מסיפור נעמי וכלותיה רות וערפה ניתן ללמוד מהו גיור כהלכה

מה דינו של גלית הפלשתי לפי חוק השבות? תרגום חפשי ללשון הקודש – בעריכת מערכת "יחי המלך" גליון תקעד

לכל סיפור בתנ"ך הוראה בעבודת ה'

הקב"ה ציוה שיכתבו את מגילת רות ויקראו אותה בכל שנה ושנה, ויקחו ממנה את ההוראה, וכדי ללמוד ממנה הוראה לא זקוקים לראש כמו המהר"ם שי"ף וכו', אלא ההוראה היא פשוטה (ובפרט שענין זה נרשם בתנ"ך, שמזה מובן יותר שיש ללמוד מכך את ההוראה לימינו אלה, כפי שהגמ' אומרת במגילה "נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה"):

רות וערפה – שתי גויות המבקשות להתגייר

היו שני אחים שהתחתנו עם גויות, ואיזה גויות? – אומר המדרש (רות רבה ב, ט) שהן היו הבנות (או הנכדות (ראה יפה ענף שם)) של עגלון מלך מואב, היחוס והגדולה הכי חשובים שישנם, ושתי גויות אלו באו לחמותן ("צו זייער שוויגער") ואמרו, שללא הבט על כך שהן בנותיו של עגלון מלך מואב, אף על פי כן הן יודעות מארץ הקודש, וכיון שהן התחתנו עם יהודים [במילא חל עליהן חוק השבות…] ויש להן את הזכות לקבל חלק בארץ ישראל, ואשר על כן, הן מוותרות על כל הדברים הטובים שיש להן במואב, והן מוכנות לילך בחוסר כל לארץ ישראל, אף שאז עדיין לא היתה "סוכנות" ולא חילקו דירות, אכילה ושתיה וכו'. וכפי שרואים מהסיפור במגילת רות גופא, שרות הוכרחה לילך וללקט שכחה ופאה, וללא זה לא היה לה ולנעמי מה לאכול, ואף על פי כן הן הסכימו לסבול ("אויסגעריסען ווערן"), העיקר ללכת לארץ הקודש ולהיות יהודים, בלי ויזה וללא קבלת פנים.

ואדרבה, היה להן ההיפך מקבלת פנים, שהרי אמרו עליה "הזאת נעמי?!", ואף על פי כן הן היו מוכנות לסבול את כל הזלזולים והבזיונות העיקר להתגייר משום שבעליהן היו יהודים ועוד מילדי השופטים, שזה הי' יחוס גדול, ועל כן גם הן רצו להיות יהודיות.

מספרת לנו מגילת רות, על שני אופנים בגישתן אז אל היהדות:

רות אמרה "באשר תלכי אלך באשר תליני אלין וגו"', ורואים מה יצא ממנה אחר כך – דוד המלך!

ואילו גישתה של ערפה היתה שונה, ועל כן רואים מה יצא ממנה – גלית הפלשתי.

לו היו מקבלים את גיורה של ערפה – גיור שלא כהלכה

ומובן, שבאם היו מקבלים את גיורה של ערפה כפי שהיה רצונה וללא שום תנאים, היה יוצא ממנה מה שיצא אחר כך (גלית), ואזי הוא היה מבין בני ישראל [..] שאז היה הרבה יותר גרוע.

ולכאורה, הרי חוק השבות עמד לצידה של ערפה והיא הסכימה להיות יהודיה, ובכל זאת בגלל שלא קיבלוה לעדת ישראל, יצא היתרון שגלית נולד בין הפלשתים, ובמילא כשהוא הגיע להלחם עם מערכות ה' [ולא רק עם מערכות ישראל], אזי בני ישראל ידעו שמדובר כאן בשונא שלהם, והוא לא שמר זאת בסוד אלא כולם ידעו שהוא פלשתי, ושאול הכריז אשר מי שילחם בגלית יקבל שכרו וכו'.

מה שאין כן אם היו מקבלים את ערפה, וגלית היה מבין היהודים גופא, אזי אף אחד לא היה יודע שהוא שונא, ולא היו יודעים כיצד להישמר ממנו.

ההבדל בין דוד לגלית

והנה, בזה מובן החילוק שאנו רואים כאן, אשר מרות יצא דוד ומערפה יצא גלית – דלכאורה, מהו ההבדל ביניהם?

ופשוט הדבר: אצל רות היה גיור כהלכה, ולכן היא אכן נקראת רות "שממנה יצא בן שריוה להקב"ה בשירים ותשבחות", מה שאין כן ערפה שרצתה להיכנס לעם היהודי רק עם "פיסת נייר", אזי ממנה יצא גלית. ודוד שיצא מרות ניצח את גלית שיצא מערפה עם כמה אבנים קטנטנות בלבד.

ובזה גם מבינים את כחו של דוד המלך.

דלכאורה, זה דורש ביאור: מדוע הוא היה זקוק אפילו לאבן קטנה, הלא הקב"ה עמד לצידו, ואם כן הרי זה יכול היה להיות למעלה מדרך הטבע לגמרי, ללא צורך אפילו בזריקת אבן קטנה?

אלא שהקב"ה רוצה שזה יהיה בדרך הטבע, ולכל הפחות שתהיה לזה אחיזה בטבע, ולאחרי שעושים אפילו אחיזה קטנה בדרך הטבע אזי הקב"ה עוזר.

אמנם, מהיכן היה לדוד את הכח לעשות זאת? – אלא שזה נבע מהעובדה שרות התגיירה בגיור כהלכה, לכן הוא היה יכול לעשות את כל התלוי בו, לזרוק אבן קטנה וכו', ואת השאר הקב"ה כבר פעל.

גיור שלא כהלכה יוצר גייס חמישי בתוך עם ישראל

אך במה דברים אמורים? כאשר גלית נמצא בצד השני (של השונא). אבל אם היו מכניסים את ערפה לתוך בני ישראל, הרי גלית היה גדל בין יהודים, ובזה היו מכניסים גייס חמישי בין בני ישראל בלי לדעת מתי הוא יעשה צרות וכו', ואם כן הכנסתה של ערפה לעדת ישראל היתה מביאה סכנה הכי איומה לכלל ישראל.

לכן, כאשר ערפה חזרה לגילולי בית אביה אף אחד לא עשה כלום למנוע אותה, ונעמי לא הכתה אותה וכו' וכו', היות ואם היו מכניסים אותה לעם ישראל זה לא היה לטובתם, אף על פי שנעמי היא מלשון נעימות וחסד, ואם כן הרי היתה צריכה להביע נעימות וחסד ולהכניס את ערפה בין בני ישראל, אבל מזה למדים שאדרבה: מצד הנעימות גופא צריך להיות הסדר שלא לשכנע גוי להתגייר, ואדרבה.

מנעמי למדו הלכות גירות

ויתירה מזו: לכאורה, היות ואומרים ש"מכאן למדו רבותינו" את כל פרטי הדינים של גירות, הרי נעמי לא היתה אמורה לדעת את כל פרטי דיני הגירות, ואם כן היא היתה יכולה לנטות להכניסה לעם ישראל, ובפרט שאשה היא רכה בטבעה והרי מדובר על כלתה שהם חיו יחד כעשר שנים ועברו יחד את כל הדברים, בכו יחד, התנשקו יחד, היו יחד הן בזמנים הטובים והן בזמנים הרעים, אף על פי כן אומרים שבאם היא היתה מגיירת אותה בגלל גישה כזו הרי היתה זו צרה לכל העם היהודי.

(משיחת הרבי, יום ב' דחג השבועות ה'תשל"א)