א

כ"ט באלול. ערב ראש השנה, תשי"ז.

דוור דופק בבהילות על דלת ביתם של שני אישים חשובים בשכונת 'מאה שערים' בירושלים. בידו של הדוור מכתב 'אקספרס' מניו-יורק. שני האישים טרודים עד למעלה מראש, בקושי מתפנים לקבל את המכתב. אולם כשרואים את שם השולח, מיד הם עוזבים הכול, נעמדים ביראת כבוד, וקוראים את המכתב בתשומת לב ובכובד ראש.

מה היה פשרו של המכתב? מי שלחו? ומה הייתה הבהילות דווקא בערב ראש השנה?

ב

עלון "משמר חומותינו" הנו ביטאונם של אנשי 'נטורי קרתא' בירושלים. עלון זה מביא את השקפתם של שומרי החומות, נאמנים ודבקים במטרתם. דווקא בעלון זה, שנועד לחזק את הרוח היהודית, פורסם מאמר שטנה כנגד לימוד תורת החסידות, תוך פגיעה וזלזול בנשיאי ליובאוויטש לדורותיהם.

הדבר היה בשבועות האחרונים של שנת תשט"ז – תכלה שנה וקללותיה.

שמע המאמר ותוצאותיו הגיע לידיעתו של הרבי, והרבי חש והרגיש בגודל הקטרוג השמימי שהתעורר בשל הפולמוס החריף.

שני מכתבים נשלחו בבהילות אל שני אישים חשובים בירושלים קרתא דשופרייא. האחד מהם היה הגאון החסיד רבי אברהם הערש הכהן, מנקיי הדעת ומנכבדי החסידים בירושלים. מה הופתע לקבל את מכתבו של הרבי, נשיא הדור ומנהיגו. הוא ניסה להיזכר אם הוא מצדו שלח לאחרונה מכתב לרבי, אך לא. פליאתו גברה שבעתיים.

בחרדת קודש פתח את המכתב, ובמהירות קרא את שורות הקודש.

"..הנני להציע, אשר יקבע שיעור איזה פעמים בשבוע בלימוד התניא באחת הבתי כנסיות דשם. מובן שכוונתי לא לאלו שכבר ישנו בשיעור זה, אלא לבתי כנסיות דשל אלו הקוראים לעצמם נטורי קרתא, ובעלון שלהם לאחרונה הדפיסו שימנעו מלימוד תורת חסידות חב"ד כו'. וכיוון שהמנגד ללימוד החסידות מתגבר כל כך עד שמצא מקום בעלון האמור, ולצערי יש אומרים אשר אחד או שנים נמנעו על ידי זה בפועל מלימוד החסידות, הרי מובן שכל אלו השותים את מימיהם של הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, עליהם לא לבד למחות נגד השורות האמורות..

"פשוט שכוונתי בקביעות לימוד הנ"ל הוא לא שיעשה זה בחשאי ומבלי לגלות שזהו לימוד החסידות וכו' אלא שצריך להיות על דרך העשיה של המנגד, היינו שיאמר בפירוש שרצונו לקבוע לימוד זה בבית כנסת פלוני.

"..שולח אני מכתבי זה מהיר דחוף, בכדי שיתחיל בהשתדלות בזה בתור הכנה לשנה הבאה עלינו לטובה, ומה טוב להתחיל הלימוד בערב ראש השנה…"

במכתבו זה רמז הרבי רמז על קטרוגים קשים בעקבות הקטרוג על לימוד תורת החסידות, ועל כן לא ניתן להסתפק במחאה לבדה, ולכן יש לקבוע מידית שיעור חדש בלימוד התניא, דווקא במאה שערים ודווקא בבית הכנסת של אותם 'נטורי קרתא'…

כדרכו בקודש, הרבי מוסיף שהשיעור החדש לא ייעשה בהיחבא כדי שלא לעורר זעמם של המתנגדים, אלא אדרבה, לעשות זאת בגלוי וב'שטורעם' רבתי.

