"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלוקיך, אליו תשמעון" –

בשיחת פרשת שופטים שנת ה'תנש"א מסביר הרבי את עניין הנבואה,

שנבואה עניינה גילוי דוקא ובדיבור דוקא – "ניב שפתיים".

הנבואה סוד ה' אל עבדיו הנביאים בגדרם הם, מה שמתלבש בשכלם והשגתם.

גם תוכן הנבואה שייך לעולם, שהנביא בא להודיע דברים העתידים להיות בעולם.

וכפי שקובע הרמב"ם קביעה הלכתית ברורה,

אפשר שהקב"ה יתגלה בנבואה, למי שראוי לכך בכל עת ובכל מקום,

שענין "נביא אקים להם גו' כמוך" שייך בכל דור.

דיו לנביא שיאמר דברים העתידים להיות ויאמנו דבריו.

הנבואה חלה על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו …

מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.

אדם שלם בגופו המתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם…

דעתו פנויה תמיד למעלה… ומסתכל בחכמתו של הקב"ה…

עד שנהפך לאיש אחר… המתעלה על שאר מעלת החכמים…

ומיד רוח הקודש שורה עליו… (ואין הוא צריך לעשות אות או מופת לשם כך).

וצריכים לציית לנביא תכף ומיד עוד קודם שיעשה אות,

ואסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו, שמא אינו אמת,

ואסור לנסותו יותר מדי כו', שנאמר: "לא תנסו את ה' אלוקיכם… כי ה' בקרבם",

כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שהם דבריו של הנביא,

אלא משום שהם דבריו של הקב"ה על ידי נביא זה.

ובדורנו זכינו שהקב"ה בחר ברבי הנעלה מאנשי הדור, שאין לו אח ורע –

להיות "שופט דורנו, יועץ דורנו ונביא דורנו"

בענייני תורה ומצוות ובעניינים של חיי יום יום.

הרבי מעיד הרבי על עצמו שהוא נביא הדור,

ומבקש לפרסם זאת לכל אנשי הדור, ובלשונו הקדוש:

"ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור,

שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה,

שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור,

שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, 

שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה,

בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים,

גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)".

אם כן, פשוט וברור על פי תורה, שהרבי מלך המשיח הוא נביא הדור –

נביא הגאולה האמיתית והשלימה!… ושכינה מדברת מגרונו!…

עניין זה צריך לחדור לתודעתנו באופן פשוט וברור.

(ראה "דבר מלכות" (שיחת הרבי) שבת פרשת שופטים ה’תנש”א'.

ועכשיו בעומדנו בפתחה של הגאולה האמיתית והשלימה,

ראוי לעמוד על ההבדל בין הנבואה היום לנבואה שתהיה לעתיד לבוא.

בימינו כאשר כולנו עומדים הכן לחידושים גדולים ומסעירים בעולם,

חידושים שלא בערך למה שהיה ביציאת מצרים ולא בגאולת מדי ופרס וכו'.

כשכולנו מצפים לחידוש במעשה בראשית ולראיית שמים חדשים וארץ חדשה,

לגילוי פנימיות עתיק – גילוי עצמות ה' יתברך כאן בעולם הזה,

יודעים אנו בביטחון גמור שבקרוב ממש,

נוכל כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כאן בעולם הזה שיהיה דירה לה' יתברך.

כבר עכשיו כשאנו לומדים פנימיות התורה – תורת החסידות,

ומתעמקים במאמרי רבותינו נשיאינו ובמיוחד בשיחות ומאמרים של הרבי,

אנו מתחילים להתעלות מיום ליום להיות חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים;

ועתיד הקב"ה להוסיף ולתת לנו עוד כוחות עצומים עד שנדע דעת בוראנו,

ולא יהיה עסקנו ועסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד,

וכשתושלם התגלות פנימיות התורה "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה"

עד ל"תורה חדשה מאתי תצא",

יתקיימו בנו דברי הנביא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

אמנם כיום עדיין המציאות היא בפשיטות,

והאלוקות המסתתרת בעולם אינה מורגשת כדבר פשוט וגלוי אלא היא בהתחדשות,

עקב הצמצום הראשון המעלים את התחושה וההרגשה הפשוטה באלוקות.

[אף שגם לאחר הצמצום אור האין סוף ממלא את החלל,

אלא שהוא בהעלם ובבחינת סילוק לגבי הנבראים!…]

אם כי לעתיד לבוא כאשר אור האין סוף יאיר בגילוי למטה,

אז את מקום המציאות והישות יתפוס ההרגש האלוקי בפשיטות.

ואכן בתחילה כאשר היה אור האין סוף ממלא את החלל,

היה הרגש אלוקות בפשיטות בנפש ואילו הרגש המציאות היה בדרך התחדשות.

