מה בין ספר דברים לשאר חומשים?

"ספר דברים" הנקרא גם "משנה תורה" פותח בפרשת דברים:

"ואלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל".

בספר דברים חוזר משה לפני ישראל על כל התורה תוך אמירת דברי תוכחה.

הגמרא מציינת שאם ארבעת הספרים הראשונים נאמרו מפי הגבורה,

הרי שמשנה תורה אמר משה מפי עצמו.

היתכן?… האם משה אמר דברים מעצמו משלו?…

מסביר רש"י, לא מעצמו, אלא קיבל מלמעלה והיה חוזר לפניהם,

וכפירוש התוספות, משה עצמו אמרם ברוח הקודש.

אולם עדיין לא ברור, הרי שכינה מדברת מגרונו של משה,

שלכן הוא אומר: "ונתתי מטר ארצכם בעתו",

אז למה מדגישים שדוקא את ספר דברים אמר משה מפי עצמו?

אותה שאלה נשאלת גם לגבי דברי הגמרא,

שאף מי שאינו דורש למה נסמכה פרשה לחברתה בארבעת החומשים הראשונים,

כי התורה נאמרה מפי הגבורה ואין מוקדם ומאוחר בתורה,

כן יכול לדרוש את סמיכות הפרשיות של ספר דברים,

כי משה סידר את "משנה תורה" פרשה אחר פרשה.

אלא שלא ברור, אם משה אמר תורה ברוח הקודש, איך יכול לסדר הפרשיות?…

וכי סידרן על פי דעתו?… ולמה כל התורה שהגיעה אלינו דרך משה אינה כך?….

התורה נעלית כל כך מי יוכל להורידה לעולם?

צריך להבין, שהתורה נעלית מן העולם.

תורה קדמה לעולם הן בזמן (אלפים שנה) והן במעלה.

וכדי שהתורה תרד ותיכנס לעולם צריך ממוצע המחבר,

שמצד אחד הוא נעלה מן העולם ומצד שני הוא בתוך העולם.

לתפקיד זה נבחר משה רבינו שיש בו את שני הקצוות,

מצד אחד, משה הוא שיא הביטול, נעדר המציאות, "ונחנו מה" – נעלה מן העולם,

ומאידך, הוא שלימות המציאות כפי שהיא בתוך העולם.

לכן הוא בעל קומה (עשר אמות) בהשוואה לקומת אדם רגיל (שלוש אמות),

ויכול לחבר בין התורה שמעל העולם לבין העולם.

השפעת התורה לעולם בדרך של "מעבר" ובדרך של "התלבשות"

אכן, משה רבינו מחבר את התורה עם העולם בשתי דרכים:

בדרך "מעבר" כשההשפעה אינה מתחברת עמו ואין הוא משנה את ההשפעה,

ובדרך "התלבשות" כשההשפעה מתלבשת ומתאחדת עמו,

והיא משתנה בהתאם לדרגת משה המקשר את התורה עם ישראל,

וכך דוקא דרך משה יכולים המקבלים לקבל את ההשפעה בכלי ההשגה שלהם.

בארבעת הספרים הראשונים משה מקשר את התורה עם ישראל בדרך של מעבר.

משה רק שליח להעביר את דברי התורה כפי שהם בדרגתם מפי הגבורה,

טרם נתפסו בהשגתו באופן של התלבשות.

לעומת זאת, "משנה תורה" שנאמר ברוח הקודש,

נתפס בשכלו ובהשגתו של משה בדרך של "התלבשות", ולכן נקרא "מפי עצמו".

לכן אף מי שאינו דורש סמיכות פרשיות בתורה יכול לדרוש סמיכויות במשנה תורה.

שהרי ארבעת הספרים הראשונים לא התלבשו בשכלו של משה.

ואף שסדר הפסוקים שבהם מדויק ביותר זהו סדר עליון טמיר ונעלם,

וסמיכות הפסוקים והפרשיות שבו אינה לפי הבנת הנבראים,

לכן לא עלינו לדרוש שם את סמיכות הפסוקים.

בניגוד לכך, במשנה תורה התלבש "דבר ה'" בהשגת משה,

וסדר הפרשיות והפסוקים בנוי לפי הבנת משה והנבראים,

לכן ניתן לדרוש סמיכויות של פסוקים.

למה ירדה התורה לעולם בדרך של התלבשות?

לכאורה, עדיין נשארת התמיהה הגדולה:

הרי התורה היא רצונו וחכמתו של הבורא

ובמהותה איננה בהשגת הנבראים,

אז למה היה צורך "להוריד" את התורה להשגת נבראים,

למה "משנה תורה" צריך להתלבש בהשגת משה, עד שנקרא "מפי עצמו"?…

אילו ההשפעה מלמעלה לא היתה מתאחדת עם משה ולא מתלבשת בו כלל,

יכלה להישאר בדרגתה הנעלית מהשגת הנבראים,

שזהו הכבוד הראוי לה.

תורה ניתנה לבני אדם

התורה שהיתה חמדה גנוזה אצל הקב"ה נועדה עבור ישראל.

