א

עשרות תלמידי 'ישיבת יוניברסיטי' הקיפו בשמחה ובאהבה את ראש הישיבה הגאון הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. פורים היום, והתלמידים נתנו קולם בשירה ובזמרה, ויצאו במחול פורימי סוער.

לפתע הרים הגאון את ידו, השירה פסקה באחת והס הושלך במקום. "הבה ואספר לכם מעשה מופלא על הרבי מליובאוויטש – מעשה שהתרחש בפורים באחת השנים שבהן גם הרבי מליובאוויטש וגם אני למדנו באוניברסיטת 'סורבון' שבפריס".

מיד היטו התלמידים אוזנם כאפרכסת. לא בכל יום הם זוכים לשמוע סיפור מרבם, ועל אחת כמה מתקופת לימודיו באוניברסיטה בצרפת ועוד סיפור הקשור לליובאוויטשער רבי…

ב

היה זה בצהרי יום הפורים. כפי העצה המובאת ב'משנה ברורה', קיים רבי יוסף דוב את מצוות 'עד דלא ידע' בכך שהלך לישון. עצה זו ניתנה לאלו שאינם יכולים ומסוגלים לשתות עד כדי התבסמות. הוא עלה אפוא על משכבו וכמעט שהשינה השתלטה עליו.

לפתע צלצל הטלפון. כשקורי השינה אופפים אותו, הרים הרב סולובייצ'יק את האפרכסת. מבעד לאפרכסת שמע את קולו של מפקד בית המעצר המקומי.

"נמצא אצלנו כאן שניאורסאהן", אמר המפקד קצרות.

הגאון שכבר הכיר את הרבי כאברך משי, נעים-סבר ואיש הליכות, חשב לתומו כי מן הסתם בא לדרוש בשלומו של אסיר יהודי כלשהו. כך גם אמר למפקד, וכמעט שהחזיר את האפרכסת למקומה בניסיון להירדם שנית.

"לא", רעם קולו של המפקד, "שניאורסאהן עצור אצלנו. רציתי לשאול אותך לגבי מהותו של האיש. האם תוכל לתת עדות אופי עליו?"

בבת אחת סרו קורי השינה מעיניו של הרב סולובייצ'יק. מבלי להשתהות קפץ ממיטתו, לבשתי את מעילו ויצא אל הרחוב. הקור הפריזאי וזרזיפי הגשם הכו בו, אך הוא לא שת לבו והחיש צעדיו לעבר בית המעצר. כל הדרך התרוצצו בראשו מחשבות, מה קרה? מה חטא חתנו של האדמו"ר מליובאוויטש? על מה הוא עצור?

כאשר הגיע לבית המעצר, נכנס מיד ללשכתו של המפקד. זה האחרון שידע את ייחוסו של הרב סולובייצ'יק, כיבדו לשבת, והחל לספר לו כי שניאורסאהן זה נעצר ב"עוון" הפגנה והתקהלות בלתי חוקית.

"שניאורסאהן? הפגנה בלתי חוקית? מה לו ולזה?" לא הסתיר הרב סולובייצ'יק את פליאתו העצומה.

"אכן כן", אישר המפקד את דבריו במנוד ראש. "הבוקר הסתובב שוטר סיור ברחובה של עיר. לפתע הבחין בשניאורסאהן עומד על-גבי מכונית חונה, והוא נושא דברים בקול רם. סביבו היו הולכי רגל רבים שנעצרו כדי להקשיב לדבריו של האיש. נוצרה התקהלות בלתי חוקית, דבר שאנו מקפידים עליו מאוד. השוטר החליט אפוא לעצור את מארגן ה'הפגנה הלא-חוקית' שלא תואמה מראש עם המשטרה, ולברר את פשר העניין עד תום…"

מאחר שהרבי כאברך צעיר היה נחבא אל הכלים ו'הצנע לכת', לכן לא נודע שמו בקרב חוגי המשטרה המקומית, ואלו לא ידעו להעריכו. אולם כשראו כי איש יהודי דתי לפניהם, פנה אפוא המפקד אל הרב סולובייצ'יק אותו הכירו אישית, וביקשו לתת עדות אופי כי שניאורסאהן הנו אדם הגון ושומר חוק.

הרב סולובייצ'יק סיפר למפקד כי הוא מכיר היטב את היהודי העצור, ולא רק שאין מה לחשוש מפניו, אלא שהנו אישיות יוצאת דופן. ליתר ביטחון חתם על ערבות והעציר שוחרר מיד.

או אז התברר לרב סולובייצ'יק את אשר ארע. הרבי קיים את מצוות היום 'עד דלא ידע' כדת וכדין. לאחר שנטל כמות הגונה של משקה, יצא לרחובה של עיר, והחל לדבר על אודות מהותו של פורים ועל מצוות כדי שהיהודים מביניהם יקיימו את מצוות היום.

ג

הדבר הראשון שעשה הרבי לאחר שחרורו, להתקשר לרעייתו הרבנית בטלפון, וסיפר לה את כל אשר קרהו. לאחר מכן המשיך לביתו של הרב סולובייצ'יק; זה האחרון כיבדו בכוס קפה כדי שיירגע מעט מהחוויה הלא-נעימה, אולם, הרבי מצידו ניצל את הפגישה לשיחה ארוכה ועמוקה בדברי תורה מעניינו של יום הפורים, שיחה שנמשכה כמעט עד אור הבוקר…

לפני שנפרדו, נענה הרב סולובייצ'יק בחיוך בפני ידידו הטוב:

"כעת, לאחר שנאסרתם ב'עוון' הפצת יהדות, הנכם ממשיכים את אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי ושאר הרביים שישבו בכלא, וכעת גם אתם ראויים להיות 'רבי'…

* * *

סיפור זה סיפר, כאמור, הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק בעצמו לתלמידיו. בין אותם תלמידים נכח גם הרב עו"ד יצחק שוסטר מקווינס, וזה סיפרו לחסיד הרב שלום דובער העכט, מראשי "ועד מגיני ומרחיבי החינוך הכשר".