הגמרא במסכת סנהדרין מספרת, שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. והנביא ישעי' אומר בקשר לכך, שהילדים שה' נתן לו הם יגאלוהו ממלחמת סנחריב.

מיהם הילדים הגואלים? שאר ישוב, עמנו אל ומהר שלל חש בז.

כידוע, שם האדם מורה על תוכנו. עמנואל מלמד שה' אתנו; מהר שלל חש בז מורה שהשלל והביזה מנצחון המלחמה כבר בידינו, כשהם מגיעים אלינו באופן מהיר ביותר; ושאר ישוב, היינו, שארית ישראל תשוב מן הגלות, ובעקבותיהם תבוא הגאולה לכל אחד ואחת מישראל.  שהרי מובטח לנו שמשיח "חוטר מגזע ישי" יגאל את שאר עמו ויוליכנו לארץ ישראל.

לכן עלינו להקדיש תשומת לב מיוחדת לחינוך הילדים בדורנו, שאף אם הם "שאר" בחינת מיעוט, הרי הם זוכים להיות בצבאות ה'; ומכיון שהם הכירוהו תחילה, הם הראשונים לקבל פני משיח צדקנו, וכמו בדור של רשב"י, בדורנו הילדים הם המגלים את מעיינות החסידות ומפיצים אותם חוצה. בתחילה מושכים את חבריהם ללמוד חסידות ולטעום מתורתו של משיח, ואחריהם מצטרפים גם המבוגרים. ואכן לילדים ולחינוך שלהם חלק חשוב בגאולת עם ישראל.

ולמי שמפחד ממלחמת גוג ומגוג מלמדת הגמרא שיש דבר גרוע ממנה, וכלשון הגמרא בפרק א' של מסכת ברכות: "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג".

רשב"י שם מסביר שאם על מלחמת אבשלום באביו, אומר דוד המלך: "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי", הרי שעל מלחמת גוג ומגוג הוא אומר: "למה רגשו גויים, ולאומים יהגו ריק?!"

"ריק" משמע "הבל", שאין לו שום משמעות לגבי בני ישראל.

גויים נלחמים בינם לבין עצמם, אולם כאשר הם מגיעים לנקודת מבטו של יהודי, כוחם הופך להבל וריק. לא בגלל "כוחי ועוצם ידי", חלילה, אלא מפני ש"יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". וממילא אין זה נוגע לנו, כי עמנו א-ל. לא רק שה' מבטל את זה, אלא שעושה מזה לעג ושחוק.

ועוד מסביר הרבי דבר נפלא הקשור לענייננו. כאשר רשב"י מדבר בגמרא (סנהדרין צח א) על המאורעות שיקרו בשבע השנים שבסופן יבוא משיח צדקנו, הוא מסיים: "בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא!"

ומקשה הרבי ושואל: לכאורה, מהי הנחמה שיהיו מלחמות? מלחמות אותם כינו הנביאים "מלחמת גוג ומגוג". ומשיב הרבי, שמלחמות אלה של "רגשו גויים ולאומים יהגו", הן "סכסכתי מצרים במצרים", ובנוגע לעם ישראל "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", כי מאחר שיהודי מתקשר עם "שומר ישראל" אז אין לו מה לפחד, ו"אשרי כל חוסי בו".

והנה עינינו רואות שדברים אלה מתקיימים בימינו ממש, מלחמות במצרים עצמה ובכל מדינות ערב אזרחים נלחמים זה בזה, גם ארגוני מחבלים נלחמים זה בזה, ויש מלחמות בין רוסיה לאוקראינה ומלחמות בין ישמעאל לעשו וכו'. לכן במקום לפחד ממלחמת גוג ומגוג נבטח בה', ונאמין בדברי משה עבדו, הרבי מלך המשיח, שהגאולה תבוא בחסד וברחמים. ובמקום לעסוק בפחדים והפחדות נעסוק בחינוך הילדים שלא יצאו לתרבות רעה, ולא יהפכו, חלילה, לצרינו ואויבינו. לא ננהג בדרך של "ולא עצבו אביו מימיו", שעל ידי כך ילדים הופכים לצרים ואויבים. אלא נקדיש את מרצנו לחינוך הילדים, שבהם נכללים כל "התינוקות השבויים", מתוך אהבת ישראל ומתוך דאגה לכלל עם ישראל, ואז מובטח לנו שכל הגויים אויבי ישראל "יהגו ריק" ואין מה לחשוש מהם.

מסיפור דוד ומלחמתו עם אבשלום נלמד עד כמה חשוב חינוך של כל ילד יהודי, (כמו שמסיפור דוד ובת שבע למדים את היכולת לעשות תשובה). כי דוד מצד עצמו לא היה ראוי לסיפורים קשים אלה.

ולמי שעדיין חושש שמלחמת גוג ומגוג קשורה לירושלים כמו שכתוב ביחזקאל, מסביר הרבי שאין זה כפשוטו, אלא מדובר ב"סביב ירושלים", היינו, בירושלם, בשלימות היראה. עלינו להתחזק ביראת ה' בשלימות. ואז מובטחים אנו: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל"

ומכיון שאנו קרובים מאד ל"מוצאי שביעית" (השנה האחרונה של המלחמות), יהי רצון שנלך בקרוב ממש עם הילדים, הם הגידולים שגידלנו, שהכירוהו תחילה, המשיבים את האבות בתשובה, לקבל פני משיח צדקנו בשמחה, כנאמר: "ושמחת עולם על ראשם".    

(על פי שיחת הרבי, פסח שני ה'תש"מ)