שיר לילדים – לאחר הרעש

הקראת כתבה
יום רביעי ט״ו אלול ה׳תשע״ג
מִשִּׁיר זֶה הַמְּתָאֵר אֶת הַמַּצָּב לְאַחַר הָרַעַשׁ, לְאַחַר רְעִידַת הָאֲדָמָה, לוֹמְדִים שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, תָּמִיד אֶפְשָׁר לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ. אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהָעוֹלָם נֶחְרַב. לְהֶפֶךְ, צָרִיךְ לְהִתְעוֹדֵד וּלְגַיֵּס אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת וְלִבְנוֹת כָּל מַה שֶּׁלֹּא מְתֻקָּן מֵחָדָשׁ. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ כּוֹחוֹת לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת כָּל דָּבָר מֵחָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אֶת זֶה בַּטֶּבַע.
מאת שולמית שמידע
מתחת למים

בְּיַעַר הֶעָבוֹת בֵּין עֵצִים יָפִים,

יָשְׁבָה צִפּוֹר עַל עֲלֵי עֲנָפִים,

מְכֻנֶּסֶת בְּעַצְמָהּ וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים,

מִסְתַּתֶּרֶת מֵרַעַשׁ יְצוּרִים מְעוֹפְפִים.

 

לְפֶתַע הִרְגִּישָׁה דִּגְדּוּג בַּגַּבָּה,

מִי מְהַלֵּךְ עָלַי? שָׁאֲלָה בְּלִבָּהּ.

שָׁמְעָה קוֹל נָעִים וּמָלֵא חִבָּה:

זֶה אֲנִי הָרוּחַ לְעֶזְרָתְךָ בָּא.

 

טִיַּלְתִּי לַהֲנָאָתִי כָּאן בַּסְּבִיבָה,

וְרָאִיתִי צִפּוֹר כָּל־כָּךְ עֲצוּבָה.

בָּאתִי לָתֵת לָהּ נֶחָמָה וְאַהֲבָה.

זְכוּת הִיא לִי וְגַם חוֹבָה.

 

הִתְחִילָה הַצִּפּוֹר לִבְכּוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל,

הִזִּילָה דְּמָעוֹת וְלֹא יָכְלָה לַחְדֹּל.

נִמְאַס לִי הַכֹּל, אֵין לִי כֹּחַ לִסְבֹּל,

יְצוּר קָטָן אֲנִי, וְלֹא כָּל יָכוֹל.

 

(הָרוּחַ:)

מַה קָּרָה לָךְ, צִפּוֹר מִסְכֵּנָה?

סַפְּרִי נָא לִי סוֹדֵךְ. גַּלִּי לִי נָא.

מִמָּה אַתְּ פּוֹחֶדֶת? מֵאֵיזוֹ סַכָּנָה?

אֶהְיֶה לְךָ לְעֶזְרָה וִידִידָה נֶאֱמָנָה.

 

(הַצִּפּוֹר:)

בָּאִי בְּהֹדּוּ הָרְחוֹקָה אֲנִי גָּרָה.

דָּבָר מַפְחִיד וְאָיֹם שָׁם קָרָה.

הִתְפּוֹצֵץ הַר עֲנָק בְּקוֹל אַדִּיר וְנוֹרָא.

רְעִידַת אֲדָמָה… אֵיזוֹ צָרָה!

 

שָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַשׁ וּמִיָּד בָּרַחְתִּי.

רַק עַנְנֵי אָבָק וְאֵדֵי רַעַל לִוּוּ אוֹתִי.

חִפַּשְׂתִּי אֶת אַחְיוֹתַי וְלֹא מָצָאתִי,

וְכָךְ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי וְאֵין אִישׁ אִתִּי.

 

(הָרוּחַ:)

אָנָּא קוּמִי וְאִתִּי תָּבוֹאִי.

נָעוּף מִיָּד לְבַקֵּר אֶת הָאִי.

נִבְדֹּק מַה קּוֹרֶה שָׁם, אַל תִּירָאִי.

וַדַּאי נוּכַל לְתַקֵּן, חִזְקֵי וְתִרְאִי.

 

עָפָה הַצִּפּוֹר עִם הָרוּחַ לְטַיֵּל

לִבְדֹּק וְלִרְאוֹת מַה הִתְקַלְקֵל.

עָשׂוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה בַּיּוֹם וּבַלֵּיל,

הִתְפַּלְּלוּ וּבִקְּשׁוּ שֶׁהָאִי יִנָּצֵל.

 

חִפְּשׂוּ בָּאִי חַיּוֹת אוֹ צִפֳּרִים,

לְפֶתַע גִּלּוּ עַכָּבִישׁ מֻקָּף קוּרִים

עוֹמֵד עַל אַחַד הַסְּלָעִים בְּצֶלַע הֶהָרִים,

מִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעֵינָיו אֵינוֹ מֵרִים.

 

פָּנוּ אֵלָיו וְשָׁאֲלוּ: עַכָּבִישׁ, עַכָּבִישׁ,

אָנָּא סַפֵּר לָנוּ, אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ?

