִּלּוּי (שֶׁלּוֹ – אִיז דאס ניט ער, אֵינָם "הוּא", וְלִהְיוֹתוֹ גִּלּוּי וּמִתְפַּשֵּׁט) – הוּא שׁוֹלֵל אוֹתָם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן "עֶצֶם" הוּא הָעַצְמִיּוּת שֶׁל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן). וְלָכֵן, מֵהַהַדְגָּשׁוֹת הָעִקָּרִיּוֹת שֶׁבַּחֲסִידוּת הוּא – אִחוּד הַפְּרָטִים עִם הָעֶצֶם. וְגַם הַדְגָּשָׁה זוֹ תּוּבַן יוֹתֵר מֵהַחַיּוּת שֶׁחֲסִידוּת מַכְנִיסָה בְּכָל ד' חֶלְקֵי הַפַּרְדֵּ"ס שֶׁבְּ"מוֹדֶה אֲנִי":

בְּעִנְיַן הַסְּפִירוֹת – חֵלֶק הַ"סוֹד": גַּם בְּחִינַת הַמַּלְכוּת עַצְמָהּ מְיֻחֶדֶת עִם סְפִירַת הַיְּסוֹד, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים לְעִנְיָן אֶחָד – "מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם". וּבְמֵילָא עִנְיַן הָאַחְדוּת שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" אֵינוֹ שֶׁלֹּא יֶשְׁנָהּ מְצִיאוּת הָעוֹלָמוֹת, כִּי אִם שֶׁגַּם הָעוֹלָמוֹת עַצְמָם כְּמוֹ שֶׁהֵם נִמְצָאִים בִּמְצִיאוּתָם (וּמֻגְדָּרִים בְּגֶדֶר זְמַן וּמָקוֹם) מְיֻחָדִים הֵם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּעַצְמוּת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא.

בְּעִנְיַן הַמִּצְוֹת – חֵלֶק הַ"דְּרוּשׁ": גַּם הַמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם טַעַם וְנִקְרָאִים בְּתוֹרַת אֱמֶת בְּשֵׁם "מִשְׁפָּטִים", (מִתְאַחֲדִים וְ)עִקָּרָם הוּא הָרָצוֹן שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַטַּעַם.

בְּעִנְיַן הַבְּרִיאָה – חֵלֶק הָ"רֶמֶז": גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהֵם נִרְאִים לְעֵינֵינוּ שֶׁהַבְּרִיאָה נַעֲשֵׂית כְּבָר לִמְצִיאוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ (שֶׁלָּכֶן אֵין אָנוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הַחִדּוּשׁ שֶׁבָּהּ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע), הִנֵּה הִתְחַדְּשׁוּת הָאָדָם (וְהָעוֹלָם) שֶׁבְּכָל בֹּקֶר הִיא הִתְחַדְּשׁוּת בְּכָל עֶצֶם מְצִיאוּתוֹ, כְּהַחִדּוּשׁ דְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

בְּעִנְיַן רֶגֶשׁ הָאָדָם – חֵלֶק הַ"פְּשָׁט": גַּם בְּהוֹדָאַת הָאָדָם עַל חַיּוּתוֹ (שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ) נִרְגָּשׁ שֶׁכָּל חַיּוּתוֹ הוּא – מַה שֶׁהוּא יְהוּדִי.

 

חי. עַל פִּי הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה (תְּחִלַּת סִימָן י"ז) יוּבְנוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ נְשִׂיאֵינוּ, שֶׁאָמְרוּ עַל כַּמָּה מַעֲלוֹת פְּרָטִיּוֹת שֶׁבַּחֲסִידוּת שֶׁזֶּהוּ עִנְיָנָהּ שֶׁל הַחֲסִידוּת (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בִּתְחִלַּת הַשִּׂיחָה). כִּי אַף שֶׁמַּעֲלוֹת אֵלּוּ הֵן רַק מִסְתַּעֲפוֹת מִמַּהוּת הַחֲסִידוּת (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שָׁם), מִכָּל מָקוֹם, עַל יָדָן דַּוְקָא מִתְבַּטֵּאת (עַצְמוּת) מַהוּתָהּ. כִּי הַהוֹרָאָה עַל עִנְיָן "עַצְמִי" הוּא שֶׁ"מְפַעְפֵּעַ" וּמַחְדִּיר וְנִמְצָא בְּכָל הַפְּרָטִים, עַד לַפְּרָט הַיּוֹתֵר קָטָן (וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּעִנְיַן הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין "גִּלּוּי" לְ"עֶצֶם").

וְעַל פִּי הַכְּלָל שֶׁנָּעוּץ תְּחִלָּתָן בְּסוֹפָן דַּוְקָא115, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהַחֲסִידוּת נִמְשֶׁכֶת בִּבְחִינָה תַּחְתּוֹנָה יוֹתֵר, עַד לַהֲפִיכַת טֶבַע נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית ["חוּצָה" שֶׁבָּאָדָם. וּלְמַטָּה יוֹתֵר – בֵּרוּר חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם, "חוּצָה" שֶׁמִּחוּץ לְהָאָדָם] – מִתְבַּטֵּא אָז בְּיוֹתֵר עֶצֶם מַהוּתָהּ.

וְלָכֵן הִדְגִּישׁ כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוֹ"ר בְּכַמָּה וְכַמָּה מִשִּׂיחוֹתָיו, שֶׁכָּל עִנְיָן שֶׁלּוֹמְדִים בַּחֲסִידוּת צָרִיךְ לַהֲבִיאוֹ בְּפֹעַל, כִּי עַל יְדֵי הָעֲבוֹדָה בְּפֹעַל דַּוְקָא תּוֹפְסִים בְּמַהוּת הַחֲסִידוּת.

 

יט. כְּמוֹ שֶׁבְּחִינַת הָ"אֵין סוֹף" שֶׁבַּחֲסִידוּת הוּא בִּכְלָלוּת גַּם בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל סִימָן ג), כֵּן גַּם בִּטּוּי הָאֵין סוֹף עַל יְדֵי הַמְשָׁכָתוֹ עַד לְהַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר – לַהֲפֹךְ גַּם אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ כְּלִי לֶאֱלֹקוּת, הוּא גַּם בִּכְלָלוּת הַתּוֹרָה (אֶלָּא שֶׁעִקַּר הָעִנְיָן הוּא בַּחֲסִידוּת).

וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין"116. דְּלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ: בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם הַזֶּה הוּא הַיּוֹתֵר תַּחְתּוֹן "שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ"117. וּבָעוֹלָם הַזֶּה גּוּפָא – הַיֵּצֶר הָרָע מִתְחָרֵט עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא  שֶׁבְּרָאוֹ118. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲפִלּוּ עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם כְּלָא חָשִׁיב לְגַבֵּי הַתּוֹרָה (וְלָכֵן, כְּשֶׁשִּׁבֵּחַ דָּוִד אֶת הַתּוֹרָה בָּזֶה שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים תְּלוּיִים בְּדִקְדּוּק מִצְוָה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה, נֶעֱנַשׁ עַל זֶה119), הֲרֵי מִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין שׁוּם מָקוֹם לוֹמַר שֶׁבְּרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא בִּכְדֵי שֶׁתִּהְיֶה תַּבְלִין לְהַיֵּצֶר הָרַע?

