ניגון מופלא שהוא משל לנשמה.

את הניגון הזה לימד הרבי מליובאוויטש בליל שמחת תורה תשי"ט.

לפני שנים רבות חי על הרי הקווקז שבט פראי למחצה.הצאר שניסה לכבוש אותם לא הצליח עקב היותם על הרים גבוהים. הוא החליט להתחכם ופיתה אותם ב "הסכם שלום" לרדת מההר, ואת מנהיגם שנקרא שאמיל שלח לארץ גזירה. בהיותו בגלות נזכר בהרים הגבוהים, כשהיה חופשי  כנשר בשמים, ושר ניגון זה שתחילתו געגועים וסופו תקוה.

הניגון הוא משל לנשמה. גם היא מקורה בהרים הגבוהים- תחת כסא הכבוד, ופיתו אותה  והורידו אותה למטה בגוף. וכאן היא מתעוררת בצימאון גדול , בגעגועים לשורש נשמתה.

אלא שיודעת היא, שבסוף תגיע גבוה יותר מכפי שהיתה לפני שירדה. כי ירידה זו צורך עליה.

הניגון הזה הוא ניגון מכוון, ומי שמקשיב היטב יכול לשמוע  בו את הסיפור לפרטי פרטים.

לקריאת הסיפור המרגש והמרתק העומד מאחורי הניגון עם כל הפרטים לחצו בלינק שלפניכם:

הסיפור העומד מאחורי הניגון שאמיל – סיפור גלגולה של הנשמה