הרבה מתנות מיוחדות ניתנו לאדם המרוממות אותו מעל כל הנבראים:

כח הדיבור… היכולת לצחוק… ומעל הכל – היכולת להתפלל!…

התפילה היא "סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

בכוחה לחבר בין האדם לקונו (כל חד לפום שיעורא דיליה),

בכוחה לשנות את המציאות…

*   *   *

מצות עשה לבקש מה' כל צרכיו, "כל מחסורו אשר יחסר לו"…

ומי "כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו" – "השולח אמרתו ארץ".

ואכן כל מתפלל מובטח לו שתפילתו נענית, ש"תפילה עושה הכל",

אלא שהדרך מ"אמרתו" ל"ארץ" ארוכה ואיטית מאד.

ההשפעה מלמעלה נמשכת בסדר השתלשלות ("השתלשלות" דוגמת "שלשלת"),

ולשלשלת הרבה שלבים: מדרגות ועולמות שביניהם יש הפסקים ופרסאות.

ופעמים המתפלל ממתין וממתין עד שההשפעה ממקור השפע תגיע,

וההשפעה עוברת מעילה לעלול וממדרגה למדרגה ומעולם לעולם.

ובכל עולם יש דין ומשפט על ההשפעה אם תומשך למטה,

ואיך תהיה ההמשכה עד שתגיע אליו.

כך עובר זמן רב ורק אחרי המתנה ארוכה ההשפעה מגיעה סוף סוף.

*   *   *

אמנם כבר בראש השנה נמשך שפע חיים ומזון לאדם על כללות השנה.

כבר בראש השנה נמשכת ההשפעה משרשה ומקורה,

שהרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה,

לאחר שנחתם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים.

אולם כדי שההשפעה הנמשכת מעצמות ה' ית' לא תישאר למעלה אלא תימשך למטה

עד לבני חיי ומזוני רויחי,

צריך להתפלל בכל יום לצרכי אותו יום שיגיעו בלבוש וצורה המתאימים למבקש.

יש מי שזוכה לקבל בקשתו מיד – "עד מהרה ירוץ דברו",

ויש מי שתפילתו מתעכבת אי שם בעולמות ובמדרגות העליונים,

אך מובטחים אנו שכל תפילה מגיעה תמיד בסוף ליעדה.

*   *   *

אופן ההמשכה (החסד הנמשך מלמעלה) תלוי בעבודת האדם בקיום מצוות,

ובמיוחד באופן תפילתו.

"אית חסד ואית חסד" (יש חסד ויש חסד).

יש חסד עולם שעל פי סדר השתלשלות – "עולם חסד יבנה".

זוהי בחינת חסד המתעכבת ויורדת לאט לאט.

אך יש גם "חסד דאריך אנפין" (חיצוניות הכתר) שלמעלה מסדר ההשתלשלות,

ולמעלה מזה יש "חסד דעתיק" (פנימיות הכתר).

וממדרגת הכתר החסד נמשך לעולם הזה הגשמי במהירות בלי שום עיכובים.

*   *   *

צדקה עשה עמנו הקב"ה "אשר קדשנו במצוותיו וציונו"…

המצוות הן רצון ה' והוא ורצונו אחד.

ולאדם המקיים מצוות יש אפשרות להתאחד ולהתכלל עם מצוה המצוות –

להיות חד ממש עם עצמות ה' ומהותו ית',

וכשהוא מתפלל בכוונה עד מיצוי הנפש,

תפילתו מגיעה באור אין סוף שלמעלה מהשתלשלות,

ואז ההמשכה היא בלי שום עיכוב כלל.

*   *   *

אליעזר עבד אברהם שליח של יצחק (ושלוחו של האדם כמותו)

מתפלל על מציאת השידוך ליצחק.

וכשהוא מגיע למקום שליחותו "אל ארם נהרים אל עיר נחור"

הוא עומד על המעיין מחוץ לעיר וממתין "לעת ערב לעת צאת השואבות",

הוא מתפלל שה' יעשה חסד עם אברהם ויזמן לפניו את הנערה המתאימה ליצחק…

"ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת… וכדה על שכמה…

ותרד העינה ותמלא כדה ותעל"…

זכה אליעזר להיות כמשה רבינו "אשר ידעו ה' פנים אל פנים",

וכשלמה עליו נאמר: "וישב שלמה על כסא ה'",

ששלושתם נענו במענה פיהם.

אולם לאליעזר יתרון לגבי משה ושלמה.

משה ושלמה, שהגיעו בתפילתם לאור אין סוף שלמעלה מסדר השתלשלות,

נענו מיד עם סיום תפילתם.

אולם אליעזר נענה טרם כילה תפילתו…

*   *   *

אליעזר עבד אברהם זכה במעלה מיוחדת אפילו לגבי משה ושלמה,

כי אליעזר הולך בשליחותו של יצחק, ושלוחו של אדם כמותו.

וכעבד הבטל לחלוטין לאדונו, וכל מציאותו היא מציאות אדונו,

קשור עם יצחק גם בתפילתו, בחינת "ישיש כגבור לרוץ אורח".