וְעַל פִּי הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה מוּבָן: עֶצֶם הַתּוֹרָה שֶׁמְּיֻחֶדֶת בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, מִתְבַּטֵּא דַּוְקָא בְּזֶה שֶׁהִיא תַּבְלִין לְהַיֵּצֶר הָרַע, מִכֵּיוָן שֶׁהַכֹּחַ לְתַבֵּל אֶת יֵצֶר הָרַע וּלְהָפְכוֹ לְטוֹב120, הוּא מִצַּד עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ דַּוְקָא.

וְהַבֵּאוּר בָּזֶה: כָּל הַגִּלּוּיִים, גַּם הַיּוֹתֵר נַעֲלִים, לִהְיוֹתָם מֻגְדָּרִים בְּגֶדֶר אוֹר וְגִלּוּי, הֲרֵי מְצִיאוּת הָרַע – הֵפֶךְ הָאוֹר – מְנַגֵּד אֲלֵיהֶם, וּבְמֵילָא, אֵין בִּיכָלְתָּם לְהָפְכוֹ לְטוֹב (כִּי אִם לְהִלָּחֵם בּוֹ וְעַד – שֶׁיִּבָּטֵל לְגַמְרֵי). וְרַק עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת וּמֻשְׁלָל מִכָּל הַצִּיּוּרִים וְגַם אֵין שַׁיָּךְ שׁוּם מְנַגֵּד אֵלָיו, וּבְמֵילָא – בִּיכָלְתּוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ וּלְהָפְכוֹ לְטוֹב121.

וְזֶהוּ גַּם כֵּן מָה שֶׁבִּבְחִינַת הַתּוֹרָה הַמְּיֻחֶדֶת בְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נֶאֱמָר122 "מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו": שְׂחוֹק (וְתַעֲנוּג) שֶׁלְּמַעְלָה בָּא עַל יְדֵי בֵּרוּר וְתִקּוּן הַחֹשֶׁךְ123 – אִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא. וְזֶהוּ "מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו": דַּוְקָא עַל יְדֵי בְּחִינַת אִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – "מְשַׂחֶקֶת" – שֶׁבַּתּוֹרָה, מִתְבַּטֵּאת פְּנִימִיּוּתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת בִּפְנִימִיּוּת אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא – "לְפָנָיו".

 

כ. שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁבְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת (וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בִּכְלָלוּת הַתּוֹרָה)

– (א) חֲדִירָתָהּ בְּכָל חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה וְעַד שֶׁפּוֹעֶלֶת גַּם בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית וּבָעוֹלָם, (ב) בִּטּוּי עַצְמוּתָהּ הוּא דַּוְקָא עַל יְדֵי פְּעֻלָּתָהּ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית וּבָעוֹלָם – יֵשׁ דֻּגְמָתָם (כְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבַּחֲסִידוּת) גַּם בְּנִגְלֶה, וּבַהֲלָכָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲלָכָה זוֹ בַּנִּגְלֶה נִתוֹסֵף בָּהּ בֵּאוּר עַל יְדֵי עִנְיָנִים הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה שֶׁבַּחֲסִידוּת:

"אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכָל מָקוֹם"124: בַּסִּמְטָא, בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים125 (וּבְנוֹגֵעַ לְגִטִּין וְקִדּוּשִׁין – גַּם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְכַמָּה דֵּעוֹת126). וְקִנְיָן זֶה תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא, בִּכְדִי "דְּלָא אָתֵי לְאַנְצוּיֵי"124.

אַף שֶׁהַתַּקָּנָה הִיא שֶׁהַחֵפֶץ הַמֻּנָּח בְּד' אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם יֻקְנֶה לוֹ, מִכָּל מָקוֹם בִּשְׁבִיל קִנְיַן הַחֵפֶץ, הִקְנוּ לוֹ חֲכָמִים אֶת ד' הָאַמּוֹת עַצְמָם וַעֲשָׂאוּם כַּחֲצֵרוֹ127, וְעַל יְדֵי זֶה וּבְמֵילָא קוֹנוֹת לוֹ אֶת הַחֵפֶץ הַמֻּנָּח בָּהֶם בְּתוֹרַת קִנְיַן חָצֵר (וְלָכֵן, קָטָן שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר, אֵין לוֹ גַּם ד' אַמּוֹת128). אֶלָּא, שֶׁזֶּה מַה שֶׁהִקְנוּ חֲכָמִים לְהָאָדָם אֶת ד' אַמּוֹתָיו – הוּא רַק לְצֹרֶךְ קִנְיַן חֵפֶץ הַמֻּנָּח בָּהֶם, וְלֹא לְעִנְיָן אַחֵר129.

וְעִם הֱיוֹת שֶׁהַקִּנְיָן דְּד' אַמּוֹת הוּא מִטַּעַם קִנְיַן חָצֵר, בְּכָל זֹאת עָדִיף הוּא מִקִּנְיַן חָצֵר. שֶׁחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת (גַּם כְּשֶׁעוֹמֵד בְּקֵרוּב לְהַחֵפֶץ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לִנְטוֹת עַצְמוֹ וְלִטְּלוֹ130) אֵינָהּ קוֹנָה עַד שֶׁיֹּאמַר "זָכְתָה לִי שָׂדִי"131. וְאִלּוּ ד' אַמּוֹת (אַף שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּרוֹת) אֵין צָרִיךְ לוֹמַר "זָכְתָה כֻּלָּהּ"132, וְעַד שֶׁקּוֹנוֹת לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ כְּלָל133. וְצָרִיךְ בֵּאוּר: מִכֵּיוָן שֶׁכָּל הַקִּנְיָן דְּד' אַמּוֹת הוּא מִטַּעַם קִנְיַן חָצֵר (וּבְנוֹגֵעַ לד' הָאַמּוֹת עַצְמָם – גְּרוּעִים הֵם מֵחָצֵר, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאֵינָן קְנוּיוֹת לוֹ כִּי אִם לְצֹרֶךְ קִנְיַן הַחֵפֶץ), אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַקִּנְיָן דְּד' אַמּוֹת יִהְיֶה אַלִּים מִקִּנְיַן חָצֵר134?

