אדמו"ר הזקן מעיר כי לולא מידת הגבורה המאפשרת את צמצום החסד וההארה האלוקית, לא היה קיום לעולם. ההעלם וההסתר של האור האלוקי האינסופי הוא הוא זה המאפשר את קיום העולם.

"וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו כדכתיב "עולם חסד יבנה", כך ממש אין ביכולתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי כי אם בהסתר פנים" שער היחוד והאמונה, פרק ד.

בתוך הנפש האלוקית (אין עוד מלבדו) מתגלה הגבורה – מידתו של יצחק אבינו – כבחינה של יראה- צמצום וביטול – המגלה את הרצון העליון והנסתר

בנפש השכלית קיימת כבר מציאות של זולת (יש עוד מלבדי). מידת החסד תתבטא כאן כהשפעה  חיובית ותקשורת של נתינה וקבלה, אך על פי מידת הגבורה שמהותה צמצום, הזולת יכול להופיע כאיום ומקור לפגיעה. לכן מתבטאת הגבורה כאנרגיה של כיווץ ותולדותיה יהיו פחד, זהירות וצורך להעמיד גבולות. 

אתגרים משמעותיים נוצרים כאשר מידת הגבורה יורדת ומשתלשלת מטה אל עולם הקליפות ואל הנפש הבהמית (אין עוד מלבדי). הצמצום, המאפיין את מידת הגבורה, מתבטא בנפש הבהמית כמידת הכעס שמשמעותה "צמצום" הזולת על ידי הריסתו ושבירתו.

(על פי שיחה הרב ערד בנושא מידת הגבורה)