בסיום המכתב הוסיף הרבי עוד שורות אחדות, כי הוא שולח את מכתבו "מהיר דחוף", משום שברצונו שהשיעור יתחיל את קביעותו עוד בערב ראש השנה, בכדי "שיזכה את כל השנה שעברה…"

העיסוקים וההכנות הרבות של ערב ראש השנה רבו למעלה מראש, אולם הרב כהן חש את כובד האחריות המוטלת על כתפיו; הוא הרגיש כמי שחייהם ובריאותם של יהודים רבים תלויים כעת במעשיו. הוא ידע כי עליו לפעול מיד, שכן נותרו שעות אחדות בלבד עד כניסתה של השנה החדשה, שנת תשי"ז…

הגאון החל אפוא להוגיע את מוחו, אל מי הוא יכול לפנות בקבלת עזרה. אמנם הייתה לו השפעה וקשרים טובים עם כל בני הקהילה, שכן הוא עמד בראשות ישיבת 'תולדות אהרן', אך עם זאת ידע בלבו שעתה, מספר שעות לפני כניסת היום הקדוש, משימה זו – של קביעת שיעור שכזה בפרהסיה ובהסכמה (כבקשת הרבי), וכינוסם של מספר אנשי 'נטורי קרתא' שישבו עתה ללמוד תניא בבית הכנסת – היא כמעט בלתי אפשרית.

לבטים רבים פקדו את מוחו של הגאון. הוא הרגיש שהזמן הולך ואוזל, ולבסוף מצא את עצמו נוקש על דלת ביתו של רבי עמרם בלוי, עמו היו לו קשרי חיתון, ואף שפה משותפת מצאו להם השניים תמיד.

רבי עמרם בלוי הופתע מאוד לראות את הגאון החסיד נוקש על פתחו בשעות כה לא שגרתיות. אולם זה לא התמהמה והראה לר' עמרם את מכתבו של נשיא הדור ופארו שהגיע אליו זה עתה, ושיתפו בתחושותיו.

כאן הגיע תורו של ר' עמרם להפתיע. הוא סיפר לגאון כי אף הוא עצמו קיבל באותו בוקר מכתב מהרבי, בו מעוררו הרבי בצורך לקיים שיעור בספר התניא…

מסתבר כי גם במכתבו של הרבי אל ר' עמרם, חזר הרבי על דבריו בבקשה להתחיל את קביעות הלימוד בתניא "על כל פנים יום אחד בשנת תשט"ז, "..(ש)הרי יום בשנה נחשב שנה…"

ג

תוכנם השמימי של המכתבים, כמו גם שיגורם לשני אישים שונים שנפגשו עתה בשל המכתבים, ללא כל ידיעה איש על רעהו, נטעו גם בר' עמרם את התחושה שאכן יש לפעול בדחיפות, כבקשת הרבי.

כמו אש של התלהבות קודש ניצתה בר' עמרם בלוי. בו במקום אסף אליו את בניו, ביקשם לעזוב את כל עיסוקיהם לקראת החג, ולהצטרף אליו ואל החסיד לבית הכנסת אשר בטבורה של שכונת מאה שערים, שם החל הרב הערש הכהן את השיעורו הראשון בתניא.

וכך, בשעות אחר הצהריים של ערב ראש השנה תשי"ז, נשמע קולו העמוק של הגאון מטעים: "תניא, בסוף פרק ג' דנדה, משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע…" קולו בקע ברצינות תהומית מבעד לחלונות המקומרים של בית הכנסת 'קהל יראים', והוא חש כי ברגע האחרון נקרעה הגזרה מעל ראשם של רבים מבני ישראל…

מיד במוצאי ראש השנה דיווח הרב הערש הכהן לרבי כי הוראתו נתמלאה, וכבר בערב ראש השנה התקיים השיעור הראשון.

בשורה טובה זו הסבה לרבי קורת רוח רבה. כך כתב במכתב תשובתו לגאון שמונה ימים לאחר מכן. בסיום המכתב ביקש הרבי שמכאן ולהבא לא יעברו בבית כנסת זה יותר משלושה ימים ללא לימוד החסידות "וגודל הדבר אין די באר..".