וְהַבֵּאוּר בָּזֶה: בְּד' אַמּוֹתָיו שֶׁל אָדָם מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּחִינַת הַיְּחִידָה שֶׁבּוֹ135. וְלָכֵן קוֹנוֹת לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא בַּאֲמִירָתוֹ וְדַעְתּוֹ, כִּי בִּבְחִינַת הַיְּחִידָה אֵינוֹ נוֹגֵעַ עִנְיַן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל. אֶלָּא שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּת הַיְּחִידָה בְּד' אַמּוֹתָיו הוּא בִּשְׁבִיל קִנְיַן חֵפֶץ – הַקְנָאַת דָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁמִּחוּץ לָאָדָם: הַכֹּחוֹת שֶׁל הָאָדָם עַצְמוֹ, בְּכָל ד' הַבְּחִינוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה שֶׁבּוֹ – אַרְבַּע אַמּוֹת136, אֵין בִּיכָלְתָּם לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת אֶת בְּחִינַת הַיְּחִידָה. וְרַק כְּשֶׁהַכֹּחוֹת בָּאִים לְבָרֵר אֵיזֶה דָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁמִּחוּץ לְהָאָדָם – הַקְנָאַת חֵפֶץ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם (בִּכְדֵי לְבָרְרוֹ וּלְזַכְּכוֹ עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם) – אָז דַּוְקָא מִתְגַּלֵּית בָּהֶם בְּחִינַת הַיְּחִידָה137.

 

כא. עַל פִּי כָּל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה יֻמְתַּק מָה שֶׁהַהֲכָנָה וְהַ"כְּלִי"138 לְ"אָתֵי מַר" הוּא הֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת חוּצָה דַּוְקָא. כִּי (נוֹסָף לָזֶה, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁגִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר "וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר גּוֹמֵר"139, וּבְמֵילָא, גַּם הַהֲכָנָה וְהַכְּלִי לְזֶה הִיא הֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת בַּכֹּל – עַד הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר, חוּצָה)

בִּטּוּי מַהוּת מַעַיְנוֹת הַחֲסִידוּת הוּא כְּשֶׁהֵם מִתְפַּשְּׁטִים "חוּצָה" דַּוְקָא:

כָּל זְמַן שֶׁנִּמְצָאִים הַמַּעְיָנוֹת רַק בְּהַ"פְּנִים", אֵין מִתְבַּטֵּא עֲדַיִן אֲמִתִּית מַהוּתָם. וּמִכֵּיוָן שֶׁהַהֲכָנָה וְהַכְּלִי לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ הוּא – מַהוּת הַחֲסִידוּת, לָכֶן מֵהַהֶכְרֵחַ הוּא לְהָפִיץ אֶת הַמַּעְיָנוֹת חוּצָה דַּוְקָא – וְעַד שֶׁיַּהַפְכוּ אֶת הַ"חוּצָה" לְמַעְיָנוֹת – שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּא מַהוּת הַמַּעְיָנוֹת, וְאָז "אָתֵי מַר" – דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא.

וּבִלְשׁוֹן רַבֵּנוּ הַזָּקֵן140 "שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת (הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה גַּשְׁמִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ) הַגּוּף וְהָעוֹלָם … (וְיָאִיר אוֹר הַשֵּׁם  לְיִשְׂרָאֵל "בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ") וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל יַגִּיהַּ חֹשֶׁךְ141 הָאֻמּוֹת גַּם כֵּן כְּדִכְתִיב כֻלֵּהּ כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו כֻלֵּהּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצְךָ וְגוֹמֵר (וּמְבָאֵר שֶׁ)וְהִנֵּה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַזֶּה שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים … תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ142 כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת כִּי הַגּוֹרֵם שְׂכַר הַמִּצְוָה הִיא הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ",

בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, בְּקָרוֹב מַמָּשׁ.

 

הערות

* הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א ונדפס בספר הערכים – חב"ד כרך א* בסופו (ע' תשנז ואילך), ואח"כ בקונטרס בפ"ע (כמ"פ). במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

** קטע משיחת חג גאולת אדמו"ר הזקן – י"ט כסלו [והתוועדויות שלאח"ז] ה'תשכ"ו. וראה להלן הערה 49.

1.
ראה ג"כ קונטרס תורת החסידות וקונטרס לימוד החסידות (לכ"ק מו"ח אדמו"ר – אג"ק שלו ח"ד ע' שיב ואילך, ח"ג ע' שלא ואילך).

2.
בכת"י שבהערה 3, שישראל היו בהתעלפות. ומכיון שהעולם "נתן בלבם", הרי כשהם בהתעלפות, במילא העולם במצב זה (ראה לקו"ת במדבר ה, ריש ע"ב)**.

3.
נמצא בכת"י דא"ח ישן (לא נודע למי) – נדפס בסה"מ תרס"ג ח"א ע' קמב, וראה ס' מגדל עז ע' שנו ואילך. וראה גם קובץ יו"ד שבט ע' סה. סו (לקו"ש ח"ב ס"ע 471 ואילך).

4.
ד"ה פדה בשלום העת"ר (תשכ"ו) שבהמשך בששה"ק תער"ב (סעיף שעו) – ברוקלין, תשל"א (המשך תער"ב ח"ב ע' תשעג).

5.
נדה יז, א ותוספות שם. וראה לקו"ד ח"א סח, א.

6.
לקו"ד שם נו, א.

7.
שם ע"ב. ונתבאר ב"התמים" ח"ג ע' סו ואילך (אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תנח).

8.
ס' השיחות תורת שלום ע' 113.

*) ושם ע' VIII: "ע"פ בקשת רבים נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א רשימת שיחתו מי"ט כסלו תשכ"ו – ע"ד "ענינה של תורת החסידות"– ע"מ להדפיסה בתור הוספה וחותם ספר זה".

**) הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א על גליון קונטרס ענינה של תורת החסידות.

9.
איוב יט, כו. וראה לקו"ד ח"ב שלב, ב ואילך (סה"ש תרצ"ז ע' 169 ואילך).

ועיין בתורת שלום ע' 185, שמצד ענין זה [שנתחדש בתורת החסידות שע"י הכחות שבאדם משיגים את הענינים שלמעלה], נעשים הכחות אלקות. עיי"ש. ועפ"ז יש לקשר ענין זה עם ענין הג'.

10.
ראה ס' השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 26 ואילך. ובכ"מ.

11.
אלא שמ"מ, ע"י מעלות אלו דוקא תופסים במהות החסידות, כדלהלן סעיף חי.

12.
ד"ה פדה בשלום הנ"ל.

13.
שם (סעיף שעג).

14.
שם (סעיף שעד. שעו).

15.
תנחומא פקודי ג. ת"ז תס"ט (ק, א). ועייג"כ אדר"נ פל"א. קה"ר א, ד. זח"א קלד, ב. מו"נ ח"א פע"ב. לקו"ת במדבר רד"ה והי' מספר.

16.
ראה פירוש הרע"ב ריש מס' אבות.

17.
כי כל עניני העולם ברא אלקים לעשות ולתקן (ראה ב"ר פי"א, ו. וברש"י שם. זח"א מז, ב ואילך. אוה"ת עה"פ (ע' תקיד וע' תשיז)) ולאחרי חטא עה"ד מעורבים הם טו"ר (תו"א ס"פ תולדות. תו"ח תולדות יד, ב. ובכ"מ) ואין טוב בלא כו' (ראה לקו"ד ח"א פז, א).

