עברו וילדותו של ירון אברהם

ירון אברהם זהו שמו של גר צדק שבעברו היה ערבי שגדל במשפחה בת עשרים נפשות, וקיבל חינוך מוסלמי אדוק.

עוד בהיותו ילד בן 11 שנה שלחו אותו הוריו "לטובת חינוכו" להתאכסן במסגדים קיצוניים בחברון ובעזה לצד "אנשי הדוועה" המכונים "אנשי התשובה". שם בהתאם לכללי החינוך המוסלמי ספג כמו בביתו מכות נמרצות ואלימות מילולית ללא שום סיבה מוצדקת. בניגוד לכך חום ואהבה, עידוד ומילה טובה לא קיבל שם כמו שלא קיבל בביתו.

בהיותו ילד מחונן כבר בגיל 13 ידע את הקוראן בעל פה וגם היה יכול לנאום "נאומי הסתה", אולם בסתר לבו לא קיבל את האיסלם, וראה בה צביעות ושקר ובז לקוראן ולכל האמונה האיסלמית וראה בה דת אלימה ומזוייפת, שמצד אחד מדברת על יחס יפה והוגן לבני אדם, אולם למעשה נוהגת בדיוק ההיפך. לא רק יהודים אינם בני אדם מבחינתם, ולכן לא ניתן לעשות שלום אתם; אלא גם בינם לבין עצמם אין שלום, ואפילו לילדים, לנשים ולקשישים הם מתייחסים בקשיחות ובאלימות. וכאשר נמאסה עליו הצביעות שלהם וגברה בו השנאה אליהם, בעט בקוראן לעיני מוריו וקיבל על כך 35 מלקות.

לכן אין פלא שכבר בהיותו בן שש עשרה שנה ברח מביתו, וגם אין לתמוה למה לא התגעגע למשפחתו כלל ולא חזר לביתו.

ירון אברהם בורח מביתו ומחפש דרכו

כאמור, בהיותו בן 16 מלא תסכולים, כעסים ותהיות, החליט ירון אברהם לברוח מביתו.

לאן ילך ולאן יבוא לא ידע…

הוא יצא מביתו ושם פעמיו לבית הקברות, שם היה ישן. וכששמע קולות בני אדם המתקרבים לשם היה מסתתר. בלילה היה יוצא ממחבואו לחפש אוכל.

בחסדי ה' ההשגחה הפרטית לא פסחה עליו, והוא הכיר בעל קיוסק יהודי שידע ערבית, וכך נוצר ביניהם קשר. בעל הקיוסק ברחמו עליו נתן לו כל יום מעט אוכל. בתחילה קיבל את זה ירון אברהם בחשד מה, וכי אפשר לצפות מיהודי שיהא רחמן?… בחינוך שקיבל הוא ידע שיהודים אינם בני אדם  לכן חשש שמא בעל הקיוסק שם לו רעל באוכל, אולם מכיון שהרעב הציק לו, הוא התגבר על החשש ואכל. וכאשר ראה שהוא מקבל אוכל טוב ובריא התחיל להקשות בינו לבין עצמו: איך יתכן שיהודי מתנהג טוב ועוד כלפי ערבי?"…

כך החל ירון אברהם לפתח אמון בבעל הקיוסק ופתח לפניו את סגור ליבו. הוא סיפר לו על עצמו ועל משפחתו והתייעץ אתו לאן לפנות. בעל הקיוסק יעץ לו לנסוע לאילת. ומתוך אמונה בה' שמכוון את צעדיו אכן נסע לאילת.

כך החל ירון אברהם לחפש דרכו. הוא התגלגל למעלה משנה באילת. תקופה לא קלה עברה עליו, אולם כך הכיר יהודים והם התחבבו עליו. לכן כשהגיע לגיל 18 החליט להתגייס לצה"ל כדי להכיר מקרוב את העולם היהודי. בהיותו ערבי צירפו אותו ליחידה של חיילים בדואים, בכל זאת מצא גם חברים יהודים ולמד מהם קצת יהדות ורצה להתגייר.

בדרכו נפגש עם כל מיני זרמים ביהדות. בתחילה נפגש עם רפורמים, אולם מיד הבין שאין זו הדרך. הוא חיפש משהו אמיתי יותר. חבריו השמאלנים הזהירו אותו שגיור אורתודוכסי יכול להכניס אותו למצב קשה יותר ממה שהיה לו בילדותו, אולם הוא לא נרתע, והמשיך לחפש את הדרך, וטרם התגייר, כבר החל לקיים כמה מצוות.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, עבר לגור בתל אביב. שם מצא חברים שאינם שומרי תורה ומצוות, והיתה לו ירידה רוחנית חזקה, אולם בכל זאת שמר בדבקות על צום כיפור ואיסור חמץ בפסח.

ירון אברהם הופך להיות גר צדק

רק כאשר הגיע לגיל 30, פנה ירון אברהם ל"מכון מאיר" בירושלים שם פגש רבנים שהרעיפו עליו המון אהבה והתייחסו אליו כמו אל הבן שלהם. והוא מצידו במקום לקבל את החום והאהבה בשמחה התקשה להגיב, כי מעולם לא ידע אהבה מהי, מה גם שהיתה זו אהבה ללא תנאי. הוא הרגיש מבוכה גדולה ולא ידע איך "לאכול" את זה, שלא לדבר על כך שלא ידע להשיב אהבה.

שם ב"מכון מאיר" התחזק ביהדותו והתגייר כהלכה והנה הפך ירון אברהם להיות גר צדק. בינתים עברו כשבע שנים, ולאחר שהגיע לרמה רוחנית גבוהה נשא לאשה בת ישראל כשרה ונולדה לו בת.

היום כאשר הוא יהודי שומר תורה ומצוות בהידור, נשוי ואב לילדה, הוא ממש מאושר. בינתיים כבר למד לתת, למד לאהוב הן את משפחתו והן את חבריו, והוא מכיר טובה ותודה לרבנים שקיבלו אותו בחום והעלו אותו על דרך המלך. הוא כבר יודע לשמוח, לאהוב ולהתרגש מתפילה ומלימוד תורה וקיום מצוות. ואינו מפסיק להתפעל ולהתרגש מהזכות הגדולה לקום בבוקר ולומר "מודה אני", מהזכות לרקוד עם ספר התורה ועם הסידור. ובעיקר אין הוא חדל להודות לקדוש ברוך הוא על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות יהודי.

ולגבי מקום מוצאו ומשפחתו, גם על זה הוא מודה לה' ואומר, שאלמלא היה שם וראה את הריקנות, את האלימות ואת חוסר הרגש, אולי לא היה מגיע לחיפוש האמת ולמציאת האושר והשמחה. ומתוך ידיעה שניתנו לו מתנות גדולות משמים, הוא למד, כאמור, להעניק למשפחתו ולכל הסובבים אותו שפע של אהבה וחום, מה שלא קיבל בילדותו..