1. תנועת החסידות

נוסדה ע״י רבי ישראל בעל שם טוב. מלמדת ומדריכה כיצד יכול כל אחד ואחד מישראל לעבוד את ה׳ באהבה וביראה ומתוך פנימיות נשמתו. גם אנשים פשוטים על ידי תמימות עבודתם מסוגלים להתקרב התקרבות עמוקה אל הי, זאת על ידי לימוד פנימיות התורה ועל ידי ההתקשרות לצדיקים.

2. חסיד

במקורות: הנוהג לפנים משורת הדין. כיום: יהודי שמתנהג בדרך החסידות.

3. רבי

בדורותינו: כינוי לצדיק המנהיג עדה של חסידים (רבי — ראשי תיבות: ראש בני ישראל).

4. אדמו״ר

כינוי נוסף לרבי של חסידים, ראשי תיבות: אדוננו מורנו ורבנו.

5. יחידות

רגע של אושר רוחני, בו נכנס החסיד לחדרו של אדמו״ר לבקשת ברכה או הדרכה רוחנית.

6. התקשרות

התאחדותו של חסיד עם הרבי שלו בנשמתו, על ידי אהבת הרבי, לימוד תורתו ומלוי הוראותיו.

7. פדיון נפש

מכתב שמוסר או ששולח חסיד לרבו ובו בקשת ברכה. נהוג להכניס בתוך המכתב כסף לצדקה.

8. משקה

יין או יי״ש שנותן הרבי לחסיד לברכה ולסגולה, או ששותים חסידים במסיבת התוועדות.

9. כוס של ברכה

במקורות: כוס של קידוש, הבדלה, ברכת המזון או חופה. בפי החסידים יוחד השם ליין שהרבי ברך עליו ברכת המזון, והוא מוזג ממנו לחסידים.

10. לקח

באידיש — עוגת דבש. בפי החסידים — פרוסת עוגת דבש שנותן הרבי לחסיד בערב יום הכפורים או בהושענא רבה. בנתינת ה״לקח״ מברך הרבי את החסיד בשנה טובה ומתוקה.

11. שיחה

דברי תורה שהרבי אומר לחסידיו בהזדמנויות שונות.

12. מאמר חסידות

ביאור נושא עמוק בתורת החסידות שיסודו בקבלה, והסקת מסקנות בעבודת הי.

ה"מאמר״ – מבוסס בדרך כלל על פסוק או מאמר חז"ל ונאמר בקדושה מיוחדת ובמנגינה ותנועות מיוחדות. מקובל אצל חסידים שבשעת אמירת המאמר נמצא הרבי במצב של: ״שכינה מדברת מתוך גרונו".

13. חוזר

חסיד המצטיין בזכרון טוב, שחוזר בפני החסידים על שיחותיו ומאמריו של הרבי.

14. מכתב כללי

מכתב שהרבי מפנה לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל בערבי חג ועוד.

15. הפצת המעיינות

פעילות בתחום פרסום רעיונות החסידות. הבעל שם טוב עשה עליית נשמה להיכלו של המשיח ושאל אותו: ״אימתי קאתי מר״ (מתי יבוא כבודו), והמשיח ענה לו: ״לכשיפוצו מעיינותיך חוצה״.

16. שליחות

משימה שהרבי מטיל על החסיד, בדרך כלל בתחום הפצת היהדות והמעיינות, הפצת לימוד התורה ועזרה לזולת.

17. עובד

חסיד אשר שם את הדגש העיקרי בעבודת השם על אריכות ההתבוננות והתלהבות בעבודה שבלב — זו תפלה.

18. משכיל

חסיד אשר שם את הדגש העיקרי בעבודת השם על הצד העיוני של העמקה בתורת החסידות.

19. פנימי

חסיד שהגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה׳, מתוך פנימיות הנפש ללא התבלטות חיצונית.

20. התוועדות

התכנסות של חסידים למסיבה של מצוה שמטרתה חיזוק רוחני ואהבת רעים. פעמים גם אדמו״ר משתתף בהתוועדות ומשמיע בה דברי תורה. ואמרו: ״מה שהתוועדות חסידית מסוגלת לפעול לא יכול לפעול אפילו המלאך מיכאל״.

21. לחיים

החסידים מברכים את אדמו״ר, או איש את רעהו בעת שבתם בצוותא בהתוועדות חסידית, על כוסית יין או יי״ש.

האחד מברך: ׳׳לחיים״ וחברו משיב: "לחיים ולברכה״. (ויש משיבים: לחיים טובים ולשלום).

22. ניגון חסידי

הניגון מסייע לחסיד להגיע למצב של שמחת הלב ודבקות הנפש בגעגועים ובכיסופים לאבינו שבשמים.

23. סיפור חסידי

סיפור מתולדות החסידים או מהווי חייהם המקנה לחסיד מוסר השכל בהתנהגותו.