18.
במכתבו מד' טבת תרח"ץ (י"ל בקופיר. ולאח"ז באג"ק שלו ח"ד ע' ר ואילך).

19.
דברים ד, ו.

20.
קו"א בתניא ד"ה דוד זמירות קרית להו. דרמ"צ מא, א-ב. ובכ"מ.

21.
תהלים קב, כז. וכידוע דב' סוגים בלבושים, דיש שא"א להחליפם (וכהלבוש ד"עור ובשר תלבישני" (איוב יו"ד, יא)).

22.
סעיף ח' ואילך.

23.
תניא פל"ט (נג, א).

24.
הדיוק בהפצת המעינות דוקא, ראה להלן סעיף כא.

25.
מענה המשיח שאז יבא – וכמ"ש הבעש"ט באגרתו הידועה על דבר עליית הנשמה שלו בר"ה שנת תק"ז, נדפסה: בסוף הספר בן פורת יוסף; בספר המכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו (לבוב תרפ"ג, וכותב המו"ל שהעתיקה מן המכתב – כת"י חתנו של הבעש"ט הרה"צ וכו' ר' יחיאל – החתום בעצם כי"ק של הבעש"ט); בספר גנזי נסתרות (ירושלים ת"ו תרפ"ד) ח"א סי' סה. – וחלק ממנה בתחלת ספר כתר שם טוב, וספר לקוטי אמרים להה"מ ממעזריטש.

ביאור שאלת הבעש"ט ומענה המשיח ע"פ חסידות – ראה לקו"ד ח"ב ליקוט טז-יח (סה"ש תר"ץ ע' 84 ואילך).

26.
ראה גם ד"ה פדה בשלום הנ"ל (סעיף שעה ואילך), שההמשכה ד"חסידות" היא דוגמת ההמשכה דלעתיד.

27.
כמרז"ל (מגילה כט, א) "הקב"ה שב עמהן מבין הגליות".

28.
ישעי' יא, ט.

29.
רמב"ם סוף הל' מלכים. – שגם בזמן ביהמ"ק לא הייתה מלאה הארץ דיעה את הוי' גו'.

30.
ראה רמב"ם שם ד"לא יהי' כו' קנאה כו' וכל המעדנים כו'" – אף לדעתו (שם ר"פ) ד"וגר זאב גו'" (ישעי' יא, ו) משל הוא. ועאכו"כ להדיעה (וכן היא הכרעת תורת הקבלה והחסידות) – דהדברים כפשוטם. ועייג"כ ראב"ד (הל' תשובה פ"ח ה"ב). עבוה"ק ח"ב פמ"א. ובכ"מ.

ואואפ"ל לחומר הענין (עכ"פ בדוחק), דגם לרמב"ם ב' תקופות לאחרי שודאי משיח הוא, ו"מלאה הארץ דיעה גו'" יהי' בתקופה הראשונה דגאולה, וכל הפרק שברמב"ם שם מדבר בתקופה זו. וכמ"ש בהל' תשובה פ"ט ה"ב שמ"ש ומלאה הארץ דיעה גו' מיירי בהתקופה שעולם כמנהגו הולך.

עפי"ז יש לתרץ קושיית הלח"מ (הל' תשובה פ"ח ה"ז), כי מ"ש "אין בין כו' אלא שעבוד מלכיות בלבד" הוא רק בתחילת הגאולה. (וא"ש תירוץ הכ"מ (הל' מלכים רפי"א) על השגת הראב"ד (שם), שהרמב"ם אזיל לטעמי', כי בתחלת הגאולה, אין מלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ולא יוצרך להיות מורח ודאין). אבל אח"כ, גם הרמב"ם מודה שיהי' חידוש בעולם, ומ"ש (ישעי' ב, ד) "וכתתו חרבותם לאתים" הוא כפשוטו, ולא דרך משל בלבד. ומכיון שהם בטלים בתקופה השני' (עכ"פ) של הגאולה, הרי זה מוכיח שאינן תכשיטין.

31.
ברכות לד, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.

32.
ראה זח"א קלט, א. וראה לעיל הערה 30.

33.
זח"ג קכה, א. נתבאר באגה"ק סכ"ו.

34.
וכפשוטו (וראה ג"כ אגה"ק סי"ט (קכח, א). לקו"ת ויקרא (ו, ד). שה"ש (לא, ג)) שקרי הו"ע גילוי וכתיב – העלם.

35.
פסחים נ, א.

36.
זח"ג רנז, סע"ב. שעהיוה"א פ"ז (פב, א).

37.
אבל נעלה יותר מהגילוי שבזמן המקדש, שלכן יהי' אז גילוי שם הוי' בכל העולם (וע"ד המבואר בלקו"ת דרושי ר"ה (נז, סע"ג) מעלת בית ראשון על בית שני, שבב"ר דוקא האיר גם בגבולין).

38.
ראה ר"ה ח, ריש ע"ב. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. תנחומא (באבער) בא יג.

39.
ד"ה וידבר אלקים אכה"ד תרצ"ט (השני) ס"ד בשם הרמ"ז. עיין שער (וספר) הגלגולים בתחלתו ובכ"מ. ואכ"מ.

40.
ראה ב"ר (פי"ד, ט) דב"ר (פ"ב, לז): "חמשה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה חי' יחידה". – בכמה דפוסים במדרש שם הוא בשינוי הסדר וכן בפיוטים וכו', אבל בכהאריז"ל (ע"ח שמ"ב בתחלתו. שער הגלגולים בתחלתו. ובכ"מ) ובדא"ח מובא ובדיוק בסדר זה. ועייג"כ זח"א פא, א. שם רו, א.

41.
ראה אמ"ב שער הק"ש פ"ח. וראה גם לקו"ת בלק ע, א.

42.
ראה סנהדרין צב, סע"א (וראה גם מדרש הנעלם (וירא קיד, ב)): "צדיקים אין חוזרין לעפרן כו' לעולם קיימי". וידועות דיעות הרמב"ם והרמב"ן בזמן עיקר השכר וההכרעה בזה (לקו"ת צו טו, ג. ש"ש סה, סע"ד. דרמ"צ יד, ב).

43.
כי רק מצד סדר ההשתלשלות שבתורה ישנה הגבלה זו, שחלקי הפשט רמז ודרוש שבתורה יהיו בגילוי וחלק ה"סוד" יהי' בהעלם. אבל מצד עצם מהות התורה, בחי' יחידה, אין חילוק בין חלק הסוד שבה לשאר החלקים, וגם הסוד יכול להיות בגילוי.

44.
מצד בחי' נרנ"ח, האדם הוא במציאותו עדיין, אלא שעובד הוא את בוראו. ומכיון שהוא במציאותו, הרי (א) כוונתו בעבודתו הוא בשביל הגילויים (שבכללות זהו"ע הנהגה ע"פ דין, כמבואר בד"ה פדה בשלום הנ"ל סעיף שעו), כי גם בבחי' חי' ישנו איזה מבוקש (ד"ה וזאת התרומה עת"ר. קונט' העבודה פ"ה). (ב) לא נשתנה טבע מדותיו, ורק שמנצל את מדותיו לאהבת ה' וכו', משא"כ מצד בחי' יחידה, מתבטל הוא ממציאותו לגמרי, ולכן (א) אין שום מבוקש בעבודתו – ההנהגה דלפנים משורת הדין. (ב) נשתנה גם טבע מדותיו (מגבורה לחסד ומחסד לגבורה וכו').

