ירד ברד או לא ירד?

דמיינו את הסיטואציה הבאה: פרעה עומד ומתבונן בקיר שמולו. פניו מתוחות ועליהן מתנוסס סימן שאלה. בקרבו מתרוצצות התהיות: ירד או לא ירד? יקרה או לא יקרה? משה יעמוד בדיבורו או שסתם המציא כדי להפחיד אותי?

המתח עצום, ופתאום: טראחחחחחחחחחח מטח כבד של ברד שלא נראה כמותו מעולם, לא במצריים ולא באף מקום בעולם. ברד ואש מתלקחת בו. פלא של הטבע – לנגד עינו, ונגדו.

יום קודם לכן, ניגש אליו משה ובפיו אזהרה: אם לא תשעה לבקשתי, לשחרר את עם ישראל ממצריים מיידית, "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד", ומוסיף מעשה שלא עשה מעולם, באף מכה קודם לכן: לאור ציוויו של ה', ובשליחותו הוא חוקק על הקיר שריטה ואומר לפרעה:

"למחר, כשתגיע חמה לכאן – ירד הברד" (כמבואר במדרש ובפירוש רש"י)

מדוע נתן משה לפרעה סימן על רדת הברד?

מדוע עושה זאת משה? האם הוא זקוק להוכחות כדי להראות את כוחו של ה'? ברד היתה המכה השמינית ועד אז הספיקו המצרים להתרשם כי "יד ה' הויה בהם"- כלשון הפסוק. ככה שלהטיל ספק בהתגשמות דבריו זה היה מעשה לא אחראי מצידם.

יתרה מזאת, מה משמעותה של השריטה בכותל כדד ליין להנחתת המכה, האם לא יכל משה להסתפק באמריה כללית כמו, מחר באותה שעה אתה חוטף ברד שטרם נראה כמוהו? או לכל היותר, "תכוון שעון ל 18:45 כי אז ארץ מצריים תהיה תחת ממטר שמיימי של ברד ואש"?

אלא, שמשה רצה להעביר מסר.

משה רצה להראות לפרעה את שליטתו המוחלטת של הקב"ה על העולם, ועד לרמה של פרטי-פרטים ודיוק של אלפית השנייה ויותר מזה. מטרה זו באה לידי ביטוי בדברי ה' קודם המכה הזאת: "כי בפעם הזאת אני שולח את מגפותיי אל ליבך… בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ". השריטה שעל הקיר היוותה מעין שעון עצר עבור פרעה. יש רק רגע מסוים, מדויק אחד בו הצל המוטל על הקיר מגיע לאותה נקודה אותה שירטט משה וזה הרגע בו ירד הברד על מצריים.

הקדוש ברוך הוא שולט בכל הפרטים בעולם בכ זמן ובכל מקום

לפעמים, אנו סבורים כי יש מי שמנהל את העולם, יש אדון לבירה, יש הקב"ה בעולם, אבל הוא סוג של מנכ"ל. לא שולט בכל הפרטים ומפעיל אותם אלא מנהל הכל בכלליות ומקבל דיווחים שוטפים על מה נעשה ועל מה שלא. הבעל שם טוב, אבי תורת החסידות ומייסדה חידש לנו כי למעשה העולם מופעל בכל רגע על ידי "ההשגחה הפרטית". כל דבר בעולם, חי, צומח ודומם, מדבר וחושב, אדם ומלאך, מופעלים על ידי אנרגיה אלוקית שקיימת בהם, מחייה אותם ומניעה אותם. כיהודים, היתרון שלנו הוא בזכות הבחירה החופשית: להאמין או לא להאמין, לקיים או לא לקיים, לעשות או להמנע, אבל זה עדיין לא מבטל את העובדה כי ה' נמצא בכל דבר, בכל מקום ובכל זמן: "לית אתר פנוי מניה" כלשון הזוהר.

פרעה, שהיה שליט כביר ובעל כוח היה בטוח כי שליטתו הבלתי מעורערת במצריים ובעולם העתיק כולו לא יכולה להיות מופרעת על ידי גורם חיצוני, בטח לא כזה שאי אפשר לראות אותו, למשש או לשמוע אותו.

בא משה והוכיח לו, שיחד עם המכות המטלטלות, העל טבעיות והמפחידות, הקב"ה גם יכול לרדת לפרטי פרטים, לדייק ברמת הרגע ולהתכנס לתוך הגדרות אנושיות ועל אנושיות בו זמנית.

הברד ואש מתלקחת בו היווה דוגמא מצויינת: מצד אחד תופעת טבע לכאורה רגילה, שקורה בחורף ולפעמים יוצרת נזק רב, ככו תופעות טבע אחרות. מצד שני, אש, שהיא הופכית לברד מעצימה את הנזק, ו"מוותרת" על המהות הטבעית שלה- להוות יסוד הופכי למים, כדי לקיים את דבר ה' ולהעביר מסר לפרעה: אני כאן, ושם, ובכל מקום וכל הזמן. אל תברח מזה כי לא תצליח. פשוט תיכנע- כי שם תתחיל הגאולה. שלך, ושל עמך ובעיקר- של עם ישראל.

שבת שלום ומבורך!

(מבוסס על דברים של הרבי מליובאוויטש מתוך: לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 41)