"מה שלום הרב שניאורסון מניו יורק?"

השאלה הדהימה את י-הודה: מה לגוי הזה ולרבי?

כשראה את תדהמתו התפשט חיוך רחב על פניו והוא הסתובב אליו ביתר נינוחות ואמר:

"הבה ואספר לך משהו שימחיש לך את גדולתו של הרב שניאורסון"

הוא שתק לכמה רגעים ונראה היה שהוא מפליג בהרהורים ואז פתח בסיפורו: "למדתי בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת סורבון בפריז. במהלך לימודי זכיתי להכיר את הרבי שלכם שלמד אתי בכיתה. לעולם לא אשכח את החן והחכמה המופלאה שאפפוהו. הוא היה איש משכמו ומעלה וזכה להערכת כולם. בהרצאות מעולם לא ראינו אותו מסתכל לכיוון המרצה אלא מעיין בספר שהיה פתוח על ברכיו.

"כדי לממן את לימודי נהגתי יחד עם מספר חברים לצאת מידי מוצאי שבת למספר כפרים ולרכוש מהם מוצרי מזון במחיר מוזל. בימי ראשון ושני היינו מוכרים אותם במעט רווח. הבעיה הייתה שכך הפסדנו בקביעות את ההרצאות של ימי שני באוניברסיטה שבהן היה כלול רוב החומר הנלמד באותו שבוע. מי שהצילנו היה הרבי שהיה כותב במיוחד עבורנו את ההרצאות בפרוטרוט וכך היינו משלימים ביום שלישי בבוקר את החומר. אספר לך מעשה מדהים שארע באותה תקופה.

"בסיום הסמסטר נערך באוניברסיטה מבחן גדול. הפרופסורים הממונים על המבחן העריכו ששלוש שעות יספיקו על מנת לסיימו ועם זאת הקציבו חמש שעות.

לא חלפה חצי שעה מתחילת המבחן, ולעיניהם המשתאות של הסטודנטים וצוות הבוחנים, הגיש הרב שניאורסון את המבחן כשפניו מועדות ליציאה. הפרופסור שלא העלה על דעתו שניתן לגמור מבחן כזה במחצית השעה היה בטוח שהיהודי הצעיר וודאי לא ידע לענות ולכן הגיש כה מהר. הוא הציץ בדפים ולתדהמתו ראה שלכל השאלות נרשמו תשובות… הוא הסתובב אל הרבי והפטיר לעברו בצרפתית: 'איך זה יכול להיות? וודאי יש פה איזה כישוף'…  הרבי הסתובב אליו נתן בו מבט מהיר ומבלי אומר יצא מהאולם…

"לאחר המבחן התפרסם בכל האוניברסיטה והיה לשיחת היום סיפורו של אותו סטודנט שגמר את המבחן בחצי שעה וכולם חיכו בסקרנות לתוצאות. לתדהמת כולם התברר שכל התשובות היו נכונות. דיקן האוניברסיטה דרש מהפרופסור להתנצל בפני הרב שניאורסון על דבריו אודות הכישוף ואכן הפרופסור שהגיש לרבי תעודת הצטיינות על הצלחתו המופלאה במבחן ביקש את סליחתו. הוא לא הצליח לכבוש את סקרנותו ושאל כיצד הצליח לסיים את המבחן במהירות כה רבה. הרבי חייך באדיבות ומול מאות סטודנטים אמר: "לעם היהודי יש 'תלמוד' ולמי שלומד אותו – כל דבר ברור!"

הגוי סיים את דבריו בהתפעלות והוסיף: "עכשיו אתה מבין מדוע התעקשתי במשפט לשלם את כל הוצאות התאונה… כשראיתי אתכם הבחנתי שאתם חסידיו של הרבי. אמרתי לעצמי שכהכרת תודה על אשר סייע לי באותם ימים להשלים את לימודיי אטול על עצמי את הוצאות התאונה"…