הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה

יעקב אבינו בורח לחרן. הוא חסר כל, רדוף ע"י אחיו הכועס עשיו, שמתחרט על מסירת הבכורה ליעקב, מלא חששות. את הרכוש שלקח מבית אביו – נאלץ למסור לאליפז, בנו של עשיו, שרץ במצוות אביו, להרוג אותו. "רחם עלי וקח את רכושי", אומר לו יעקב, "הרי עני חשוב כמת". ואליפז מסכים, הוא לוקח את כל אשר ליעקב ומשאיר אותו בבגדו ובמקלו בלבד.

גם בבית דודו לבן, הוא לא מלקק דבש. מסתבר שמנסים לתכמן אותו שם ביום ובלילה, הוא עובד בפרך עבור כל שקל שהוא מרוויח ובהגיע יום השידוך המיוחל עם רחל, הוא מגלה שלבן עשה לו תרגיל ושידך לו את ביתו הבכורה, לאה, לאישה. לכן יצטרך לעבוד עוד 7 שנים עבור אהובתו רחל. והוא עושה כן.

במשך כל התקופה הזו נולדים לו ילדים: מלאה אשתו, משפחותיה, בלהה וזלפה, ולבסוף מרחל, שהיתה עקרה ונפקדה. שנים עשר ילדים, בלי עין הרע. יעקב היה איש עסוק עד מעל לראש, הוא היה צריך לפרנס א משפחתו, לסיים התחיבויותיו ללבן ובמדרש מובא שבתוך כל זה, כל אותן 20 שנות עבודה עמל ויזע הוא גם לא ישן בלילות: "ותידד שנתי". מה הוא כן עשה? למד תורה. בקיצור – אין מנוחה לא ביום ולא בלילה.

איך אפשר לחנך ילדים בתנאים קשים?

איך, בתוך כל זה הצליח יעקב לגדל 12 ילדים למופת, שכולם היו צדיקים ומהם יצאו 12 השבטים, ועם ישראל לדורותיו? נכון, תפקידן של האמהות הוא קריטי וחשוב להצלחת הילד, גידולו וחינוכו אך יעקב, כראש המשפחה חייב היה לתת את האינפוט החינוכי שלו בכדי שהמלאכה תצלח בידו.

לילדיו של יעקב לא היה בית ספר, צהרון או תלמוד תורה. גם לא חוגים וטיולים שנתיים. הם נולדו בגלות, בתוך בית של תרבות זרה, עם השפעות רעות מחרן שנקראת "חרון אף של מקום" על שום הדרכים הקלוקלות של יושביה, ובכל זאת, נשארו שלמים, תמימים וצדיקים.
כיצד הדבר אפשרי?

חינוך ללא פשרות

התשובה היא פשוטה: או שאתה משפיע, או שאתה מקבל. אין וואקום. ליעקב היו 2 אופציות: לבוא לחרן, לקלוט את מנהגי המקום ותרבותו ולהיות אחד מכולם, או להביא בשורה. ויעקב הביא בשורה. הוא דבק בדרך אבותיו – אברהם ויצחק ודווקא בתוך כל הקשיים והנסיונות, העולם החומרי ושקריו של לבן הצליח להתמודד ולעמוד מולם בגאון. לא סתם נאמר: 'גאון יעקב'.

כשהחינוך הוא ללא פשרות ודבק בדרך ישראל סבא, מבלי להביט על קשיי העולם והשפעותיו אזי העולם סביב בטל ומבוטל והדור הבא גדל עם אמונה ושליחות של מסירות נפש.

אגב, דוגמא טובה לכך אפשר לראות גם היום כששלוחי הרבי בכל מקום בעולם מגיעים למקומות זרים ומרוחקים, לעיתים קשים פיזית ורוחנית, והם באים עם משפחתם וילדיהם, עשוי להווצר קושי של השפעות חיצוניות, של אבדן דרך או חוסר יכולת להתמודד. אך כאשר מביאים את 'גאון יעקב' לכל מקום שנמצאים בו, בין אם זה לקהילה יהודית נידחת בפקיסטן או למקום שבע כמו לוס אנג'לס, ההשפעות החיצוניות בטלות והילדים גדלים להיות שליחים ומשפיעים בעצמם.

הרבי לוקח על כתפיו

פעם, שאלו חסידים את הרבי כיצד שליח, נוסף על כל עבודתו הרבה הקשה והסיזיפית יכול לחנך את ילדיו לדרך התורה והמצוות מבלי שיפגעו מעבודת השליחות שנטל על עצמו, והרבי ענה: את חינוכם של ילדי השלוחים, אני לוקח על כתפי. וכאשר נשיא הדור לוקח על כתפיו הרחבות את חינוכם של ילדי ישראל אין בכלל ספק לגבי התוצאה המבורכת וכפי שנאמר ביעקב ש"היתה מיטתו שלמה" וכל בניו הפכו לאבני יסוד באומה היהודית, כן יהיו ילדינו וצאצאינו אחרינו עד בוא משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!!

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 63)