24. ספר התניא

ספר היסוד, ה"תורה שבכתב״ של חסידות חב״ד. חיברו רבי שניאור זלמן מלאדי המכונה אדמו"ר הזקן — מייסד חסידות חב"ד.

שמו המקורי: ״ספר של בינונים״ כיון שבו מבוארת הדרך להגיע לדרגה של ״בינוני״.

25. חת״ת

ראשי תיבות: חומש תהילים תניא. אדמו״ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש, תיקן ללמוד בכל יום קטע מפרשת השבוע עם פירוש רש״י, כמה מזמורי תהילים וקטע מספר התניא, נמצא לכך גם רמז בפסוק: ״ויהי חתת אלוקים על הערים… ולא רדפו אחרי בני יעקב״, כלומר שיש בזה שמירה לעם ישראל.

26. הילולא

מילולית: שמחת חתונה, יום פטירתו של הצדיק נקרא הילולא, שכן ביום זה עלתה נשמתו הטהורה להתאחד עם שורשה ומקורה הקדוש ברוך הוא, ככלה וחתן. ביטוי זה מפורסם לגבי ל״ג בעומר יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי שנקרא ״הילולא דרשב״י״. ביום ההילולא של הצדיק נוהגים החסידים לשבת בצוותא, ללמוד מדברי תורתו, לברך איש את רעהו על כוסית לחיים ולהתחזק בשמירת הוראות הצדיק דרכיו ומנהגיו.

27. ראש השנה לחסידות

״חג הגאולה״ י״ט בכסלו נחשב אצל חסידי חב״ד לראש השנה לחסידות. ביום זה, בשנת תקנ״ט(1798), יצא אדמו״ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי לאחר שהיה 53 ימים במאסר.

ביום זה חל גם יום ההילולא של המגיד הגדול רבי דב בער ממזריטש תלמידו של הבעל שם טוב ורבו של אדמו״ר הזקן.

28. שושלת

כל אחד מהאדמו״רים מוריש את הנהגת החסידים לאדמו״ר הבא אחריו, שהוא בדרך כלל בן, תלמיד מובהק, נכד וכדומה. במשך הדורות נוצרו באופן זה מספר ״חצרות״ חסידיות, שבכל אחת מהן כיהנו ברבות השנים כמה אדמו״רים, שמילאו האחד את מקום קודמו. האדמו״רים הנמשכים זה אחר זה הם כטבעות השלשלת הקשורות זו בזו. בדרך כלל, ממלא את מקום האדמו"ר, בנו, חתנו, או תלמידו המובהק. להלן חלק מהמפורסמות שבשושלות האדמו"רים:

א. שושלת חב״ד (ליובאוויטש). מייסדה רבי שניאור זלמן מחבר ספר התניא והשלחן ערוך, תלמידו של המגיד ממזריטש, נולד ביום הולדתו ה־47 של הבעל שם טוב, ח״י אלול תק״ה (1745). השתחרר ממאסרו ברוסיה ביום י״ט בכסלו בשנת תקנ׳׳ט.

ב. שושלת גור. מייסדה רבי יצחק מאיר אלתר מגור, בעל ״חידושי הרי״מ״, תלמידו של רבי מנדל מקוצק, שהיה תלמידו של רבי יעקב יצחק ״החוזה מלובלין״, שהיה תלמידו של המגיד ממזריטש.

ג. שושלת קרלין — סטולין. מייסדה רבי אהרון הגדול מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש.

ד. שושלות צאנז— בובוב— קלויזנבורג. המייסד רבי חיים הלברשטאם מצאנז בעל ״דברי חיים״, תלמידו של רבי נפתלי צבי מרופשיץ, תלמידו של רבי אלימלך מליזנסק בעל ״נועם אלימלך״, תלמידו של המגיד ממזריטש.

ה. שושלות רוז'ין — טדיגורה — בויאן. המייסד רבי ישראל מרוז'ין, נינו של המגיד ממזריטש.

ו. שושלת בלז. מייסדה רבי שלום רוקח מבלז, תלמידו של ה״חוזה מלובלין״, תלמידו של המגיד ממזריטש.

ז. שושלת וויז'ניץ. מייסדה רבי מנחם מנדל מקוסוב, תלמידו של רבי צבי הירש מנדבורנא, תלמידו של המגיד ממזריטש.

ח. שושלת צ׳רנוביל — רחמסטריבקה — טקווירא. המייסד רבי נחום מצ'רנוביל, תלמידם של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.

29. מתנגדים

כך נקראו אלו שהתנגדו לתנועת החסידות עם הקמתה, מתוך חשש שהתנועה החדשה תרצה להביא לשינויים ולחולשה בקיום התורה והמצוות ח״ו. במשך הדורות דעכה ההתנגדות לחסידות לאחר שהכל נוכחו בתועלת הרבה שהביאה החסידות לעם ישראל, ללימוד התורה באהבה ולקיום המצוות בהידור.

הערה: חלק מהמושגים בפרק זה מיוחדים בעיקר לחסידות חב״ד.