היה זה בשנת תשנ"ה בעיר עבודתי ושליחותי החינוכית. באותה תקופה היו בה מספר לא גדול של גני חב"ד לילדים ועדיין לא היו מוסדות המשך של חב"ד בעיר. להורי הבנים מסיימי הגן הייתי ממליץ לשלוח את בניהם ללמוד בתלמוד תורה חב"ד בריכוז חב"די קרוב. אחד הילדים שנרשם לתלמוד תורה היה ילד שהפנים את ענייני המשיח והגאולה בצורה מופלאה.

כשבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים התקשרתי להוריו ונדהמתי לשמוע שהאם ביטלה את ההרשמה. הסיבה הייתה מכתב שנשלח אליה מהנהלת ה"תלמוד תורה" ובו פורטו מקצועות הלימוד של השנה. רק אז קלטה להפתעתה שמלבד עברית וחשבון אין כלל לימודי חול. האם מיהרה לרשום את הילד לבית ספר רגיל ולשווא ניסיתי במשך שעה ארוכה לשכנעה לשוב ולרשמו לתלמוד תורה. לבסוף שאלתיה: אם הרבי בעצמו היה אומר לך לרשמו לתלמוד תורה היית עושה זאת? היא היססה אך לבסוף ענתה בחיוב. הצעתי אפוא שתשאל את הרבי וכשהתפלאה על דבריי הסברתי לה את דרך הכתיבה לרבי באגרות קודש. סיכמנו שההורים יקנו ספר "אגרות קודש"  בבית חב"ד ולמחרת בערב יכתבו לרבי ויתקשרו אלי מיד אחר כך וכך היה.

הכרך אותו קנו בבית חב"ד היה כרך כ' והוא נפתח לאחר מספר הכנות בעמ' ר"ב.  במכתב הכתוב באידיש כותב הרבי על לימודי קודש כל היום ועל כך שכל ילד יהודי צריך ללמוד כמה שנים רק לימודי קודש וזה יביא אותו להצלחה בחיים לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות ויהיה ממנו נחת אמיתי להוריו ולחבריו הטובים. ההורים היו נדהמים לנוכח התשובה הברורה וכמובן שלא העזו להמרות את פי הרבי…