בדיחה ישנה מספרת על יהודי שעבד בסביבה נוצרית. הלחץ החברתי עשה את שלו ולאט לאט הוא השאיר מאחור מסורת אבותיו, זנח את דרך היהדות ורחמנא לצלן, אימץ לו את מנהגי הנצרות מתוך מחשבה כי כך יתקבל טוב יותר בחברה שחי בה. כמובן שזה לא עזר לו וסובביו המשיכו להחמיץ לו פנים. גם אשתו לא רוותה נחת מהמצב ולחצה על בעלה לחזור לדרך היהדות.

יום אחד תקף אותו הרהור תשובה ואמר לאשתו: "גיטה, לעזאזל הכסף! אנחנו יהודים. הגיע הזמן שנפסיק להתבייש בזה ונתחיל להיות מי שאנו באמת". האישה הזעיפה פנים כנגדו, והוא לא הבין: "מה? אבל תמיד אמרת לי שרצונך לחיות כיהודיה גאה!" "כן," ענתה לו גיטה "אבל למה נזכרת דוקא לפני פסח?!"…

פרשת פנחס מונה את משפחות שבט הלוי. בין היתר היא מונה גם את "משפחת הקרחי". לבעלי הזיכרון ביננו בודאי זכור כי בני משפחת קורח החביבים, שערערו אחר סמכותו של משה בפרשה הקודמת מצאו את עצמם נבלעים בבטן האדמה עקב כך. אם כן, כיצד הם חזרו לתמונה פרשה אחת אחר כך? האם התורה מספרת לנו, חלילה, 'סיפורי אגדות' שבסופם כולם קמים לתחיה וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה? ממש לא!

רש"י עצמו מתייחס לסוגיה הזו ומסביר: "הם היו בעצה תחילה – ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה… וישבו שם" כלומר, בניו של קורח היו חלק מהמזימה. אך די מהר הם הבינו שטעו וכי משה רבינו הוא המנהיג, ולא אחר. אך כיוון שהחלו כבר ללכת בעצת אביהם, ולא היה נעים להם מצד הלחץ החברתי, הסביבה, המפלגה, הדילים הפוליטיים שנרקמו ומן הסתם – גם מאבא שלהם – החליטו לנצור הרהור חרטה זה בליבם ולא להביעו בקול.

מוסיף רש"י ואומר, שאילו היו מבטאים את הסתייגותם מהפרשיה – היו ניצלים מיד אך כיוון שהשאירו זאת בינם לבין בוראם, קרה משהו באמצע: הם אמנם נבלעו באדמה יחד עם קורח וכל אנשי המחלוקת, אלא שלהם נתבצר מקום גבוה, ולא נבלעו בבטן האדמה אלא ישבו שם עד שנתאפשרה יציאתם והם עלו משם, חזרו לחיק עמם והקימו משפחות ואפילו… זכו לחבר מזמור בתהילים: "שיר מזמור לבני קורח…"

שואלת תורת החסידות, האמנם?…כיצד יתכן שבניו של קורח שהלכו עם אביהם במחלוקת הקשה שהכניס בעם ופילג אותו… רק הרהרו תשובה רגע אחד בלבם: "אולי אני טועה? אולי צריך לעצור את זה? אולי צריך לחזור בתשובה ולקבל את הנהגתו של משה?" וכבר יצרו לעצמם אפשרות של תקווה, של גאולה?…

הם אמנם נענשו יחד עם כל המסכסכים ומחרחרי הריב, מכיוון שלא הוציאו לפועל את ההרהור שלהם, אולם עדיין נותר להם פתח של תקווה שדרכו יצאו ועלו למקום של חיים, קיום ואפילו קדושה.

אכן, זהו כוחו של הרהור תשובה. אמנם מדובר בזיק קטן ואולי חד פעמי, בשבריר של מחשבה על תשובה ועזיבת החטא, אך מסתבר שיש לו כוח רב ועצום. לא בתיאוריה! בפועל!…

הרהור תשובה יוצר עבורנו את האופציה לצאת מ"בטן האדמה" ולחזור לחיים משמעותיים ואף להוליד בנים ובני בנים – כמו שמואל שהיה צאצא של בני קורח ומהם נולדו גם עשרים וארבע משמרות כהונה. עד כדי כך "השתלם" אותו הרהור תשובה לבני קורח.

הרבי אומר שדורנו זה הוא דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. הוא מוסיף ואומר גם כי כל יהודי ויהודיה השייכים לדור הזה – ייגאלו! כי אין יהודי שחי בדור הזה שלא עשה "הרהור תשובה". הרמב"ם עוסק בהרחבה בשאלה, מה פירושו של הרהור תשובה, והאם הוא מועיל וכיצד לבעליו. מה שבטוח שבדור הזה, כולנו זכאים ל"הרהור תשובה" שיתן לנו את הפתח דרכו נוכל לצאת החוצה לחיים תקניים, בגשמיות וברוחניות,

בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 170)