45.
כי ההתעלפות היא רק בנוגע לגילויים ולא בעצם הנשמה, בחי' יחידה, שלכן אפשר להעירו.

46.
ראה ד"ה וידבר תרצ"ט שם, שפנימיות התורה שילמד משיח הוא מצד בחי' היחידה שבו. ולהעיר מה שאחי' השלוני – רבו של הבעש"ט, מייסד תורת החסידות [פנימיות התורה, מעין פנימיות התורה שתתגלה לעתיד] – נקרא בשם "בעל חי' יחידה" (סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 159). וכן ראשי אלפי ישראל שבכל דור – הנשיאים שגילו תורת החסידות, הם בחי' יחידה הכללית של כלל ישראל (ד"ה פדה בשלום (בשעה"ת לאדמוהאמ"צ) פי"ב).

47.
שבתורת החסידות גופא, בזה שהביא את החסידות להבנה והשגה דחב"ד, גילה את עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בי"ט כסלו עטר"ת. וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1138).

48.
סה"ש תש"ה ע' 127 ואילך. וראה לקו"ת שה"ש (נ, א) בפירוש ענין נשמות חדשות. וש"נ.

49.
ולהעיר מזה אשר חג הגאולה י"ט כסלו [שאז הי' עיקר ענין התלבשות החסידות בשכל (תו"ש ע' 114. וראה לקו"ד ח"א כב, א ואילך), שע"י התלבשות זו, מתבטא העצם דפנימיות התורה כבהערה 47] הוא "ראש השנה לחסידות", שענינו של ר"ה הוא בחינה כללית, ובו נמשך "עומק ופנימיות כו' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה" (אגה"ק של אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לי"ט כסלו תרס"ב, נדפסה – פאקסימיליא – במבוא לקונטרס ומעין ע' 17).

50.
ובפרט לאחרי גאולת י"ט כסלו ("לאחרי פּטרבורג") וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בזה: "מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא את שמנו כו' כן ע"י הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דוקא כו'" (תורת שלום ע' 26).

51.
אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועיי"ש ההפרש בין יין (רזין) לשמן (רזין דרזין), שהיין ע"י עיכובו בהעלם בענבים הולך ומתגבר בכחו, משא"כ השמן, עיכובו בזית אין מוסיף כחו כלל. והיינו, שיין הוא בחי' העלם – יין בגימטריא "סוד" (ולכן מיתוסף כחו ע"י עיכובו בהעלם), משא"כ שמן הוא למעלה מגדר ענין העלם וגילוי (שלכן העיכוב בהעלם אינו מוסיף כחו). ומזה מובן, שגם תורת החסידות שנמשלה לשמן, היא למעלה מגדר העלם וגילוי (ולכן, ביכולתה לעשות מהעלם – גילוי, כנ"ל הערה 43).

52.
ראה תו"א לט, א. קי, ד. לקו"ת נשא כז, ד. אמ"ב שם פנ"ו (נד, ב).

53.
טבול יום פ"ב מ"ה. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ח ה"י. (וגם לדעת ריב"נ ש"שניהן חיבור", אי"ז שהשמן מתערב ביין, ורק לפי שנוגע ודבוק בו – ראה אמ"ב שם רפנ"ו). וראה גם שמו"ר פל"ו, א.

54.
ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.

55.
זח"ב קסא, א. וראה גם ב"ר בתחלתו.

56.
ראה תו"ש ריש ע' 172: די וועלט מיינט אַז חסידות איז אַ ביאור אויף קבלה, דאָס איז אַ טעות כו'.

ומה שמסיים שם "קבלה איז אַ ביאור אויף חסידות" – י"ל: החסידות ענינה ידיעת האלקות כו' (יחידה – מקבלת מיחיד. ולהעיר מע"ח שמ"ב רפ"א: ניצוץ כו' מתלבשת בכח ניצוץ כו' הנק' יחידה) ע"י כמה משלים דוגמאות הסברות וכו', והקבלה מבארת "המקום" בגופא דמלכא, בספירות וכו'. כן להעיר אשר "גילוי" הכתר (חשך) – הוא בחכמה; קוצו של יו"ד – ביו"ד; יחידה – בחי'; הרצון – בחכמה וכו'. אבל תוקף ועצמות הכתר וכו' – מתבטא דוקא במעשה וכו'.

57.
יומא לב, סע"ב. וש"נ. וראה צפע"נ (להרגצובי) עה"ת ר"פ קרח.

58.
וכ"ה בנוגע להתפלות דיו"כ (שתפלות כנגד קרבנות תקנום – ברכות כו, ב): הסיבה שהביאה להוספת תפלת נעילה (שבה הוא עיקר גילוי בחי' החמישית – בחי' יחידה), פועלת גם בשאר ד' התפלות שביום זה (אף שישנם גם בשאר ימי השנה) – נרנ"ח, וכהלשון (לקו"ת ס"פ פנחס): "יום שנתחייב בחמש תפלות" (ראה לקו"ש ח"ד ע' 1154).

59.
ראה לקו"ת דרושי יו"כ בסופם, ש"שבת שבתון" הוא בחי' אוא"ס המלובש ברדל"א. וזוהי מדריגת תורת החסידות, כנ"ל סעיף ב'.

60.
מקור הנוסח ד"מודה אני" הוא ב"סדר היום". הובא בעט"ז ריש שו"ע או"ח. שו"ע אדה"ז ס"א ס"ה (ובמהדו"ת שם ס"ו). סידור אדה"ז בתחלתו.

61.
שו"ע אדה"ז מהדו"ת שם. ובסידור: "יזכור כו' הנצב כו'".

62.
ירמי' כג, כד.

63.
סידור אדה"ז שם.

64.
שו"ע אדה"ז מהדו"ק שם ס"ב. וראה ד"מ בטור שם (ממו"נ ח"ג פנ"ב).

65.
תהלים טז, ח.

66.
שו"ע אדה"ז מהדו"ת שם ס"ה. ועיי"ש כמה שינויים ממהדו"ק. ואכ"מ.

67.
אואפ"ל אשר בת"ת שחיובו תמידי (והוא המביא לידי מעשה – עבודת כל היום כולו) יש תמיד מעין ניעור משינתו. כי הידיעה בתורה שהאדם מגיע אלי' אפשרית היא עי"ז (לקו"ת שלח מד, א) שמקודם לזה – כשהוא בבטן אמו, מלמדין אותו כל התורה כולה אלא שבא מלאך וסטרו על פיו (נדה ל, ב), וע"י לימודו חוזר ויודע מה שידע לפני זה ונשכח (ונסתלק) ממנו.

68.
הל' תשובה פ"ג ה"ד.

