חלוקת הארץ על פי גורל

פרשתנו פרשת פינחס מספרת לנו על חלוקת הארץ לכל שבט בישראל על פי גורל –

חלוקה משמים שאין עליה עוררין.

ומכאן שארץ ישראל שייכת לעם ישראל בכלל ולכל יהודי בפרט,

והיום ערב הגאולה השלימה כולנו מצפים לצאת מן הגלות ולנחול את הארץ בשלימותה.

בחלוקת הארץ לשבטים ידע אלעזר הכהן ברוח קודשו על פי האורים ותומים

מה חלקו של כל שבט,

אולם הקב"ה ציוה: "אך בגורל יחלק את הארץ",

עד כדי כך שהגורל (הפתק) היה צווח ואומר: "אני הגורל עליתי לחלק פלוני".

לא די שאלעזר קיבל משמים את המסר, גם הגורל (הפתק) היה מכריז על כך.

לכאורה, נס מיותר בחלוקת הארץ, לשם מה היינו זקוקים לו…

וכי לא היה די בידיעת אלעזר הכהן בלבד?…

הנס הזה בא ללמדנו, שדברים שבקדושה אף שהם ההכנה לדבר ולא הדבר עצמו,

הם דברים שעומדים ברומו של עולם ואינם עניינים מיותרים!

וכבר מצאנו דוגמת זה בתורה המפרטת לנו את מסעות בני ישראל במדבר,

כשעיקר המטרה הוא להגיע לארץ ישראל, ולא המסעות עצמם.

בכל זאת במסעות עצמם היה עניין חשוב והוראה לדורות.

תכלית כיבוש הארץ

כידוע, כיבוש ארץ ישראל לא היה רק על מנת למצוא מקום ישוב.

עם ישראל כובש את "ארץ כנען" (ארץ שבעה עמים) כדי להופכה ל"ארץ ישראל",

כדי לבנות בה את בית המקדש, כדי לקיים בה את המצוות וכו'.

ובעצם התכלית של עם ישראל היא לא רק לכבוש את ארץ ישראל, אלא את העולם כולו.

תפקידו של יהודי, לכבוש את העולם ולהופכו לדירה לקב"ה בכל זמן ובכל מקום.

כיבוש מוחלט בשלושת לבושי הנפש: מחשבה דיבור ומעשה.

לשם כך קיבלנו תורה ומצוות, אותם עלינו לקיים במסירות נפש ובשלימות,

יהודי חייב לקיים כל מצוה בכל מהותו ועצמותו במחשבה דיבור ומעשה שזוהי שלימותה.

וכך הוא הופך את כל העולמות: בריאה (מחשבה) יצירה (דיבור) ועשיה (מעשה) לדירה לה'.

ומספר הרבי הריי"צ על יהודי שביקש את ברכת הצמח צדק לנסיעה לארץ ישראל,

וענה לו הצמח צדק: למה לך לנסוע לארץ? עשה כאן ארץ ישראל!

אם כן, כל יהודי קיבל הוראה מפורשת לעשות מ"חוץ לארץ" "ארץ ישראל".

חשיבות ההכנה לדבר מצוה

ואכן, כל הכנה לדבר מצוה הוא עניין חשוב ומכובד,

וצריך להיעשות בהשתדלות רבה בכל הכוחות,

דבר הנותן חשיבות גדולה לדבר עצמו שאליו מתכוננים ומעצים אותו;

עיקרון חינוכי ופסיכולוגי חשוב זה לומדים מעניין הגורל שבפרשתנו פרשת פינחס.

אמנם הגורל היה הכנה לכיבוש הארץ, אך היתה לו חשיבות בפני עצמה,

לכן נעשה בכל לבושי הנפש: מחשבה דיבור ומעשה.

כמובן, לשם כתיבת הפתקים (מעשה) הושקעה מחשבה, אך היה צריך גם דיבור,

כשהגורל היה מדבר, היה ברור לכל שהעבודה נעשתה בתכלית השלימות.

ומסופר על הרבי הרש"ב שכל דבר שהיה עושה היה מונח בזה לגמרי,

ופעם כשהתוועד עם חסידיו הם ניגנו את ניגון ההכנה למאמר חסידות,

ומתוך שהשתוקקו לשמוע את מאמר החסידות מפי רבם, ניגנו אותו במהירות.

הרבי הרש"ב, אף שהבין ללב חסידיו, הקדיש שיחה ארוכה להסביר להם,

שבכל עניין שנמצאים גם אם הוא הקדמה והכנה לדבר חשוב ביותר,

צריך להיות שקועים בזה באמת לאמיתו ולעשותו בכל הכח ובשמחה,

ורק בדרך זו אפשר לבצע את השלב העיקרי הבא אחריו בתכלית השלימות.

בכל דבר טוב שאדם עושה הוא צריך להיות מונח בו באופן פנימי.

רק על ידי שהאדם מונח בעניין באופן פנימי ועושה למענו את כל ההכנה הדרושה,

תהיה הצלחה בעניין והוא ייעשה בשלימות.

כך לדוגמה ההכנה לשבת מסייעת לשמירת שבת כהלכתה,

ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

וכדי לקיים מצות סוכה צריך הרבה עמל ויגיעה לבנות אותה בהידור,

ורק אז אפשר לקיימה כדבעי.

