הגלות בעצמה היא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה. וזה כי אין ספק כי הגלות היא שינוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סידר כל אומה במקומה הראוי לה, וסידר את ישראל במקום הראוי להם. שהוא ארץ ישראל. והגלות ממקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקומם הטבעי והם מחוץ למקומם אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם – רק הם חוזרים למקומם הטבעי.

וכן ישראל בעצמם – מקומם הראוי להם לפי סדר המציאות להיותם בארץ ישראל ברשות עצמם ולא ברשות אחר.

וכמו כן הפיזור אינו דבר טבעי. וכמו שחוזר כל דבר ודבר אל מקומו, כך חוזרים החלקים המפוזרים והנפרדים להיותם כלל אחד.

ולפיכך פיזור ישראל בין האומות הוא דבר יוצא מן הטבע, שמאחר שהם אומה אחת ראוי שיהיו עומדים יחד להיות אחד. כי מה שישראל הם בארץ אחרת, יצאו מרשותם ועומדים ברשות אחרים – כמו המשכון שנכנס לרשות אחר – כי הוא יתברך המסדר המציאות, אי אפשר שיבוא מאיתו דבר יוצא מן הסדר כי אם לפי שעה, במקרה החטא, שאין זה נקרא אלא יציאה מן סדר המציאות – דבר שהוא עונש לשעה אחת מפני החטא. אבל שיהיה נשאר לעולם – זה אינו, כי לא תמצא דבר שהוא יוצא מן הסדר שיהיה מתקיים.