69.
ראה סה"ש תרצ"ז ע' 239.

70.
אלא שבנדו"ד, מכיון שאין שייך לברך על החזרת הנשמה טרם (שהחזירה) שנהנה, מחוייב הוא לברך עכ"פ מיד כשניעור. וכמו (ובמכ"ש מ)ברכת הטבילה, דאף שא"א לברך עלי' עובר לעשייתה כי "אכתי גברא לא חזי", אינו דוחה את הברכה על לאחר זמן, כ"א מברך מיד בעלייתו (פסחים ז, ב. וראה גם שו"ע אדה"ז ס"ו ס"ה: "כל מה דאפשר לקרב הברכה כו'").

71.
שהרי אסור לו לאדם שיהנה כו' בלא ברכה (ברכות לה, א).

72.
ברכות ס, ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.

73.
רא"ש בברכות שם. שו"ע אדה"ז סמ"ו ס"ג.

74.
ברכות מ, ב. שו"ע אדה"ז סרי"ד ס"א.

75.
מפני שהיו קדושים והיו יכולים לברך בנקיות מיד כשניערו משנתם (רבינו יונה בברכות ס, ב – ד"ה כי שמע).

76.
ברכות נז, ב. זח"א קסט, ב. ח"ג קיט, א.

77.
ראה איכ"ר עה"פ (ג, ח) חדשים לבקרים רבה אמונתך. וש"נ.

78.
זח"ג שם. בניצוצי זהר (לח"ג שם וקצח, ב) מציין להספרים: ספרי האזינו לב, ד. ז"ח בראשית (יח, ב). רות (פח, ד). מרדכי ב"מ סי' ת"ו (וכ"ה בכל בו סי' קטז) – מתשובות ותקנות ר"ת. שם סי' ת"ח – מירושלמי. רדב"ז ח"א סי' תפג. בעה"ט תצא כד, יד. רמ"א בחו"מ סע"ב סי"ז. ש"ך בחו"מ סרצ"ב סק"ה – מתשובת מהר"א ששון. קצוה"ח חו"מ ס"ד. פ"ת בחו"מ שם אות ב' – מברכי יוסף בשם הרמ"ע מפאנו.

79.
סידור האריז"ל (קול יעקב) בתחלתו.

80.
ראה הערה 83.

81.
היום יום ע' יט (יא שבט).

82.
לקו"ת פנחס פ, ב. וראה זח"ג רנז, ב.

83.
בפשטות, מה שב"מודה אני" לא נזכר שום שם, ושלכן אפשר לאמרו גם קודם נט"י (ראה שו"ע אדה"ז ס"א ס"ה (ובמהדו"ת – שם ס"ו). סידור אדה"ז בתחלתו), – היינו לפי שהוא למטה מבחי' השמות. אבל בפנימיות הענינים, מה שאין בו שום שם (וכן מה שאומרים אותו קודם נט"י), הוא לפי שהוא למעלה מבחי' השמות כבפנים*. (ולהעיר מהביאור בהא דמגלת אסתר אין בה "שם" – תו"א ק, ב. קכא, ב).

*) וזה שבזמן הש"ס לא אמרו "מודה אני"– אף שע"פ פנימיות הענינים (משא"כ ע"פ נגלה, כנ"ל סעיף יו"ד) יש בזה מעלה שאינה בברכת "אלקי נשמה"– יש לומר בדרך אפשר, לפי שהתעוררות וביטוי היחידה הוא דוקא כאשר גם מי שהוא טמא וכו' ומ"מ הוא מודה כו' (וע"ד המבואר לקמן סעיף חי ואילך). וע"ד הידוע (ד"ה קול דודי תש"ט. ובכ"מ) שכח המס"נ (הבא מצד יחידה) הוא בגילוי יותר בזמן הגלות ובפרט בעקבתא דמשיחא – מבזמן הבית. ולהעיר שכ"ה גם בנוגע לחסידות – בחינת יחידה – שנתגלתה בדורות האחרונים דוקא, וכשהעולם הי' במצב של התעלפות, כמובא בתחילת השיחה.

ואי"ז סותר למה "שאין בו קדושה" (שו"ע מהדו"ק שם) – כי זהו בדוגמת תיבת "אנכי (ה' אלקיך)", דאף שמורה על העצמות שלמעלה מכל השמות (כנ"ל בהנסמן בהערה הקודמת), מ"מ (מצד זה גופא) אין בו קדושה (כי תיבת "אנכי" אינה כלי להעצמות, כ"א מרמזת עליו בלבד).

84.
אף שנזכר במדרש – נסמן לעיל הערה 40. וכן בזהר – ח"ב קנח, ב. ובהשמטות לזהר (מספר הבהיר) ח"א (רסז, א) וכו'. (ולהעיר, שבחי' יחידה שבזח"ב שם הוא בחי' "בכל נפשך", ולא "בכל מאדך" – שמזה משמע, שאי"ז אמיתית בחי' יחידה).

85.
ח"א עט, ב. פא, א. (וכן הובא באוה"ח אמור כב, יב).

הל' נשמה לנשמה (וכיו"ב), נזכר גם בזח"ג קנב, א. ז"ח רות עח, ג.

86.
משא"כ בע"ח וכו'. וראה ההג"ה בע"ח שמ"ב (דרושי אבי"ע) רפ"א ובהגהות וביאורים שם.

87.
ראה שו"ע אדה"ז סמ"ו ס"ד.

88.
יבמות סא, רע"א.

89.
קהלת ג, כא.

90.
בנוגע לעבד – יבמות סב, א. וש"נ.

91.
בנוגע לנכרי – יחזקאל כג, כ. וראה שבת קנ, א. יבמות צח, א (ותוד"ה לדרוש – כתובות ג, ב) ועוד.

92.
בראשית א, כט-ל ובדרז"ל שם.

93.
נח ט, ה-ו ובדרז"ל שם.

94.
שבת סז, א. יתרה מזו נתבאר בפנימיות התורה (זח"ב כו, ריש ע"ב. הקדמת תקו"ז בתחלתו) דמלכים הם (בפנימיות).

95.
היום יום ע' קב (ו חשון).

96.
ב"ר פכ"ח, ג. זח"ב כח, ב. והוא שונה לגמרי משאר הגוף (עיי"ש ובמפרשים).

97.
ילקו"ש תהלים רמז תשב. שו"ע אדה"ז ס"ו ס"א. וראה גם מד"ר שבהערה 77.

98.
ראה שער היחוד והאמונה בתחלתו.

99.
ראה לקו"ת אחרי כו, א: "מחדש .. מאין המוחלט, אך אין נמצא משל כמוהו ודוגמתו למטה כלל להראות בחוש רק אפס קצהו שבכל יום מאיר מחשך הלילה .. והרי הוא כמו יש מאין".

100.
שער הגלגולים בתחלתו. ובכ"מ.