אין לרוץ לשלב העבודה הבא טרם סיימנו כדבעי את השלב הקודם לו.

כל פעולה מורכבת מהרבה שלבים ושלימות הפעולה תלויה בשלימות כל השלבים.

ואכן לכל פעולה (ותת פעולה) שאנו עושים בעולם צריך הכנה,

ורק כאשר נעשית ההכנה כדבעי אפשר לעשות את הפעולה עצמה.

מכאן אפשר להבין את דברי הצמח צדק: "עשה כאן ארץ ישראל!"

כמובן, אנו מייחלים לגאולה האמיתית והשלימה.

כולנו רוצים לצאת כבר מן הגלות ולהגיע לארץ ישראל.

אולם כל זמן שאנו בגלות, עלינו לעשות מהגלות "ארץ ישראל".

הגלות היא הכנה לגאולה כמו שהריון הוא הכנה ללידה.

וכשם שאי אפשר ללידה בלי הריון, כך אי אפשר לגאולה בלי גלות.

עיקר העבודה בעולם היא להפוך את העולם כולו למקום קדוש.

בכוחו של כל יהודי להפוך את "חוץ לארץ" ל"ארץ ישראל".

במיוחד שמחוץ לארץ יגיעו לארץ ישראל כל בתי הכנסת ובתי המדרש בזמן הגאולה.

כולנו מייחלים לגאולה האמיתית והשלימה וכל זמן שלא נגאלנו ימינו חסרים,

אולם עלינו לדעת שגם בגלות יש לעשות את העבודה במסירות נפש,

בידינו וברשותנו כאן ועכשיו להפוך את הגלות לארץ ישראל.

זהו תפקידנו בעולם ולכך נוצרנו וגם אם העבודה היא קשה חד גונית ומלאת מכשולים,

יש לעשותה בשמחה ובאופן מושלם בכל הכוחות במחשבה דיבור ומעשה,

ודוקא על ידי זה אנו מתכוננים לגאולה, מתרגלים לחשוב עליה ומתחילים לחיות אותה.

עניין זה עצמו מביא את הגאולה, שמטרתה לעשות שלימות בכל דבר,

וכמו שהובטחנו, עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות.

הכח של שבת מברכים חודש מנחם אב

בשבת זו המברכת את חודש "מנחם אב" יש הכח לגלות לנו את הטוב הטמון בגלות,

וכשאנו מודעים לכך, קל לנו יותר להפוך את "חוץ לארץ" ל"ארץ ישראל".

כי ב"מנחם" יש נחמת הגאולה והוא "מנחם" לא רק אותנו

אלא גם את ה"אב" – את אבינו שבשמים,

ובפרט בדורנו הדור האחרון לגלות וראשון לגאולה!

לאחר שכבר סיימנו את כל העבודה ומוכנים לסעודת הגאולה תיכף ומיד ממש.

הבה ננצל את השניות האחרונות שנותרו לנו עד הגאולה האמיתית והשלימה,

נשתדל להכניס קדושה ולהרבות קדושה בכל מקום ומקום,

לעשות "ארץ ישראל" בכל מקום בעולם כולל ב"ארץ ישראל" עצמה, כפי שהיא צריכה להיות.

נרבה בתורה ותפילה וצדקה בשמחה ובטוב לבב לקראת הגאולה הקרבה ובאה.

נזכור תמיד את דברי הצמח צדק: "עשה כאן ארץ ישראל!"

כי לכל אחד מאתנו יש המקום שלו והתפקיד שלו והעבודה שלו,

ובכל מקום בו יהודי נמצא מצפה לו העבודה המתאימה לו.

ועל ידי העבודה שיהודי עושה במקומו הוא משפיע על העולם כולו.

אפילו איש עסקים העוסק בחולין ולאו דוקא גבאי בית כנסת העוסק בקדושה,

על ידי עבודתו בשלימות משפיע על העולם כולו;

כי חלקו הפרטי כולל את כל החלקים בעולם וגם את ארץ ישראל.

אם כן, האחריות להביא גאולה לעולם ומפתחות הגאולה עצמם נמצאים בידינו,

לכן עלינו להפוך את היום הפרטי שלנו ל"יום של גאולה" ואת מקומנו ל"ארץ ישראל".

ולעשות זאת בתכלית השלימות והחביבות ובשמחה מתוך ציפיה וגעגועים לגאולה הקרובה.

ובתשעת הימים נמעט את האבל עד לאפס על ידי שמחה של תורה.

נערוך סיומי מסכתות כדי לגלות את הטוב והשמחה הטמונים בימים אלה,

ממילא התורה מביאה לשמחה – "פיקודי ה' ישרים משמחי לב",

ובמיוחד כשנגלה את הטוב הצפון וטמון בימים אלה במקורם ושורשם, ממילא תבוא הגאולה.

יהי רצון שעל ידי מילוי הוראות אלה של הרבי מלך המשיח המכין אותנו לגאולה,

תבוא הגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש,

וניכנס לגאולה מתוך ריקוד ונלך לארץ ישראל בריקוד,

ונקבל חלק בארץ ישראל מהקב"ה עצמו תיכף ומיד ממש.

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

(על פי דבר מלכות לפרשת פינחס)