פרשת כי תבוא פותחת במצוות ביכורים שבשביל לקיימה צריך להיכנס לארץ.

וכהמשך מיידי למצוה זו מאריכה הפרשה בקיום כללות מצוות התורה –

"הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך ועשית מצוותיו"…

שבמצוות ובקיומם נכרתת הברית בינינו לבין הקב"ה.

השאלה היא: מהו הקשר בין מצות הביכורים לברית על קבלת התורה והמצוות?…

שם הפרשה: "כי תבוא אל הארץ" מביע את תוכנה הכללי.

עם ישראל מוכן ומזומן להיכנס לארץ ישראל לקיים מצוות בבחינת כניסה פנימית.

אמנם מצות ביכורים היא מצוה פרטית ומותנית בהגבלות רבות –

מצוה התלויה רק בארץ ישראל ורק בזמן שבית המקדש קיים כו'…

אף על פי כן, היא מייצגת את כל התורה כולה.

מצוה זו מלמדת אותנו מהו מקומו האמיתי של יהודי.

יהודי נשמה בגוף בכל פרטי חייו הוא דבר אחד עם הקב"ה –

"ישראל וקוב"ה כולא חד!"…

זהו היסוד והתכלית של כל התורה כולה.

כל יהודי בכל זמן ובכל מצב גם לפני מתן תורה הוא "ביכורים לה'".

כל יהודי הוא לפני התורה ולמעלה ממנה, שלכן פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה.

אמנם יהודי ותורה הם דבר אחד, שלכן יהודי מקיים תורה ומצוות בפועל.

יהודי מודע לכך שדברי תורה מחיים – "כי הם חיינו ואורך ימינו"…

אך יש עליונות ביהודי על התורה –

שבניגוד לתורה שאין לה קיום ללא יהודי, יהודי יכול להתקיים גם ללא תורה.

"ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא!"… שתמיד יהודי יכול לחזור בתשובה…

עצמות היהודי היא למעלה מתורה, כפי שמתגלה בעבודת התשובה,

כי רצונו האמיתי הפנימי של יהודי הוא לעשות את רצון ה'.

יהודי מקיים מצות ביכורים ונותן מפירותיו הגשמיים –

דוקא מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל – לה'.

ובהגדת מקרא הביכורים לפני הכהן הגדול וכמובן לפני הקב"ה המקשיבים לו,

הוא מבטא רגשי שבח ותודה לה' על השפעותיו וחסדיו,

מתוך שמחה על שבא לארץ ישראל מתנת ה' לעם סגולתו,

ומתוך הכרה מלאה שמציאותו וכל אשר לו שייכים לה' וניתנו לו מלמעלה.

שכל נברא וכל אשר לו מאוחדים בתכלית עם הבורא… –

זהו תוכנה האמיתי של מצות ביכורים!…

השבח וההודאה של יהודי לה' בכל רגע הוא יסוד בחייו.

השם "יהודי" – שרשו "הודאה".

מיד כשמתעורר משנתו הוא אומר: "מודה אני לפניך… שהחזרת בי נשמתי"…

וכשהוא מברך ברכת המזון הוא אומר: "נודה לך ה' אלוקינו…

על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, על שהוצאתנו מארץ מצרים"…

בתפילת עמידה כשמגיע לשיא התבטלותו לפני ה' הוא אומר: "מודים אנחנו לך…

נודה לך… על חיינו המסורים בידיך ועל נשמותינו הפקודות לך,

ועל נפלאותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים"…

יהודי מודע לכך, שהבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע,

לכן הוא מודה לה' בכל רגע על לידתו מחדש,

ועל רוב החסדים שהקב"ה מרעיף עליו תמיד.

מצות ביכורים מיוחדת בכך, שבה יהודי מודה לה' לא רק בדיבור אלא גם במעשה…

הוא לוקח ראשית פירותיו ומביאם לה' לבית המקדש.