101.
אין לזה סתירה מהנזכר בכ"מ (ראה ד"ה בסוכות תשבו (פכ"ז), מי יתן תש"ו. ועוד) ש(גם) באצילות אלקות הוא בפשיטות ועולמות בהתחדשות – כי בפרטיות מציאות העולמות מתחילה מבריאה, אבל בכלל – הרי גם אצילות נקרא עולם האצילות. – וראה ד"ה ויהי הענן והחשך – תרע"ה דחילוק זה (אלקות בפשיטות כו') הוא: לפני הצמצום ולאחריו כו' אדה"ר בג"ע כו' ועד בצדיקים גדולים כו'. וכן יהי' לעת"ל. הרי שכו"כ דרגות בזה.

102.
אלא שכלפי הלוקח ישנו (איסור אחר:) האיסור דלפני עור (סמ"ע חו"מ סקמ"ו סקל"ט). אבל בנוגע להוציא חפצו מהגזלן, אין בזה איסור.

103.
סד"ה לך תרס"ו. ובכ"מ.

104.
ד"ה ואני תפלתי תרצ"ד (קונט' כז – סה"מ קונטרסים ח"ב שיא, ב ואילך).

105.
ד"ה למען דעת תר"ץ פ"ה. הוי' לי בעוזרי תרצ"א (תרפ"ז) פ"ג. סה"מ אידיש ע' 46. ובכ"מ.

106.
אבל עיקר קיומם צ"ל בדרך קב"ע, שהרי כל המצות הם רצון העליון, כבפנים

[ולהעיר דגם במשפטים אמרו "לפניהם ולא לפני עו"כ ואפי' .. דנין אותו כדיני ישראל" (גיטין פח, ב. שו"ע חו"מ ר"ס כו)],

ויתירה מזו: גם זה עצמו מה שהמצות ד"משפטים" צריכים לקיימם גם מצד הטעם, היינו לפי שכן גזר הקב"ה שהרצון דמצות אלו יתלבש גם ב"טעם"*. וראה בארוכה לקו"ש ח"ח ע' 130 ואילך.

107.
להעיר מח"פ להרמב"ם פ"ו (הובא בדרמ"צ פד, ב) שהרעות שהן רע גם מצד השכל צריך לומר ע"ז "אי אפשי".

ובזה יובן מה שאמרו (עירובין ק, סע"ב): "אלמלי לא ניתנה תורה (ח"ו**) היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה כו'" – דלכאורה, למאי נפקא מינה.

*) ועי"ז דוקא מתגלה יותר ענין היחידה מאשר ע"י קיום המצות ד"חוקים" שהוא רק בדרך קב"ע. כי בזה דוקא מתבטא שקיום המצות הוא מצד עצם נפשו, שלכן פעל זה גם על שכלו, כי ה"עצם" נמצא בכל הפרטים, כדלקמן סעיף יז.

**) כן הי' מוסיף (בלחש) כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע כשהי' מביא מרז"ל זה (ראה תו"מ – רשימת היומן ע' שלז. וש"נ).

108.
בקצוה"ח סש"מ סק"ד, שכל זמן שהפקדון בעין, אין חיוב השבה על השומר [ורק כשפשע (או שנגנב ונאבד – בשומר שכר), אז נעשה עליו חיוב תשלומין]. אבל בשו"ע אדמוה"ז (סתמ"ג בקו"א סק"ב): "דמה שש"ח חייב על הפשיעה אין חיובו בא מחמת הפשיעה עצמה, אלא משעה שנמסר לו הפקדון נשתעבד ונתחייב להחזיר לו בשלימות כשיגיע הזמן, אלא שאם בתוך הזמן נאבדה ממנו שלא ע"י פשיעתו בשמירתו חסה עליו התורה ופטרתו". וע"פ מ"ש בקו"א שם, יובנו דברי היש"ש (הובאו בקצוה"ח שם) "כיון שנעשה שומר ה"ל איני יודע אם החזרתיו".

109.
שער היחוה"א פ"ז (פב, א). ובכ"מ.

110.
עיין אגה"ק ס"ך "מהותו ועצמותו כו' הוא לבדו כו'" (קל, סע"א ואילך) – אלא שהביאור שם באו"א.

111.
ואף שההכרה שהחידוש בא מעצמות אוא"ס באה (ומוכרחת) מההכרה שהעולמות הם מחודשים יש מאין (כנ"ל סט"ו), בכל זה, לאחרי שההכרה בהחידוש יש מאין מביאה את ההכרה שהחידוש בא מעצמות אוא"ס, הנה הכרה זו – לא רק שמחזקת את ההכרה בהחידוש יש מאין, אלא שמוסיפה בה גם עומק. כי ההכרה בהחידוש יש מאין שמצד עצמה, היא (כנ"ל סט"ו) "שאין שום נתינת מקום להיש מצד עצמו כו'", אבל אי"ז מוכיח עדיין שאין לו נתינת מקום גם מצד בחי' האור המהווה אותו (ראה הערה הבאה), אבל ע"י ההכרה שהחידוש בא מעצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות, הוא בא לידי הכרה, שגם מצד בחי' האור המהווה אותו, אין לו שום תפיסת מקום, ולכן גם לאחרי שעלה ברצונו להוות כו', ההתהוות בכל רגע היא התחדשות גמורה.

112.
ראה דרמ"צ (כג, א), שמה שמבואר בשער היחוה"א פ"ו בענין "אין עוד", שאין אפילו דבר טפל, ולא כהגוף שהוא טפל לנשמה – הוא לגבי בחי' הסובב דוקא. שלכן, אוה"ע שכל ידיעתם הוא רק בבחי' הממלא, מחשיבים אותו כנשמה לגוף. עיי"ש. ולכאורה: הרי גם לשיטתם, בהכרח שיודו שהקב"ה בורא את הנבראים ולא רק מחי' אותם בלבד? והביאור, דמכיון שאור הממלא נותן מקום לעולמות, הרי לאחרי שנבראו העולמות ביטול העולמות לאור זה (אף שכל מציאותם הוא ממנו, ולא רק חיותם) הוא דוגמת ביטול הגוף לנפש. ועצ"ע.

113.
ואתחנן ד, לה.

114.
שער היחוה"א פ"ו (פ, סע"ב).

115.
ספר יצירה פ"א מ"ז.

116.
קידושין ל, ב. וראה גם תו"מ חל"ה ע' 215. וש"נ.

117.
לשון אדה"ז בתניא פל"ו (בתחלתו).

118.
סוכה נב, ב.

119.
ראה הנסמן בהערה 20 – ע"פ מרז"ל (סוטה לה, א).

120.
ע"פ מ"ש בפנים, יובן הלשון "בראתי לו תורה תבלין" – דלכאורה: את היצה"ר הרי צריך לבטל [וגם זה נעשה ע"י התורה, כמרז"ל (קידושין שם) "משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ"] ואילו התבלין אינו מבטל את התבשיל, כ"א אדרבה מתבל אותו ונותן בו טעם.

– ומה שצריך לאבדו, הוא כש"פגע בך מנוול זה – יצה"ר מתגרה בך" (קידושין שם ובפרש"י). אבל עצמיות היצה"ר, והוא עצם כח המתאווה (ראה לקו"ת חקת נו, ד. ר"ה סא, ד), צריך לתבלו ולהפכו לטוב, כבפנים.