כי מול אור האין סוף בודאי הנפש מכירה ומרגישה אלוקות ואינה שייכת לעניין אחר כלל,

אז גם ביטול הנבראים בא ממילא בפשיטות וללא יגיעה,

וכמו שהיה במעמד הר סיני שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים והתבטלו ממציאותם.

שראיית אלוקות בפשיטות אינה בערך כלל לתפיסת אלוקות בשכל והשגה בדרך התחדשות.

כי אף אם ההשגה מונחת היטב בשכל!… ההסתר נותן מקום להנחה אחרת!…

ואילו כשתפיסת האלוקות היא בפשיטות אין מקום להנחה אחרת.

אם כן, כל בעיות ההסתר וההעלם בעולם הזה הם בגלל הצמצום הראשון.

לעתיד לבוא כשיהיה גילוי אור האין סוף ממש בגילוי –

"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו",

אז יהיה גם גילוי נבואה בכל אחד מישראל,

וכדברי הנביא: "אשפוך רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם…

וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" (יואל ג א-ב).

ואכן לעתיד לבוא נהיה נביאים גדולים יותר מכל הנביאים (ואפילו ממשה רבינו)

שגם הם יתעלו לדרגת נביאות גדולה הרבה יותר.

החידושים הגדולים שיהיו במעשה בראשית יגרמו שגם גילוי הנבואה בעולם

יהיה שונה מגילוי הנבואה שהיה לנביאים.

בגילוי הנבואה לנביאים היו תנאים לא קלים,

שאין השכינה שורה אלא על צדיק חכם גיבור ועשיר וכו'.

ובעולם ההסתר שלנו הנבואה נראתה כדבר פלא שלמעלה מן הטבע,

מכיון שהטבע אינו יכול לקבל גילוי שלמעלה מן הטבע.

לכן הנביא היה צריך להיות בהפשטת גופו הגשמי וביטול חושיו.

וכידוע, נביאים היו פושטים בגדיהם ונופלים על פניהם.

אולם לעתיד לבוא הנבואה תהיה כמו דבר טבעי,

ואפילו ילדים וילדות – "בניכם ובנותיכם" – יהיו נביאים,

ואפילו עבדים ושפחות!…

כי אז יאיר אור האלוקי הנעלם בחינת עצמות אור אין סוף בגילוי ממש.

כי לעתיד לבוא יתחבר האור המקיף הנעלם באור הפנימי הגלוי,

כך שהאור המקיף יאיר באופן פנימי.

וכשהאור המקיף הנסתר יאיר בפנימיות האדם בגילוי, ממילא תהיה נבואה.

ואכן, מה הפלא שבעולם שאין בו הסתר והעלם יהיה גילוי הנבואה כדבר טבעי

בכל אחד ובכל מצב גם במי שמדרגתו פחותה?…

מה הפלא שכולם ידעו את סודות התורה,

וכמובן, לא יצטרכו ללמד איש את רעהו,

וכולם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם באופן טבעי,

עד ל"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"?…

רק המשיח ילמד את העם אם כי לא בדרך של אולפנא ולימוד.

המשיח רק יראה לעם את מהות האלוקות וכולם יראו וידעו את ה';

והדבר יהיה טבעי ממש שאין בו שום פלא.

קשה לנו להבין את זה, כי נכון להיום הדבר הטבעי הוא תפיסת היש והמציאות,

היום התגלות סודות התורה הוא רק ליחידי סגולה,

שלכן הם נקראים "נפלאות" – "פליאות חכמה", "נפלאות מתורתך".

רק יחיד ומיוחד כרשב"י היה מלומד בניסים וזכה לידיעות נפלאות בתורה,

וגם זכה להגיע לביטול פלאי, עד שיכול לומר בפשטות "בחד קטירא אתקטרנא".

אבל לעתיד לבוא כשתהיה ראיה באלוקות ולא רק השגה באלוקות,

כשיתגלה אור האין סוף בחינת העצמי ממש לכל.

ואלוקות תתתגלה בפשיטות בחינת ראיה ולא בהבנה והשגה בלבד,

ואף לא ראיה דחכמה אלא ראיה בנבואה! ראיה ממש!

ידיעה פשוטה שאינה צריכה להוכחות.

ברור שסודות התורה לא ייקראו בשם "סוד" ולא בשם "נפלאות",

וכולם ידעו את ה' וגם הנבואה תהיה לכל אחד ממילא.

יהי רצון שנזכה לכל הגילויים והחידושים שיהיו לעתיד לבוא מי"ד ממ"ש,

"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(על פי דבר מלכות ש"פ שופטים, מאמר הרבי "ונחה עליו רוח ה'" תשמ"ז סעיפים ו-ז)