אם התורה היתה יורדת רק באופן של "מעבר" בלי להתחבר עם משה,

לא היו יכולים ישראל להשיג בכלי ההבנה שלהם את עצם התורה,

כי השכל שלהם לא היה יכול להשיג את דבר ה' הנעלה מהשגה אלא רק הארה מדבר ה'.

רק אחרי שאמר משה את ספר דברים ("משנה תורה") לאחר שהדברים התלבשו בשכלו,

ניתנה לעם ישראל היכולת להשיג את "משנה תורה".

ומכיון שמשה חזר במשנה תורה על כל התורה כולה,

יכול עם ישראל להשיג את כל התורה כולה.

ואכן כל יהודי יכול ללמוד תורה בכל מצב אף כשאינו טהור,

שדברי תורה שהם דבר ה' ("דברי כאש") ואינם מקבלים טומאה.

זהו כוחו של משה הממוצע המקשר את כל ישראל לקב"ה.

משה יכול לקשר כל יהודי (אף מי שנמצא במצב השפל ביותר) לה'.

אפילו את אלה שהתאוו לבשר, אף שמשה בדרגה גבוהה,

עד ששאל: "מאין לי בשר" שלא היה מסוגל להשפיל עצמו ולהשפיע בשר תאוה,

וה' אמר לו "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל… ואצלתי מן הרוח אשר עליך",

כדי שהזקנים ידאגו לתת לעם בשר מה שנבצר ממשה מפני גובה מעלתו.

אולם גם השפעה זו של בשר תאוה היתה צריכה לעבור דרך משה,

כי כל ההשפעות לישראל באות דוקא באמצעות משה.

לכן התלבשה התורה במשה בכל עשר אמותיו כולל האמה הנמוכה ביותר,

כדי שעל ידי זה תגיע התורה לכל אחד מישראל אפילו הפשוט ביותר.

בכל זאת, איך יתכן שדבר ה' יתלבש בשכל נברא?

עדיין לא פשוט לנו להבין איך דבר ה' יכול להתלבש בשכל נברא?

אלא ש"משנה תורה" נובע מעצמיותו של הקב"ה,

ורק בדבר שמקורו בעצמות ה' שמעל הפרדה ושינויים,

תיתכן גם השפעה היורדת ומתלבשת בנברא,

עד שדבר ה' הופך להיות "מפי עצמו".

דוגמה דומה לכך היא הנשמה.

מכיון שהנשמה עצמית היא יכולה להתלבש ממש בגוף.

זהו ההבדל בין ארבעת החומשים הראשונים לחומש דברים.

ארבעת הספרים הראשונים הם מפי הגבורה ונכתבו בלשון "שלישי המדבר",

בלשון עצמות ה' הנעלית משם הוי',

לכן יש לה הכח לחבר בין הוי' לבין משה,

אלא מכיון שהוא שלישי המחבר בין שנים יש בזה הפרדה.

לעומת זאת, ספר דברים נובע מעצמות ה' יתברך הנעלית משלישי המדבר.

לכן שני הקצוות מפי עצמו ודבר ה' אפשריים להתחבר בו יחדיו.

תכלית הכוונה – תשובה וגאולה

בעבודת האדם יש דבר הדומה ל"משנה תורה" והיא התשובה.

ההתעוררות לתשובה נובעת מפנימיות האדם עצמו,

אלא שכל התעוררות נובעת ממתן כח מלמעלה, מההעלם העצמי של האין סוף,

אמנם בגילוי נראה שתשובה באה מן האדם עצמו,

כ"משנה תורה" שבגילוי הוא דברי משה שאמר מפי עצמו,

אף שהגיע למשה בקבלה מלמעלה,

אולם הכח לתשובה בא מלמעלה, כאמור.

מכאן הקשר בין ספר דברים, שמשה אמר מפי עצמו אף שהם דבר ה',

לדברי התוכחה שבספר דברים שתכליתם תשובה הבאה מן האדם עצמו,

אף שבהעלם היא באה מכח עליון.

וכמו שמשה רבינו הכין את ישראל בספר דברים לכניסה לארץ ישראל,

כך גילוי תורת החסידות ובמיוחד חסידות חב"ד המגלה ענייני אלוקות,

באופן שהמוחין "חכמה בינה דעת" של האדם מסוגלים להבין,

היא הכנה לגאולה, הכנה לכניסה לארץ ישראל על ידי משיח צדקנו.

ואף שהלומד דברי חסידות מתאחד אתם בייחוד נפלא שאין כמוהו,

הם נשארים אלוקות ללא שינוי.

זהו כוחה של תורת החסידות לגלות את בחינת היחידה שבתורה,

עצם פנימיות התורה שאינה משתנה גם כשנתפסת בשכל האדם.

יהי רצון שבזכות הפצת מעיינות החסידות

נזכה לגאולה האמיתית והשלימה ומשיח צדקנו בראשנו.

(על פי ליקוטי שיחות יט מעובד ש"פ דברים עמ' 10-16)