הוא מניחו שם לפני ה' – "והנחתו לפני ה' אלוקיך",

כדי שיהיו לקדשי המקדש, כדי לבטא שהכל שייך לה'.

גם אחרי שקיבל מה' הוא עדיין שייך לה' – "לה' הארץ ומלואה!"

ויהודי מבטא זאת במחשבתו בדיבורו ובמעשיו – בכל מציאותו.

מציאותו העיקרית והאמיתית של יהודי

היא הנפש האלוקית שלו, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש".

לכן לא רק מה שקיבל היהודי מה' שייך לה',

אלא היהודי עצמו שייך לה'…

משום כך ברור שמקומו האמיתי של יהודי הוא בבית המקדש,

"לפני ה' אלוקיך" – כביכורים (בפשטות) שמקומם בבית המקדש.

עם ישראל נמשל לביכורים – "כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם". 

מה ביכורים קודמים לשאר כל הפירות,

כך ישראל קדמו לבריאה והם למעלה ממנה.

"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר".

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" –

"בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו".

לכן "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".

זהו יעודו של "בני בכורי ישראל" לגלות אלוקות שנמצא ב(עולם מלשון) העלם.

זהו יעודו של יהודי נשמה בגוף דוקא,

בדומה ל"ביכורים" הניתנים בכלי דוקא – "בטנא",

שדוקא כשהכלי הוא פשוט ("כלי ערבה וחלף") הוא ביכורים לה' כולל הכלי.

שהרי תכלית הבריאה היא לעשות לה' דירה בתחתונים – בעולם הזה.

דוקא על ידי זה נפעלת עליה בכל סדר ההשתלשלות –

גם בעולמות הכי עליונים…

עם ישראל כ"ביכורים לה'" מתבטא באופן מיוחד בחודש אלול… חודש הסגולה!…

שאז כל יהודי מאוחד עם ה' בתכלית בקירוב אמיתי ואהבה עמוקה.

ו"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם אל האדם".

המלך נמצא בשדה וכל יהודי יכול ורשאי להקביל את פני המלך…

המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות.

כל יהודי, "ראשית תבואתו" של הקב"ה, יכול לעורר את ה"דודי לי"…

ולהביא את הגאולה בפועל מתוך תחינה עמוקה לה'…

ומתוך זהירות במחשבה דיבור ומעשה…

שבכל מצב מציאותו מתקשרת עם ה"דודי" – "אני לדודי".

ליהודי מצד עצמו אין קשר ושייכות לגלות,

מקומו של היהודי הוא סמוך לשולחן אביו – "לפני ה' אלוקיך" בבית המקדש.

הקב"ה יצר את ה"גלות" רק כדי לעורר את עבודת בני ישראל בעולם…

אם כן, צריך לעורר ולזכור שכל יהודי גם בזמן הגלות בעולם הזה הגשמי,

הוא "ביכורים לה'" וחד ממש עם ה'.

ודוקא בחודש אלול יהודי יכול לבקש מהמלך בשדה:

"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך" – "עד מתי?!…

רצוננו בגאולה האמיתית והשלימה!…  

רצוננו לראות את מלכנו!…

רצוננו להיות "ביכורים לה'" בבית המקדש ובקודש הקודשים,

ששם מקומו האמיתי של כל יהודי.

יהי רצון שנשתמש בכוחנו לבטל את הגלות ולהביא את הגאולה מיד ממש.

יהי רצון שנהפוך גולה לגאולה…

[ביום שבת זה ח"י אלול נולדו שני המאורות הגדולים –

הבעל שם טוב מייסד תורת החסידות

ואדמו"ר הזקן ממשיך דרכו בעל ה"תניא" וה"שולחן ערוך",

שלימוד תורתם – פנימיות התורה – מקרב את הגאולה.

יהי רצון שמעיינות החסידות יפוצו עד שיכבשו את העולם,

"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים]".

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.