וזהו שאמרו "בראתי לו תורה תבלין" – כי הכוונה ב"בראתי .. תבלין" היא לעצם התורה, היינו הכוונה שבשבילה נבראת. ועצם התורה מתבטא (לא באיבוד היצה"ר כ"א) בהפיכתו לטוב, כדלקמן בפנים.

121.
ראה לקו"ש ח"ז ע' 24-23 ובהנסמן שם.

122.
משלי ח, ל. וראה בהנסמן בהערה 20, ש"משחקת לפניו" קאי על פנימיות ועצמיות התורה.

123.
ראה תו"א יז, ד ואילך.

124.
ב"מ יו"ד, א.

125.
שם, ע"ב.

126.
ראה בית שמואל אה"ע ס"ל סק"ה. וש"נ. (ולדעת ר"פ – ב"מ שם – קונות ברה"ר גם במציאה).

127.
באבני מילואים ס"ל סק"ה כתב, שלדעת הרמב"ן (גיטין עח, א) לא הקנו חכמים את מקום הד"א עצמם, כ"א – את החפץ המונח בו. עיי"ש. אבל ראה באב"מ שם שלדעת הר"ן (גיטין שם) הקנו את הד"א עצמם (וכ"מ בריטב"א (גיטין שם – בתירוץ הב'). שו"ת הר"י מיגש סק"ו).

ומה שהקנו את הד"א עצמם – אף שמצד הטעם "דלא אתי לאנצויי" נוגע רק שהחפץ יהי' קנוי – י"ל, שלא רצו להקנות את החפץ באופן שיהי' כ"הלכתא בלא טעמא" לגמרי, ולכן הקנו את הד"א שעל ידם יקנה את החפץ.

128.
ב"מ יא, רע"א. רמב"ם הל' גזילה ואבידה פי"ז ה"י. שו"ע חו"מ סרמ"ג סכ"ג. סו"ס רסח.

129.
שלכן ס"ל להתוס' (ד"ה ארבע) והרא"ש (ב"מ יו"ד, א) שד"א אינן קונות בגניבה (ובמכירה ומתנה – ראה ש"ך חו"מ סרמ"ג סק"ט) – אף שעשאום חכמים כחצירו – כי לא עשאום כחצירו לכל דבר, כ"א לצורך קנין החפץ באופנים מסויימים (מציאה וכיו"ב).

130.
ראה דרישה חו"מ סרס"ח סק"ז.

131.
רמב"ם הל' גזילה ואבידה שם ה"ח. ובב"י חו"מ שם (קרוב לסופו) – דהכי נקטינן.

132.
ראה ב"מ י, א-ב: "כי לא אמר מאי הוי".

133.
ראה חו"מ ר"ס רסח: "ולא גרע משום דנפל עלי'" (אף דגלי דעתי' דלא ניחא לי' לקנות בתורת קנין ד' אמות).

134.
וכקושיית הרשב"א (הובא במ"מ הל' גזילה שם ובב"י שם).

ומה שתירץ הב"י שם "דכיון דמשום דלא אתי לאנצויי תקינו רבנן דליקני לא ראו לחלק בין אמר ללא אמר דא"כ אכתי הוו אתי לאנצויי" – צריך ביאור: מכיון שסוף סוף מה שתיקנו שד' אמות יהיו קונות הוא ע"י שעשאום כחצירו (ראה לעיל הערה 127), הרי א"א לכאורה שיהיו קונות באופן שחצר עצמו אינו קונה.

135.
אמרי בינה שער הק"ש פמ"ב.

136.
להעיר מעירובין מח, א: "גופו שלש אמות ואמה כדי כו'" – והרי בחינות הנשמה המתלבשות בגוף האדם הם רק ג' הבחי' דנר"נ, ואמה הרביעית שיתירה מאורך גופו אבל שייכת אליו (שהרי ענינה של אמה זו היא "כדי לפשוט ידיו ורגליו" או "כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו") – בחי' "היתרה" על נר"נ – מקיף (הקרוב), חי'.

137.
ואז היא מתגלית (לא רק בבירור הדבר גשמי שמחוץ להאדם, אלא גם) בהבחינות של הנשמה עצמה, ד' הבחינות נרנ"ח, ועל ידם דוקא היא נמשכת ופועלת בדבר הגשמי שמחוץ להאדם (אף שהתעוררות היחידה באה מצד בירור דבר הגשמי דוקא)

[בדוגמת מה שכח העצמות שמציאותו מעצמותו, עם היותו מתבטא בהתהוות היש הגשמי דוקא, מ"מ המשכת כח העצמות בהיש הוא ע"י האור דוקא "שהאור הוא ממוצע בין יש האמיתי ליש הנברא, והיינו דע"י אמצעות האור בא כח העצמות, ווערט אַראָפּגעטראָגן דער כח העצמות להוות יש מאין ואפס המוחלט" (ד"ה יחיינו תרצ"ד פי"ד. וראה גם אגה"ק סי' כ'),

ועד"ז בעבודת האדם, שעם היות שגילוי העצמות הוא בקיום המצות מעשיות דוקא, בכל זה, אופן המשכת העצמות במעשה המצות הוא ע"י הכחות פנימיים (שכל ומדות) דוקא (ראה לקו"ש ח"ג ע' 956 שמטעם זה נקראים אהוי"ר בשם "דרכי הוי'". עיי"ש באריכות)],

שלכן (לצורך קנין החפץ), גם הד"א (נרנ"ח) קנויים להאדם, ועי"ז דוקא, הד"א קונות לו את החפץ, כנ"ל בפנים.

ויש לומר, שזהו גם הביאור בפנימיות הענינים מה שלא רצו להקנות את החפץ באופן שיהי' כ"הלכתא בלא טעמא" לגמרי (ראה לעיל הערה 127) – כי גם בירור הגשמי כו' צ"ל נמשך ע"י השכל (טעמא) דוקא.

138.
הכנה וכלי שהם גם ממשיכים (לא רק – מקבלים) את ההשפעה והאור וכמש"כ ע"ז בתניא רפל"ז (הובא לקמן בפנים) הגורם שכר המצוה.

139.
ישעי' מ, ה.

140.
תניא פל"ו ורפל"ז.

141.
י"ל שכוונתו עפמש"כ בשערי אורה (סד"ה כי אתה) בפי' והוי' יגי' חשכי שזהו אתהפכא חשוכא לנהורא (ע"ד הנ"ל בפנים – שהרע עצמו נהפך לטוב).

142.
מדייק אאמו"ר ומבאר: הב' לשונות, מעשינו עבודתינו, יובן ממ"ש לקמן באגרת הקדש פי"ב המתחיל והי' מעשה הצדקה כו' ע"ש. וי"ל מעשינו קאי על ימות המשיח* ועבודתינו קאי על תחה"מ (הערות לתניא (ע' טו) – ליקוטי לוי יצחק).

*) וראה באגה"ק שם (קיח, סע"א) בביאור מעשה "בכל יום ויום בטובו מחדש מע"ב וחדשים לבקרים כו'".