עָנָה הָעַכָּבִישׁ : הַכֹּל מַפְחִיד וְהַמַּצָּב מֵבִישׁ,

אֵין כָּאן חַיָּה וְאֵיךְ כָּאן אִישׁ.

 

אֲנִי כָּאן יְחִידִי וּבוֹדֵד.

מַרְגִּישׁ רַע וְנוֹרָא מְפַחֵד.

כָּל הַזְּמַן נֶחְבָּא וּבְלִי הֶרֶף רוֹעֵד.

כִּי לְכָל מַה שֶּׁקָּרָה כָּאן אֲנִי עֵד.

 

כָּל הַיְּצוּרִים לְנֶגֶד עֵינַי נָפְלוּ.

בָּתִּים נֶהֶרְסוּ וַחֲפָצִים הִתְגַּלְגְּלוּ.

הַכֹּל לְרֶגַע פָּחֲדוּ וְנִבְהֲלוּ,

וּמַהֵר מְאֹד הִתְמוֹטְטוּ וְנֶעֶלְמוּ.

 

לֹא נִשְׁאַר מְאוּמָה – הַכֹּל שְׁמָמָה.

לֹא צִפּוֹר, לֹא חַיָּה וְגַם לֹא בְּהֵמָה.

אֵין שׁוּם יָרָק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

לֹא נוֹתַר לִי דָּבָר, רַק אֲוִיר לִנְשִׁימָה.

 

אָמְרָה הָרוּחַ לַצִּפּוֹר: מַהֵר יֵשׁ לִפְעֹל.

יַחְדָּו נוּכַל לְתַקֵּן אֶת הַכֹּל.

נִשְׁתַּדֵּל בְּצַוְתָּא הַרְבֵּה לַעֲמֹל

לְהָשִׁיב אֶת הָאִי עַל כַּנּוֹ כְּאֶתְמוֹל.

 

אֶל הָאִי הַקָּרוֹב פִּרְסִי כְּנָפַיִךְ,

הַרְבִּי פֵּרוֹת עֲסִיסִיִּים אֶל תּוֹךְ קְרָבַיִךְ.

הַזְעִיקִי לְעֶזְרָה אֶת כָּל חַבְרוֹתַיִךְ,

וְכֻלָּן בְּשִׂמְחָה יִצְטָרְפוּ אֵלַיִךְ.

 

שׁוּבוּ אֶת הַזְּרָעִים שֶׁבְּגוּפְכֶן כָּאן לִפְלֹט,

וְאַדְמַת הָאִי תִּשְׂמַח אוֹתָם לִקְלֹט.

מַהֲרוּ וְהִזְדָּרְזוּ בְּמֶרֶץ לַעֲמֹל,

וּבוֹרֵא עוֹלָם טוֹבָה לָכֶן יִגְמֹל.

 

אַף אֲנִי אָטוּס לָאִיִּים הַקְּרוֹבִים

וְאֶשָּׂא עַל כְּנָפַי זַרְעֵי שְׂרָכִים וַעֲשָׂבִים.

וְאַף גַּלֵּי הַיָּם הַגּוֹעֲשִׁים וְהַמְּלוּחִים

יִשְּׂאוּ עַל גַּבֵּיהֶם זַרְעֵי קוֹקוֹס לַחִים.

 

עָמְלוּ הָרוּחַ וְהַצִּפֳּרִים הַרְבֵּה חֲדָשִׁים

וְהֵבִיאוּ לָאִי זְרָעִים וּצְמָחִים חֲדָשִׁים.

הִתְמַלֵּא הָאִי בְּנוֹפִים מַרְהִיבִים.

וְאַף בַּעֲלֵי חַיִּים הֵחֵלּוּ שָׁבִים.

 

 

מַה לּוֹמְדִים מִשִּׁיר זֶה?

יְלָדִים יְקָרִים, מִשִּׁיר זֶה הַמְּתָאֵר אֶת הַמַּצָּב לְאַחַר הָרַעַשׁ, לְאַחַר רְעִידַת הָאֲדָמָה, לוֹמְדִים שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, תָּמִיד אֶפְשָׁר לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ.

אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהָעוֹלָם נֶחְרַב. לְהֶפֶךְ, צָרִיךְ לְהִתְעוֹדֵד וּלְגַיֵּס אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת וְלִבְנוֹת כָּל מַה שֶּׁלֹּא מְתֻקָּן מֵחָדָשׁ. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ כּוֹחוֹת לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת כָּל דָּבָר מֵחָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אֶת זֶה בַּטֶּבַע.

וּכְמוֹ שֶׁזֶּה בְּטֶבַע כָּךְ גַּם בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת אֵינָם סוֹף פָּסוּק. הַתַּכְלִית הִיא הַגְּאוּלָה שֶׁהִיא תּוֹצָאָה טִבְעִית שֶׁל הַגָּלוּת, וְהִיא תְּתַקֵּן אֶת כָּל עִנְיְנֵי הַגָּלוּת.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת כָּל דָּבָר שֶׁמִּזְדַּמֵּן לְפָנֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׁלִים אֶת הַבְּנִיָּה וְאֶת כָּל הַתִּקּוּנִים הַדְּרוּשִׁים בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה מִיָּד מַמָּשׁ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email