*   *   *

זכותו וגדולתו של יצחק אבינו שמדתו מדת הגבורה.

לכן ההמשכה הנמשכת אליו היא במהירות,

שמצד הגבורה דוקא נמשכות ברכות בריבוי ובמהירות ביותר.

צריך להתפלל בהתלהבות ובשמחה כגבור דוקא,

ועל ידי תגבורת החיות "ירוץ אורח" במהירות גדולה.

שכל ההמשכות נמשכות מלמעלה לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו

במהירות מיידית.

*   *   *

ואכן אליעזר המתפלל בהתלהבות כגבור,

זוכה שתפילתו מתקבלת במהירות ובמרוצה עוד טרם כילה להתפלל.

כבר בצאתו לשליחותו היתה לו קפיצת הדרך – "היום יצאתי והיום באתי".

ואחר כך "והנה רבקה יוצאת… ותעל"…

רבקה יוצאת מקליפת נוגה ונכללת בקדושה,

רבקה יוצאת ממצבה וממעמדה הקודם,

ומתעלה ליחוד עם יצחק (יחוד מ"ה וב"ן)

וממשיכה לעלות בעילוי אחר עילוי,

עד שמגיעה לדרגה גבוהה משל יצחק מבחינת תגבורת החיות,

עד שמתעלה למעלה משם מ"ה המברר לבחינת שם ס"ג,

עד ש"נקבה תסובב גבר".

*   *   *

לכאורה, יצחק הוא מדת הגבורה שעניינה צמצום,

שלא כאברהם אבינו שמדתו חסד – גדולה.

אך באמת יצחק הוא "כגבור" (ולא "גבור") שהמתיק גבורה (דין) בחסד,

ועניינו בחינת תגבורת החיות!…

לכן מצינו ביצחק ברכות שלא מצינו אף בברכת יעקב ובברכת משה,

ובזכותו זכה אברהם לברכת ה': "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק".

*   *   *

ואכן שיחתו של אליעזר, היא תפילתו, ש"לפני ה' ישפוך שיחו" היא תפילה נעלית ביותר,

עד ש"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים,

שפרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה".

ואמנם תפילה בדרגת "בכל לבבך ובכל נפשך" – תורה נעלית ממנה.

אולם תפילה בדרגת "בכל מאודך" נעלית אף מתורה.

בתפילה "בכל מאודך" ממשיכים "יהי רצון",

שהרי תפילה אמיתית היא ברעותא דליבא הנובעת מפנימיות הלב.

על ידי רעותא דלבא תופסים בעצמות ומהות ה' ית' שלמעלה מכל גדר ודרגא.

כמאמר: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אבל תפיסא איהו ברעותא דלבא".

את הקב"ה אי אפשר לתפוס במחשבה אף לא במחשבת התורה,

אך אפשר לתפוס את הקב"ה ברגש הפנימי שבלב בו נמצאת היחידה שבנפש.

והתפילה שביחידה שבנפש היא למעלה מכל דרגה.

שיחת עבדי אבות קשורה לבלי גבול, שלכן הוכפלה בתורה.

לעומת זאת, גופי תורה ניתנו ברמיזה ונמשכו במדידה והגבלה.

שתכלית התורה והמצוות לעשות לה' דירה בתחתונים,

ודירה הוא תואר וגדר.

*   *   *

ולואי שנדע מעלת התפילה ובאופן של תפילת עבדי אבות – "אליו ולא למידותיו".

עבודה עם כינוס וקיבוץ עשר כוחות הנפש – "בכל מאודך" במסירות נפש,

תפילה הקשורה עם בחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות דכוחות הנפש,

עבודה ברוח נדיבה ובביטול מוחלט (להניח את עצמו מכל וכל),

להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד ולדבקה בה' ית'.

למעלה מסדר ההשתלשלות שבנפשו באופן דתגבורת – "כגבור",

וכשעובר מתפילה ללימוד תורה, שהתפילה תימשך בלימוד התורה,

ועד ל"הנהג בהם מנהג דרך ארץ" – תכלית הכונה בעבודת הבירורים בפועל.

על ידי זה ממשיכים ברכה מלמעלה – "גשם נדבות תניף אלוקים".

עד שהשפעת החיות תהיה בתגבורת ויומשכו ריבוי ברכות.

*   *   *

יהי רצון שיתקיים בנו: "עוד הם מדברים ואני אשמע",

ו"טרם יקראו ואני אענה".

ורבקה נשמה כללית נשמה מיחידי סגולה

תצא ותיקח עמה את כל נשמות ישראל,

ותעלה בעליה רוחנית עד לעליה כפשוטה שהיא עליה מגולה לגאולה.

ואז נאמר ליצחק דוקא: "כי אתה אבינו",

ונלמד תורתו של משיח – רזי תורה ממעיינה של תורה,

עד ש"יפוצו מעיינותיך חוצה".

וטרם נכלה את תפילתנו נצא ביד רמה מכל המיצרים

ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

(על פי מאמר הרבי – "ויהי הוא טרם כילה לדבר", שנת תש"מ)