"אחד היה אברהם" – "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד".

"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו, עד שהשיג דרך האמת,

והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיע להם,

שיש שם אלוקה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד" (הרמב"ם).

אברהם ניצב בכל התוקף נגד עולם שלם,

ואינו מתפעל כלל מהעולם, אף כשהיה עדיין "אברם" ולא "אברהם".

אברהם פועל על מקומו "חרן" (מלשון "חרון אף של מקום"),

עד שהמקום נקרא על שמו – ארצך מולדתך בית אביך.

אלא שכל זמן שהיה בחרן, הוא והעולם היו שתי מציאויות נפרדות…

*   *   *

משקיים אברהם מצוות "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך",

משיצא אברהם מכל המדידות וההגבלות בעבודתו – מרגילותו וממקומו הקודם,

עד שהלך בהליכה שלא בערך להליכתו הקודמת.

עד שהליכתו הופכת לנסיעה, והוא נוסע "הלוך ונסוע הנגבה".

הן מלמטה למעלה מחרן לארץ ישראל…

והן מלמעלה למטה להמשיך אלוקות בעולם הזה… לחבר עליונים ותחתונים.

ובמיוחד משקיים מצות מילה והפך מ"אברם" (אב לארם) ל"אברהם" (אב המון גויים),

הוא פועל בירור לא רק במקומו אלא בכל העולם.

ובעלייתו מעלה מעלה הוא יכול לברר את התחתון ביותר,

עד שתחתונים ועליונים מתאחדים. אברהם והעולם נעשים מציאות אחת.

*   *   *

זה כוחה של מצוה מילה שמחברת עליונים ותחתונים.

זה כוחם של מצוות מעשיות, שקדושתן נשארת בדבר הגשמי גם לאחר קיום המצוה.

זהו הכח שניתן לישראל לאחר מתן תורה לקבוע קדושה בדברים גשמיים,

ומצות מילה הדומה למצוות שניתנו במתן תורה מיוחדת ממצוות האבות ש"ריחות היו",

שהיא מחלישה את החומריות, והופכת את הדבר הגשמי לקדושה.

ועוד שהיא מקשרת את כל המצוות של האבות עם המצוות שאחרי מתן תורה –

"מעשה אבות סימן לבנים".

*   *   *

מצות מילה הנקבעת בגוף הגשמי והחומרי של יהודי היא אות ברית עם הקב"ה.

"והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" – ברית עולם באופן נצחי ובגלוי לכל האומות.

עד שכוחו הנצחי של הקב"ה חודר לכל מקום.

לכן דוקא מצות מילה נותנת כוח לברר גם את אומות העולם בגשמיותם ובחומריותם,

שגם בתחתון שאין למטה הימנו, יהיה גילוי אלוקות.

ואכן "לך לך" ו"מצות מילה" הם ההכנה והראשית למתן תורה,

שתכלית מתן תורה היא להכשיר את הארץ הגשמית ולעשותה דירה לה' ית'.

על ידי הליכה מחיל אל חיל בקיום תורה ומצוות עושים לה' דירה בתחתונים.

*   *   *

ועוד חידוש נפלא נפעל בעולם על ידי מילתו של אברהם.

האבות מרכבה לאלוקות ואברהם מרכבה למדת החסד.

מיום היות אברהם התבטלה מדת החסד ממלאכתה, כי אברהם עומד ומשמש במקומה.

מיום היותו אף קודם שנימול הוא מושך חסד מלמעלה.

המשכת החסד היא על ידי היסוד,

וכיון שאברהם אבינו עדיין לא נימול ולא הופרדה הערלה מן היסוד,

נמשך החסד גם למי ששייך לערלה.

כך ירדו נשמות גבוהות גם לאומות העולם,

כך נמשכו לעולם צדיקים מופלגים כמתושלח, חנוך ונח.

מדת החסד נמשכת למתושלח עד שחי את מספר השנים הגדול ביותר,

והיא נמשכת גם לבני דורו, עד שבעבורו הקב"ה מעכב את המבול,

שהיה לא רק בכל העולם, אלא בכל סדר ההשתלשלות.

מדת החסד נמשכת לא רק בימי חייו של מתושלח אלא עוד שבעה ימים לאחר מותו.

העולם מרויח זמן ואפשרות לחזרה בתשובה.

הכל עדיין ניתן לשינוי… במקום מבול אפשר שיהיו גשמי ברכה…

*   *   *

אולם משנימול אברהם ונפרדה הערלה מן היסוד,

אין אומות העולם מקבלים חסד מלמעלה.

אברהם אבינו נעשה "אב המון גויים" – אב ומושל עליהם,

(עם זאת, נשאר אב לארם, שהרי"ש לא זזה ממקומה).

כל האומות ממליכים את אברהם עליהם לנשיא אלוקים ולקצין,

(דוגמת יוסף שנעשה אב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים).

בברית המילה של אברהם מתחיל עם ישראל להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

הוא מתחיל להיות עם סגולה – העם הנבחר, עם אחד יחיד ומיוחד, "גוי אחד בארץ",

ועל כך הוא מודה לה' בתפילתו בהתפעלות ואומר:

"אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך"…

לעומת זאת, באומות העולם חלה ירידה – אין עוד נשמות כמתושלח בגויים.

אך מכיון שכל ירידה היא צורך עליה, יש פיצוי, יש אפשרות לעליה עצומה.

מעתה גויים יכולים להתגייר, זוהי תכלית עלייתם הנעלית ממצבם שלפני הירידה.

ומי כר' מאיר ור' עקיבא ואונקלוס הגרים שעל ידם נפעל עילוי מיוחד בתורה.

ר' מאיר האיר עיני חכמים בהלכה, עד שלא יכלו חכמים לעמוד על סוף דעתו,

ועד שר' עקיבא הושיב את ר' מאיר לפני רשב"י.

ור' עקיבא עצמו זכה להיות עמוד התורה שבעל פה עד ד"כולהו אליבא דר' עקיבא".

ואונקלוס שתרגם את התורה לארמית, עד שזכינו ב"שנים מקרא ואחד תרגום".

*   *   *

על ידי המילה הופך אברהם אבינו להיות לא רק "אב המון גויים" (אב וקצין "נשיא אלוקים"),

על ידי המילה נעשה אברהם אבינו גם "אב לגרים".

שקודם מילת אברהם לא היו גרים.

כל זמן שירדו נשמות גבוהות לאומות העולם לא היה צורך להתגייר.

אולם לאחר מילת אברהם נעשה ירידה באומות העולם, ונוצר הצורך בגירות.

*   *   *

ומאברהם אבינו "אב המון גויים", ראש למולים ואב לגרים,

נמשכת בירושה לכל יהודי בישראל היכולת להיות "אב לגויים".

ואכן עם ישראל הם הממוצע המחבר בין הקב"ה לעולם,

וכל השפע לעולם ניתן על ידי עם ישראל ובשביל עם ישראל.

לעתיד לבוא יכירו וידעו כל יושבי תבל, שעם ישראל הם בעלי הבית על העולם,

ש"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"

ו"נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות,

ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו:

לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".

"והיתה לה' המלוכה" בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש על ידי המלך המשיח.

(על פי מאמר הרבי – "אני הנה בריתי" שנת תשד"מ ודבר מלכות).